ניקוד שגוי בחומרי למידה

מכיוון שאני מסייעת בלימודים לילדים בסיכון, אני מחפשת בשבילם סיפורים כדי שיוכלו באמצעותם לשפר את הקריאה וללמוד לזהות את סימני הניקוד. לשם כך נכנסתי לאתרים שנועדים למורים המלמדים בבתי-ספר יסודיים, כגון הפורום הגדול למורים ולגננות מאגר מת"ל במכללת קיי. באותם אתרים אפשר למצוא מערכי שיעור וסיפורים קצרים, שֶמורים מחברים לתלמידיהם. למעשה, אותם מורים מעוניינים לשתף את עמיתיהם במקצוע ברעיונות שלהם ולאפשר להם להשתמש בחומרי הלימוד שלהם. באותם חומרים ניכרת השקעה רבה, רצינות, מחשבה ויזמה. אך אבוי, לדבר אחד לא ניתנה לו הדעת – לניקוד. קשה היה למצוא סיפור או דף עבודה שהיה הניקוד בהם נכון.

באמצעות אותם חומרים הילדים נחשפים לניקוד של מילים. השאיפה היא שֶמה שהם קולטים כעת ישמש אותם לכל החיים. האם אין המורים מעוניינים שהילדים ילמדו את הניקוד הנכון של מילים? במקרה שהניקוד הנכון אינו משפיע על ההגייה, הצרה לא נוראה. אבל בשל ניקוד לא נכון ההגייה של הילדים עלולה אף להשתבש. האם אין זה חשוב לומר הַחלש במקום הֶחלש או מגֵב במקום מגָב? האם אין מטרת המורים ללמד את הילדים לדבר נכון? איני מצפה שהמורים ידעו הכול. לכן אפשר להתייעץ בשעת ספק עם האקדמיה ללשון העברית או עם מורה שהוא גם נקדן או להסתכל בספרי ניקוד. אסור להפקיר את נושא הדיבור הנכון. אין שום סיבה שאדם ששפת אמו עברית ידבר בשיבוש. המלחמה בתופעה זו אמורה להתחיל בבתי-הספר בכיתות הנמוכות. 

להלן כמה דוגמאות לשיבושים שמצאתי:

המשפט במקור: רָאָה אַבָּא שֶׁהַאַיָלָה חֲלָשָׁה.

התיקון: אַבָּא רָאָה שֶהָאַיָּלָה חַלָּשָׁה.

במשפט הזה מומלץ שסדר המילים יהיה נושא-נשוא.

המשפט במקור: אִמָא  קָנְתָה  לְדִינָה  מַגָּפָיִם וּמִטְרִיָה.

התיקון: אִמָּא קָנְתָה  לְדִינָה מַגָּפַיִם וּמִטְרִיָּה.

המשפט במקור: תָּעֵד אֶת מִמְצָאֵיךָ בְּדָף הַתֵיעוּד.

התיקון: תַּעֵד אֶת מִמְצָאֶיךָ בְּדַף  הַתִּעוּד.

במשפט הזה יש שינוי בהגייה בעקבות התיקון.

המשפט במקור: קְחִי אֶת הַכֶּלֶב לַחָצֵר.

התיקון: קְחִי אֶת הַכֶּלֶב לֶחָצֵר!

גם במשפט הזה יש שינוי בהגייה בעקבות התיקון.

 המדור מבקש מציבור הקוראים לקבל עוד דוגמאות לשיבושים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורא  On 2 בדצמבר 2008 at 1:58 AM

    בניקוד אני חלש מאוד, אבל דומני שלא צדקת בביקורתך על סדר המילים במשפט "ראה אבא שהאילה חלשה" .זו צורה מקובלת בעברית ספרותית – החלפת הסדר יוצרת הדגשה וגם תחושה של רצף למה שסופר קודם לכן. אפשר למצוא דוגמאות רבות מספור לצורה זו גם במקורות עתיקים כמו התלמוד.

  • הדר  On 2 בדצמבר 2008 at 6:33 AM

    זה נכון שאפשר להחליף את הסדר כמו שאמרת. ואולם כשבכל הסיפור הנשוא מקדים את הנושא,הדבר עלול ליצור רושם אצל הילדים שכך זה תמיד מקובל. יש תרגילים רבים שהסדר מבולגן, והילדים צריכים לכתוב אותו נכון. סיפורים כאלה מבלבלים את הילדים.
    נוסף על זאת, אפשר למצוא שירים שהנשוא מופיע בסוף כדי שיתאים את החריזה. זה בוודאי אינו מקובל.

