הכינויים הרומזים לקרוב בעברית

הכינויים הרומזים לקרוב בעברית הם זה, זאת, זוֹ, אלה, אלו. כאשר הכינויים מיודעים, גם שמות העצם שהם רומזים עליהם חייבים להיות מיודעים. זה, זאת וזוֹ רומזים על היחיד. בלשון המקרא היה מקובל ליידע את כינויי הרמז, ונפוצות במקרא הצורות הזאת והזה, כגון "בדור הזה" (בראשית ז, א); "הגל הזה" (בראשית לא, מח); "הארץ הזאת" (שם יב, ז); "אני והאישה הזאת" (מלכים א ג, יז). בספרות התלמודית הייתה נטייה שלא ליידע את הכינויים הרומזים, ונפוצו בה הצורות זה וזו, כגון "אילן זה" (אבות ג, ז); "כיכר זו" (שבועות ג, ז); "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה?" (הגדה של פסח).

באשר לכינויי הרמז המורים על זכר יחיד, אפשר להשתמש בשתי הצורות בשווה – זה והזה. באשר לכינוי הרומז המורה על נקבה, מומלץ שלא לנקוט את הכינוי הזוֹ, אלא רק את הכינויים הזאת וזו. הסיבה היא שהכינוי הזו אינו שכיח במקורות הקלסיים של העברית. להלן דוגמה לשימוש בו: "השאלה הזוֹ שאלוני באנטוכיא" (בראשית רבה יט). כמו כן יש המתבלבלים ונוקטים את המילה זוּ לציון כינוי רמז לקרוב במין נקבה. אבל אין זו המשמעות של המילה. המילה זוּ משמשת במליצת המקרא בהוראה של אשר, כגון "נחית בחסדך עם זוּ גאלת" (שמות טו, יג). כלומר היא מילת זיקה.

          בעניין אלה ואלו, הרי הם כינויים הרומזים על הרבים. ההבדל ביניהם הוא סגנוני-היסטורי, ולא בהוראה ובשימוש. אלה הוא כינוי רומז בלשון המקרא, והוא ריבוי של זה וזאת. אלו הוא כינוי רומז בלשון חז"ל, והוא ריבוי של זוֹ וזה. להלן דוגמאות מספר: "המצוות האלה" (ויקרא כו, יד); "המים האלה" (יחזקאל מז, ח); דברים אלו (תוספתא ר"ה ד, ג). יש לציין שהסברה, שאֵלֶּה משמש לריבוי זכר ואֵלּוּ לריבוי נקבה, אינה נכונה. כאמור, אלה ואלו זהים בלשון. מומלץ לבוחר להשתמש בכינוי אלה להוסיף לפניו את ה"א הידיעה, ובטבעיות גם לשם העצם שלפניו, מתוך חיקוי של לשון המקרא, שכן במקרא הכינוי הרומז לרבים מיודע תמיד. 

         

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • r  On 9 בינואר 2009 at 1:13 PM

    אם כבר מדברים על זה, אז יש לי בבקשה שאלה:
    "זאתי"
    מותר או אסור? ולמה?

  • הדר  On 9 בינואר 2009 at 1:42 PM

    הכינוי זאתי אינו מופיע במקורות הקלסיים של העברית. אפילו "בפרויקט בן יהודה" לא מצאתי לו אזכור. איני יודעת כיצד צמחה המילה, אך אין ספק שמדובר בשיבוש. אני ממליצה להימנע מלהשתמש בכינוי בכתב ולהשתדל גם בעל פה.

  • r  On 9 בינואר 2009 at 2:00 PM

    תודה

  • מרית  On 9 בינואר 2009 at 7:55 PM

    יש משהו מאד מרגיע במקום הזה; צלול ומתון ומרווח ומלווה בדוגמאות, והעברית הו, העברית. תודה

  • מרית  On 10 בינואר 2009 at 11:13 AM

    חשבתי על זה קצת. נדמה לי שאני יודעת את פתרון התעלומה
    "זה" הוא – הפך ל"זהו"
    "זו" היא – הפכה ל"זוהי"
    זאת" היא, נותרה "זאת היא", ובדיבור ועל פי אותו עיקרון – הפכה ל"זאתהי"
    ובקיצור "זאתי"

  • נועה  On 12 בינואר 2009 at 2:30 PM

    משתמע מהכתוב שאין הבחנה בין זאת לזו, כפי שאין הבחנה בין אלה ואלו. האם הבנתי נכון?

  • הדר  On 12 בינואר 2009 at 7:09 PM

    אכן, אין הבחנה בין זו לזאת. ההבחנה היא רק סגנונית-היסטורית.

  • ליאור  On 21 באוקטובר 2010 at 12:12 AM

    מאמר מקסים. כיף גדול לקבל תשובות. 🙂

  • מאיר  On 21 בדצמבר 2010 at 6:48 PM

    תהיתי, האם ניתן להוסיף ולבאר את השוני בשימוש בין "איתך" ל-"עימך"? שתי התצורות מופיעות במקרא ובמשנה, האם יש הבדל?
    תודה רבה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: