מה עבר על המילה ענק?

קישרתי את המאמר "פסלי ענק או פסלים ענקיים" לפורום תרגום ועריכה בתפוז. אחד החברים בפורום, סרגיי סנדלר, כתב על תהליך הפיכתה של המילה ענק לענקי ועל המעמד החברתי שיש למילה ענקי לעומת המילה ענק. לטובת ציבור הקוראים של המדור אני מעלה את דבריו. סרגיי הוא דוקטורנט (הדוקטורט בשיפוט) במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. הוא מתמחה בפילוסופיה של הלשון ובפילוסופיה הדיאלוגית של מיכאיל בחטין. שם עבודת הדוקטורט שלו הוא "הגישה הדיאלוגית  בפילוסופיה של השפה". דבריו מובאים כאן כלשונם:

 

"את מתארת שם תהליך גרמטיקליזציה (תהליך ההיסטורי שבו נוצרים סימנים בעלי תפקיד דקדוקי ממילות תוכן) מהסוג הקלאסי ביותר. מעטות הן המילים (להוציא אולי שמות עצם מוחשיים, וגם זה לא בטוח), באיזו משפות העולם, שנוצרו מלכתחילה בתהליך שונה מזה שאת מתארת עבור תואר השם 'ענק'. כך, צורת 'בני ענק', שמלכתחילה שימשה לומר 'בניו של הענק', הובנה והשתרשה כאומרת 'בנים ענקיים'. לא בכדי השימוש ב'ענק' כתואר הוא במבנה סמיכות (למרות שבלשון הדיבור ההגבלה הזו הולכת ונמוגה גם היא).


אצל דויטשר בגלגולי לשון שלו יש כמה תיאורים של תהליכים מעין אלה. התיאור המוּכר ביותר בספרות, ודויטשר משחזר אותו, הוא של התפתחות הצירוף
going to כסמן זמן עתיד באנגלית.

בעברית נוצר והתפתח הביטוי 'עומד ל…' באותו האופן. הנה הערת שוליים מהדוקטורט שלי שבה השתעשעתי בעניין <אזהרה – מכיל ציטוטים לא ערוכים מהתנ"ך, שכוללים את השם המפורש>:השימוש הזה במלה העברית 'עומד' הוא בעצמו מקרה מובהק של גרמטיקליזציה לפי אותה התבנית. השימוש המתועד המוקדם ביותר בפועל משורש ע.מ.ד., כשלאחריו בא שם פועל, מופיע בספר דברים: 'אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם עַל-הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן' (דברים, כ"ז, 12). כאן ברור שמדובר בעמידה במובן הפיזי. אותו הדבר נכון גם לגבי פסוקים מאוחרים יותר בתנ"ך: 'וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל בֵּית-אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר' (מלכים א', י"ג, 1); 'וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים' (דברי הימים, ב', 5). אך כאן כבר ניכר גוון משמעות חדש: לעמוד על-מנת להקטיר; לעמוד על-מנת לשרת. במגילת אסתר אפשר לזהות עוד צעד אחד הלאה בתהליך: 'וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל-גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל-נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי-כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ'. כאן העמידה עצמה היא פעולה: המן נעמד כדי לבקש על נפשו.

 

 

 

במשנה כבר נעשה שימוש בצירוף 'עומד ל…' באופן שניתן להבין כמציין עתיד מיידי, אך עדיין לא ניתן לשלול גם את הפירוש הפיזי של עמידה ממש: 'וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל' (סדר מועד, מסכת פסחים, ז', 13). אבל ככל הנראה המובן של עתיד מיידי הוא כבר המובן הראשי של הצירוף. במקום אחר במשנה אפשר לראות זאת בבירור: 'החותך יבלת של חבירו ועומד לחתכה לא יאמר לו תן לי מה שחבלת בי אלא נותן כל בשתו הקוצץ נטיעותיו של חבירו ועתיד לקצוץ לא יאמר לו תן לי מה שחבלת בי אלא נותן לו כל נזקו' (סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, ו', 9); 'גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה – משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל טעונה להיגזז' (שם, ט', 1). כאן ישנה הקבלה ישירה בין 'עומד לחתכה' לבין 'עתיד לקצוץ', בין "עומדת לילד" לבין 'מעוברת' מחד ו'טעונה להיגזז' מאידך. לבסוף, בתלמוד הבבלי כבר נעשה שימוש בצירוף 'עומד ל…' בהקשר שבו אין כלל מקום לדבר על עמידה במובן הפיזי: 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי דתנן מתו בעליהן' (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף פ"א, א', גמרא)." 