  • מרית  On 2 בדצמבר 2008 at 7:03 AM

    השאלה היא מה נכון ולא מה מקובל. מקובל להגיד לחצר בפתח וזה לא נכון כפי שאת אומרת ובצדק. ולעומת זאת עוד לפני התלמוד – בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ
    ומלבד זאת – בני למד לקרוא לפני שנתיים מחוברת רשמית של משרד החינוך ועל ההתחלה למדו שם חולם מלא עם דוגמאות כמו אוניה ועוגן והיו עוד אני פשוט לא זוכרת מרוב ייאוש

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 2 בדצמבר 2008 at 8:15 AM

    אולי הגיע הזמן לשנות את כללי הניקוד….

  • הדר  On 2 בדצמבר 2008 at 5:44 PM

    מרית היקרה,
    כשמשפט נפתח במשלים, הנשוא כשהוא בעבר או בעתיד יקדים את הנושא
    באשר לאנייה, האל"ף מנוקדת בחטף קמץ.

  • ליאת  On 8 בדצמבר 2008 at 5:32 PM

    אותי מדאיגה יותר השפה הקלוקלת שהילדים נחשפים אליה בתקשורת…
    טקסטים מנוקדים הם מנת חלקם של הילדים רק בשנים הראשונות לקריאתם, אך לסגנון הדיבור של מנחי ערוצי הילדים (למשל) הם יהיו חשופים עוד שנים רבות כ"כ….

    ועל זה צריכה לקום צעקה!

  • דני  On 16 בדצמבר 2008 at 12:03 PM

    העברית סובלת מחוסר בvowels שפותרים את רוב הבעיה. אולי עדיף לשנות את שיטת הניקוד? לפשט אותה? כמה אנשים יודעים מתי להשתמש בפתח ומתי בקמץ? בסגול או בצירה?
    מה דעתך?

  • הדר  On 31 בדצמבר 2008 at 6:00 PM

    נאלצתי למחוק תגובה שלצערי סגנון הכתיבה לא הלם את הפורום. מותר להעיר, לתקן ולהתדיין בנושאים הרלוונטיים, אך, בבקשה, בכבוד ובדרך ארץ.

  • דליה  On 31 בדצמבר 2008 at 7:31 PM

    התיקון: אַבָּא רָאָה שֶהָאַיָּלָה חַלָּשָׁה.

    במשפט הזה סדר המילים היה משובש; הנשוא הקדים את הנושא.

    מעשה באיש אשר איבד את המפתח לדירתו בסמטא חשוכה וחיפש אחריו מתחת לפנס. "האם אתה לא חושב שאתה מחפש במקום הלא נכון?",-שאלו אותו.
    "לא!",- ענה האיש. "זה המפתח נפל במקום הלא נכון"
    מעשה במדען שהתאוריה שלו לא תארה היטב את העולם סביבו. "האם אתה לא חושב שהתאוריה שלך שגויה?",- שאלו אותו. "לא",- ענה המדען. "זה העולם לא פועל נכון! יש לשנות את המציאות בהתאם"
    מזה שנים שקיים התחום הנרחב של הבלשנות הנקרא מבנה המסר. לפי מחקרים בתחום עולה, כי סדר המילים בעברית משמש אותנו, הדוברים, לבנייה שונה של מסרים דומים. מה במיקוד, מה שולי, מה נתון מבחינת הדובר מראש ומה המידע החדש וכו'.
    כך התברר, כי הסדר "נושא+נשוא" הוא מסר "מה קרה לנושא". "הגשם יורד" הוא מעין תשובה על השאלה שלא נשאלה "מה קורה לגשם?". לעומת זאת הסדר "נשוא+נושא" יכול לשמש לשני דברים.
    א' – הוא סיפור על הנשוא, בהנגנה מסוימת. "יורד גשם" עם דגש על הגשם הוא תשובה לשאלה"יורד שלג?", למשל.
    ב' – זוהי תשובה לשאלה "מה קרה?". זהו משפט שכל הנאמר בו הוא בבחינת מחדש. "יורד גשם, זרחה השמש, רעדה האדמה". אין פה איבר עליו מדברים, אלא מנחיתים על הנמען חבילת מידע שלמה.
    גם איברים אחרים במבע יכולים להיות בבחינת "הדבר עליו נאמר דבר אחר". "את יוסי לא ראיתי, אבל עם אורן דיברתי קצת" יכולה להיות תשובה לשאלה "הספקת לראות את הילדים שלך כשהיית בארה"ב?", והנאמר הוא, למעשה, על יוסי ואורן, אף על פי שמשמשים כמושא.
    מקרה נוסף בו הנשוא מקדים את הנושא, הוא חזרה לנושא אחר, אשר כבר הוזכר לפני כן, חדל להיות בתשומת לבו של הדובר ויש עניין להחזירו לתפקיד הנושא שוב פעם. למשל:
    אבא שלי הלך לטייל וראה איילה. (מסופר על אבא, לא שימש כנושא קודם).
    האיילה בקושי עמדה על רגליה ונראה, כי סובלת (מסופר על איילה, משמשת כנושא לראשונה בסיפור)
    ראה אבא שהאיילה חלשה והגיש לה כוס פאנטה קרה (תשומת לבו של המספר חוזרת אל אבא והופכת אותו לנושא שוב פעם. הכלי הלשוני למטרה זאת הוא הקדמת הנשוא לנושא)
    בברכת "מבלשנות מטהרת – לבלשנות המתארת"
    וסליחה אם פגעתי במישהו

