פעמים רבות אנו שוגים בלשוננו בלי לדעת שעשינו שגיאה, שכן בסביבתנו משתמשים בביטויים שגויים כאילו היו נכונים. מטרת המאמר לעקור שיבושים אלו מלשוננו. במאמר זה אציג רשימה של שגיאות לשון נפוצות, את התיקון שלהן ואת ההסבר למקור השגיאה.
1. נכון: יציאתו של הפקיד לגמלאות
משובש: יציאתו לגמלאות של הפקיד
בין שם העצם ובין המילית של לא אמור לבוא טריז.
2. נכון: מפני הערפל לא ראו זה את זה.
משובש: מפני הערפל לא ראו אחד את השני.
זה את זה – עניינו יחס הדדיות בין המשתתפים, שכל אחד מהם פועל ונפעל כאחד (כל אחד הוא נושא ומושא). דומים לביטוי זה את זה גם הביטויים: איש את רעהו, איש את אחיו ואיש את חברו. בביטוי אחד את השני רק אחד רואה את השני, ואילו השני אינו רואה כלל את חברו, ועל כן הוא משובש. אם כל צד הוא במספר רבים, משמש גם הביטוי אלו את אלו, כגון "רואין אלו את אלו" (מכות א, ט). ביחס ההדדיות בין צד ממין זכר לצד ממין נקבה יש לומר ראו זה את זה (במין זכר): "יבם קטן…יבמה קטנה יגדלו זה עם זה (יבמות יג, יב); "הכירו (אח ואחות) זה את זה ונפלו זה על זה" (גיטין נח, ע"א).
3. רבים טועים בנטיית הביטוי אי אפשר בעבר ובעתיד: "אי אפשר היה", "אי אפשר יהיה". נטייתו כהלכה כך היא:
בהווה: אי אפשר כמו אין צריך
בעבר: לא היה אפשר כמו לא היה צריך
בעתיד: לא יהיה אפשר כמו לא יהיה צריך
כשם שאין אנו אומרים "אין צריך היה", כך אין טעם לומר "אי אפשר היה", "אי אפשר יהיה".
4. נכון: עשה ואל תחכה, ולא
משובש: עשה ואל תחכה, אחרת
אחרת היא תואר השם, כגון ארץ אחרת, דרך אחרת, ואין להשתמש בצורה זו כבתואר הפועל.
5. נכון: זה שנתיים לא ביקרתי בנגב.
משובש: מזה שנתיים לא ביקרתי בנגב.
זה בדרך כלל כינוי רומז, ובדוגמה עניינו ציון זמן שעבר במשמעות של כבר. הביטוי המצוי הוא זה ולא מזה: "זה שנתיים הרעב בקרב הארץ" (בראשית מה, ו); "זה שלוש פעמים התלת בי" (שופטים טז, טו). מזה משמעו מכאן: "אל נא תמוש מזה" (שופטים ו, יח).
6. נכון: מה שמך?
משובש: איך קוראים לך?
איך קוראים לך הוא צורת פנייה מלעז וגם בלי דרך ארץ כאילו האדם בן בלי שם או כאילו אין שמו ראוי.
7. נכון: נסעתי במכונית.
משובש: נסעתי עם מכונית.
באות היחס ב מציינים את האמצעי או את המכשיר, ואילו אות היחס עם – הוראתה בלוויית.
8. נכון: מלבד המורים והתלמידים השתתפו גם הורים במסיבה.
משובש: חוץ מהמורים והתלמידים השתתפו גם הורים במסיבה.
חוץ מ- – להוציא מהכלל, למעט: "בכול אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה, ב).
מלבד – להוסיף על האמור, נוסף על: "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון" (בראשית כו, א).
9. נכון: המזכיר יהיה פנוי היום בשעה שתים-עשרה.
משובש: המזכיר יהיה חופשי היום בשעה שתים-עשרה.
חופשי – בלתי משועבד, בן חורין: "ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעמך" (איוב ג, יט).
פנוי – שיש לו פנאי, לא עסוק, לא תפוס: "פנוי היה מעבודת פרך" (תנחומא, וארא, ו)
10. נכון: שם את הדגש ב…
משובש: שם את הדגש על …
בניקוד הטברייני שאנו נוקטים אותו בניקוד שמים את הדגש בתוך האות ולא עליה, ולפי זה הביטוי הוא לשים את הדגש ב-.
11. נכון: אם כן, אין לדבר סוף.
משובש: אין, אם כן, לדבר סוף.
אם כן הוא לעולם בתחילה ומופרד בפסיק משאר חלקי המשפט. לעומתו, אפוא לעולם באמצע המשפט ואינו מופרד בפסיקים. אין אם כן, אלא לצורך מפנה במחשבה, שינוי בשיקול הדעת ותפנית למסקנה אחרת.
12. נכון: אך נכנס השוטר, ברח החשוד.
משובש: רק נכנס השוטר, ברח החשוד.
המילים אך ורק משמשות להגבלה, אבל אך משמשת גם לקביעת זמן במשמע תכף ל-, ואין להשתמש ברק למשמע זה.
13. נכון: אני אוהב בייחוד עוגות גבינה.
משובש: אני אוהב במיוחד עוגות גבינה.
במיוחד מראה על תכלית בלעדית, ואילו בייחוד מדגיש את חשיבותו המיוחדת של העניין בהשוואה לשאר.
14. נכון: מטבע חוץ
משובש: מטבע זר
חוץ מגדיר את המקום ואת השייכות ולא את התכונה, ולכן יש גם לומר: כתבי חוץ ועיתוני חוץ. המילה זר היא לוואי ופירושה לא קרוב, נוכרי.
15. נכון: השמים מעוננים במקצתם.
משובש: השמים מעוננים בחלקם.
יש להבדיל בין חלק מן ובין חלק של. הכוונה בחלק שלהם למנת חלקם, כגון איזהו עשיר? שמח חלקו (=במנת חלקו). אם אין הכוונה לכך, יש להשתמש בביטוי מקצת, כגון התלמידים מקצתם יושבים ומקצתם עומדים או התלמידים בכיתה מהם יושבים ומהם עומדים.
16. נכון: באוטובוס אין עוד מקום.
משובש: באוטובוס אין יותר מקום.
יותר הוא תואר הפועל להשוואה; יבוא רק בהשוואה של שתי כמויות או איכויות: "חכמי אני אז יותר" (קהלת ב, טו). עוד יבוא לציון הרציפות והמידה ובנוסף על הקודם.
נקודת ראות 
תגובות
האקדמיה ללשון היא כמו אליטה נוספת בדמוקרטיה שמטרתה לנטרל או\ו לאזן אליטות אחרות, היינו – בג"ץ מגיב להחלטות הממשלה. למה המשל דומה? למצב הקיים שבו האקדמיה ללשון היא הרסן החוסם את לוע הניאליזם הלשוני שניכר בארצנו. אולם, לו צייתנו לכל החוקים שהאקדמיה מציעה, הרי ששפתנו הייתה משמימה וחסרת כל חן.
העברית כל כך שובשה שאת נקראת כמו דודה זקנה שבאה להטיף, לכי על המה קורה, המה העניינים והמה המצב בשלב ראשון בכדי להבין איך העברית הפכה לשוק והעם לרחוב. זאת לפני כל התיקונים המאוד מעונבים שהכנת פה.