 


להלן דבריו של סרגיי סנדלר באשר למעמד החברתי של המילה ענקי:

"יש כאן סוג של תחרות על מעמד חברתי. מלכתחילה המילה 'ענקי' נדחתה מפני התואר 'ענק' בגלל הזיהוי המשלבי הנמוך יחסית של 'ענקי' בעברית המדוברת (עם כל הכבוד לביאליק). זו מילה שמקושרת לרוב עם שיח של ילדים ומהגרים, ולכן מרגישה 'לא נכון', מריחה מ'שפת רחוב'. כשרוצים לדבר גבוהה-גבוהה, מצד אחד, אבל רוצים סופרלטיבים היפרבוליים מצד שני (ושפת הפרסומות היא אתר בולט מאוד שבו שתי השאיפות הללו נפגשות; לא בכדי הבאת 'הנחות ענק' כדוגמא), אלטרנטיבה 'מוגבהת' (אבל קלה להבנה בשדרות רחבות של העם) לתואר 'ענקי' היא דבר שימושי, ואכן התואר 'ענק' מילא את הנישה הזו.


בשלב הזה נכנסים לתמונה מתקני לשון העם והמורים לעריכה. רבים מאוד מהתיקונים שסביבם נשפך הדיו הווירטואלי כאן, ובמקומות אחרים, הם תיקוני 'אנחנו-יותר-סנובים-מכם' כאלה. באים מתקני הלשון ואומרים לכל אותו קהל של פקידים, פרסומאיות, בעלי המקצועות החופשיים או פונקציונרים בדרגות נמוכות ובינוניות במנגנונים ביורוקרטיים למיניהם משהו מעין זה:
'התיקונים הלשוניים שהכנסתם לכתיבה שלכם כדי לא להישמע כמו עולים חדשים, זאטוטים בגן ילדים או מוכרים בשוק – הם כולם שיבושים ולא תיקונים. אנחנו יודעים עברית יותר טוב מכם, וכמו שאתם השפלתם את הילד בגן וצחקת עליו שהוא אומר 'ענקי', אנחנו נשפיל אתכם ונצחק עליכם. אפילו כפל כפליים, כי בעצם הילד בגן מדבר עברית יותר נכונה מכם. 'ענקי' היא הצורה הנכונה'."

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On 21 בדצמבר 2008 at 11:04 PM

    כשאני נתקל במשפט כמו "המילה מרגישה 'לא נכון'". אינגלוז מעצבן, לטעמי. (עניין של טעם). זה נכנס חזק מאד לשפה, אבל עד לפי כמה שנים לא דיברו כך.

  • הדר  On 22 בדצמבר 2008 at 8:35 AM

    הבאתי את דבריו של סרגיי כלשונם בלי שערכתי אותם מתוך כבוד אליו. דבריו חשובים כי ההתפתחות בשפה היא תחום ההתמחות שלו.

  • דודי  On 22 בדצמבר 2008 at 1:40 PM

    .

  • ראובן וימר  On 25 בפברואר 2009 at 10:20 AM

    ואת יכולה להידרש כאן לעניין "הנמר הנוראי" שהופיע לראשונה בעברית על זחל"ם של הפלמ"ח במבצע "מכבי" במלחמת תש"ח.
    אם הוא נחשב לסלנג מדוע לא יהיה תקני כמו ענקי?

  • ברק  On 24 במרץ 2009 at 8:17 AM

    סרגיי שכח לציין את השלב הבא.

    אחרי מתקני הלשון נכנסים הפילוסופים, שמעמדם החברתי אפילו נחות יותר מזה של מתקני הלשון, ומעמדה של אנחנו-יותר-ביקורתיים-מכם "חושפים" את ערוותם של מתקני הלשון: "ואולי נדמה לכם שיש לכם עדיפות בידע לשוני על פנינו, אבל אנחנו יודעים יותר טוב מכם, שכל יומרה לידע היא רק תרוץ להפעלת סמכות חברתית ולתחזוקו של ריבוד חברתי. הנה ראו, עובדה, עשינו זאת כעת."

    ובכך התהליך מסתיים.

  • משה קלרטג  On 13 במרץ 2015 at 11:13 AM

    שלום רב.

    אני חדש כאן.
    רק עכשיו ראיתי את עֲנָק ועֲנָקֵי.
    טוב, אולי גם נורא ונוראי.
    ננס וננסי?

    בכבוד רב ובברכה,
    משה קלרטג

    • hadarperry  On 14 במרץ 2015 at 7:20 AM

      נעים מאוד, משה.

      אני מקווה שתהיה לך קריאה נעימה בבלוג.

      • משה קלרטג  On 14 במרץ 2015 at 7:39 AM

        שבת שלום.

        גם אני מקוֶה, שתהיה לי קריאה נעימה בבלוג.
        נו, אפשר לפעמים להחליף את "עֲנָק" ב"עֲנָקי"? נדמה לי כי אפילו האקדמיה ללשון העברית – מרשָה את זה.
        ומה עם נורא ונוראי?
        טוב, זה אולי שונה מהדברים הבאים:
        גמד – גמדי
        ננס – ננסי

        בכבוד רב ובברכה,

        משה קלרטג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: