צומת סואן או סואנת?

אחת הטעויות הנפוצות בעברית היא שאין מתאימים לשם עצם את צורת שם המספר או הלוואי המתאימים לו. הסיבה היא שעברית של ימינו מתבלבלים בין זכר לנקבה. לפיכך במאמר זה יינתנו המאפיינים של השמות בלשון נקבה ושל השמות בלשון זכר.

שמות עצם בלשון נקבה

1. שמות של ערים וארצות הן תמיד בלשון נקבה, כגון יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם.

2. שמות הנקבה באדם ובבעלי חיים, כגון אֵם, פִּילֶגֶש, שֵׁגָל, אָתוֹן, רָחֵל

3. סיומות של נקבה הן לרוב האות ה"א שלפניה קמץ, כגון שִֹמְלָה, תְּמוּנָה, ותי"ו שאינה שורשית, כגון מַשָֹאִית, מִסְגֶּרֶת. למרות זאת יש בעברית מילים רבות שהן בלשון נקבה אף על פי שאינן מסתיימות באות ה"א או באות תי"ו. להלן רשימת מילים:  

אֶבֶן גְּדוֹלָה, גֹרֶן עֲגֻלָּה, כָּתֵף אֵיתָנָה, פַּעַם אַחַת, תְּהוֹם עֲמֻקָּה, חָצֵר נְקִיָּה, אֹזֶן חַדָּה, דְיוֹ אֲדֻמָּה, כַּף שְׁטוּחָה, צִפּוֹר כְּחֻלָּה, אֶצְבַּע אֲרֻכָּה, צִפֹּרֶן קָשָה, זְרוֹעַ נְטוּיָה, כָּרֵס (!) שְׁמֵנָה, צְפַרְדֵּעַ יְרֻקָּה, אֶרֶץ רְחָבָה, לֶחִי נְפוּחָה, אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, חֶרֶב חֲדָשָׁה, מַחֲבַת (!) חֲדָשָׁה, קֶרֶן יְחִידָה, בְּאֵר עֲמֻקָּה, יָד חֲזָקָה, נַעַל לוֹחֶצֶת, רֶגֶל יְשָׁרָה, בֶּטֶן מְלֵאָה, יָרֵךְ פְּצוּעָה, נֶפֶשׁ טוֹבָה, שְׁאוֹל תַּחְתִּית, בֶּרֶךְ שְׁבוּרָה, יָתֵד קְצָרָה, עַיִן אֲדֻמָּה, שׁוֹק שְׁמֵנָה, גָּדֵר גְּבוֹהָה, כּוֹס נְקִיָּה, עִיר הוֹמִיָּה, שֵׁן שְׁחוֹרָה, גֶּפֶן סוֹרַחַת, כִּכָּר מֶרְכָּזִית, עֶצֶם רַכָּה, תֵּבֵל גְּדוֹלָה.

* יש לציין ששם שהיחיד שלו לשון נקבה, גם הזוגי הוא לשון נקבה.

שמות עצם בלשון זכר

1. רוב השמות המציינים אברי גוף זוגיים הם בלשון נקבה חוץ מהשמות האלה: מָתְנַיִם צָרִים, נְחִירַיִם רְחָבִים, עַפְעַפַּיִם רַכִּים, שָׁדַיִם יָפִים, קַרְסֻלַּיִם דַּקִּים.

2. בדומה לשמות ממין נקבה שם שהיחיד שלו לשון זכר, גם הזוגי שלו לשון זכר, ואלו הם השמות:

אוֹפַנַּיִם מְהִירִים, גַרְבַּיִם שְׁחוֹרִים, מַגָּפַיִם חֲדָשִׁים, מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים, עַרְדָּלַיִם לְבָנִים.

3. לשון זכר הם גם השמות שצורת היחיד וצורת הרבים שלהם זהה ומסתיימת בצורן הריבוי הזוגי, כגון מֶלְקָחַיִם גְּדוֹלִים, מִסְפָּרַיִם חַדִּים, מִשְׁקָפַיִם כֵּהִים.

4. יש שמות שהם בלשון זכר, אף על פי שהסיומת שלהם אופיינית ללשון נקבה, כגון לַיְלָה אָרֹךְ , והשמות שהסיומת תי"ו אצלם שורשית (למעט המילה מחבת), ולהלן מקצתם: אוֹת גָּדוֹל, בַּיִת חָדָשׁ, זַיִת רַעֲנָן, מָוֶת טִבְעִי, מוֹפֵת גָּדוֹל, סִתּוּת גַּס, פִּחוּת זוֹחֵל, צֶוֶת מֻכְשָׁרִ, צִיּוּת עִוֵּר, צִיתוּת טֶכְנִי, שֵׁרוּת אָדִיב, תּוּת טָעִים, תַּסְכִּית אָרֹךְ, צֹמֶת מְסֻכָּן.

5. המילה עט היא לשון זכר.

שמות שכיחים בלשון זכר ובלשון נקבה

 לָשׁוֹן – "דבק לשון יונק אל חכו בצמא" (איכה ד, ד); "תדבק לשוני לחכי" (תהלים קלו, ו)

מַטְבֵּעַ – "ונפסלה המטבע" (בבא קמא צז ע"א-ע"ב)

סַכִּין – "סכין מסוכן בידי שוטה" (מראה המוסר מג, א); "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" (בראשית רבה סט)

פָּנִים –  "פנים זעומות" (במדבר רבא יא); "פנים זועפים" (דניאל א, י)

רוּחַ – "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים" (מלכים א יט, יא)

שֶׁמֶשׁ – "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא); "והשמש זרחה על המים" (מלכים ב ג, כב)

 

ראו בעניין הזה את המאמר שדן בשימוש הנכון בשם המספר:

http://www.notes.co.il/hadar/52810.asp