  • הדר  On 31 בדצמבר 2008 at 7:52 PM

    אני שמחה שאת קוראת את המאמרים באתר שלי. איני בלשנית, אלא עורכת לשון. שני תחומים נפרדים לחלוטין. כל מה שכתבת הוא נכון, שאפשר לשנות את הסדר במקרה הצורך.
    אני עובדת עם ילדים בסיכון. מנקודת ראות של ההוראה אני סבורה שיש ללמד ילדים את המבנה המקובל של נושא-נשוא-מושא, ואז בשלב מתקדם להראות שאפשר לשנות את המבנה הזה. אבל קודם שידעו היטב את המבנה הבסיסי. יש ילדים שגם בו הם מתבלבלים, ובעיקר בכיתות הנמוכות.

  • דליה  On 1 בינואר 2009 at 1:45 PM

    שלום הדר
    אין לי עיסוק בחינוך, אז גם לא דעה מקצועית בעניין
    רק קשה לי להבין כיצד אפשר לדגול בוויתור על חלק ממערכת השפה, במיוחד כה חשוב. האם היינו אומרים לילדים בסיכון לוותר על נטיית הפועל, למשל (והאחרון, לעומת הראשון איננו פוגע באופן כה חמור בהעברת המסר, שזהו ייעודה הראשוני של השפה. כאשר אבי שעברית אינה שפת אמו אומר "אני עשה" זה שגוי, אך מובן, המסר לא נפגע).
    ואם כבר מוותרים על חלקים חיוניים מהשפה – למה מתעקשים על עניינים כמו ניקוד, שאינם משקפים דבר וחצי דבר בעברית המודרנית, אלא בפונולוגיה של השפה העתיקה בלבד? על צורות כמו הֶחלש, שהינם תוצאה של תהליכים במערכות פונולוגיות עתיקות, ובמערכת של היום, שהינה שונה, גם תהליך ותוצאותיו שונים.
    לנוער בסיכון לא חשוב אם הניקוד הוא קמץ או פתח, וכיצד נהגה הדבר בעת העתיקה. חשוב להם לתקשר היטב. החזרת מערכות עתיקות, שהשתנו בשפה המודרנית, איננו תורם לכך כלל. ביכולתי להעיד על כך מניסיוני האישי- עליתי ארצה בגיל ההתבגרות לפני כ-20 שנה. המגע עם תלמידי כיתתי היה טראומה גדולה, וזאת מכיוון שלימדו אותי לדבר בבג"ד כפ"ת באולפן. כיצד ייראה ילד מהגרים ברומא, שינסה לתקשר בלטינית? ומה יקרה לו בתקשורת, אם עבר שטיפת מוח, כי דוברי האיטלקית למעשה מדברים לא נכון את הלטינית היפה, שהמערכות המסודרות להפליא של הנטייה השמנית והפעלית שלה נמסו להם ל"בלאגן" של האיטלקית עם השנים? זה מה שקרה לי. לעג וחיקויים להם זכיתי לא תרמו לקליטתי במיוחד.

  • לימור  On 1 בינואר 2009 at 6:13 PM

    דווקא אותי מחרידים השיבושים בספרי הילדים ולא דווקא בדפי העבודה. אל תשכחי שכמעט אף אחד אינו בודק את הניקוד של אותה מורה, מה שלא אמור לקרות בספר ילדים שיצא לאור.

    לדוגמה: רוני התחלק (בספר המטרייה של רותי) במשמעות החליק.

    ואנקדוטה קטנה, היום אמרה לי תלמידה בכיתה ג:
    לימור, תראי הם עשו פה טעות חמורה מאוד בלשון.
    מה הטעות שאלתי
    הם כתבו בגלל ש..(האייל שאהב ניקיון/ גדי טאוב) אין דבר כזה בעברית.

    נו, מה תגידי לה ?
    שפת הספרים היא שפת הדיבור?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: