מילות יחס

מילת יחס היא מילה המורה על קשר וזיקה בין פועל לעצם או בין שני עצמים, כגון אֶת, אֶל, עַל, בֵּין, מִן. רבים אינם יודעים להתאים מילת יחס לפועל. על כן מטרת המאמר להציג פעלים ואת מילות היחס המצטרפות אליהם. בסוגריים תופיע מילת היחס הלא נכונה.

 

v     איחר ל... (ולא איחר את…): האיש איחר לרכבת.

 

v     ביטח את … נגד (ולא ביטח את… מ…): האיש ביטח את תכולת הדירה נגד שרֵפות.

 

v     גנב מ… את (ולא גנב ל… את): הילד גנב ממני את העט.

 

v     גרם ל… – כשיש שני משלימים במשפט, אין אומרים פעמיים למ"ד: לפי שעה אין ידוע מה גרם לאסון (משלים אחד: גרם ל…) / לפי שעה אין ידוע מה גרם לפלוני אסון (שני משלימים ולמ"ד אחת). כך גם מקובל בפעלים חשש ונהג. כשיש שני משלימים לשניהם, מילת היחס תופיע רק פעם אחת: חשש להרעלה / חשש לחולה מֵהרעלה   נהג בפזיזות / נוהג קלות ראש בנדרים.

 

v     דפק על (ולא דפק ב): מישהו דופק על הדלת.

 

v     הביא לידי (ולא הביא ל…): "הבטלה מביאה לידי שעמום" (כתובות ה, ד).

 

v     הביע … מ (ולא הביע… נוכח): הביע דאגה חמורה מֵהחמרת המצב.

 

v     הניא …. מלעשות (ולא הניא …. לעשות): ולא הניא גם אותי וגם את יואל מעסוק בלימודי שפות  (רבי שפרה, בן-אביגדור).

 

v     הסתכל ב… (ולא הסתכל על, אל): "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו" (אבות ד, כו).

 

v     העדיף … מ (ולא העדיף …. על פני או על): "חכם עדיף מִנביא" (נזיקין יב, א).

 

v     הפליה ל… (ולא הפליה נגד או בעד). הפליה היא לטובה או לרעה. המילה הפליה אמורה לבוא בסמיכות, כגון הפליית זרים לטובה או הפליית זרים לרעה.

 

v     הקל את (ולא הקל על): "אולי יקל ידו מעליכם" (שמואל ו, ה).

 

v     הקשה את (ולא הקשה על): הרוחות העזות הקשו את הליכתה.

 

v     חי על (ולא חי מ..): "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח, ג).

 

v     יִעֵד ל (ולא בשביל): המתנה מיועדת לך.

 

v     יצא למלחמה על אויביו (ולא יצא למלחמה נגד):  "כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כא, י). ובעניין הזה הוציאו פקודת מעצר על אחד המתפרעים.

 

v     ירה לעֵבֶר או אל (ולא ירה על, כלפי): המחבלים ירו לעבר השוטרים.

 

v     לקח מ.. (ולא ל…): פלוני לקח ממני את ספרי.

 

v     מחה על (ולא נגד): השובתים מוחים על העלאת המסים.

 

v     מילא את הפקודות (ולא מילא אחר הפקודות). מילת היחס אחרי אמורה לבוא רק בצירוף לאישיות מדריכה, כגון "ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מילא אחרי ה' כדוד אביו" (מלכים א יא ו).

 

v     מכר (קנה) במשקל (ולא על המשקל): בשוק מוכרים צימוקים במשקל.

 

v  נאבק ב… (ולא נאבק נגד): "גולי בבל ושרידי העברים, אשר נאבקו בזירות רומא ביום הניצחון" (מכתבים, חיים ארלוזורוב).

 

v   נוסף על (ולא נוסף ל). הכוונה היא ליתר על מה שהיה קודם לכן: "נוסף עליהם דברים רבים" (ירמיהו לו, לב). אבל יש לנקוט נוסף ל… כשהכוונה שהוסיפו למישהו (=לו, לטובתו, לכיסו).

 

v   נמנה עם (ולא על): "לעולם ישכים אדם בבוקר לבית-הכנסת כדי שיזכה ויימנה עם עשרה הראשונים" (שולחן ערוך). לעומת זה, יש להשתמש במילת היחס על כשמדובר בהשתתפות, כגון "פלוני מנוי על העיתון".

 

v     נקט את … (ולא נקט ב…): "נקט עמדה משונה במקצת" (יומן ירושלים, חיים ארלוזורוב).

 

v     עוין את (ולא עוין ל…): "ויהי שאול עוין את דויד" (שמואל א יח, ט).

 

v     עמד לימינו (ולא עמד מאחורי, או לצדו): "ולהקת נביאים עמדו לימינו מבית לחזק את לבבו ולעורר כוחותיו לפעולה" (חשבון הנפש, אחד העם).

יש להשתמש בביטוי הזה כשהכוונה לבוא לעזרת פלוני.

 

v     ענה על … (ולא ענה ל): בימים הקרובים אענה על מכתבך.

באותו העניין, יש לנקוט את הצורה השיב על, כגון בימים הקרובים אשיב על מכתבך.

 

v     עשוי מפלסטיק (ולא עשוי פלסטיק): "והוא עשוי מִסַּפִּיר" (דברי חזון – במרחב, מיכאל יוסף ברדיצ'בסקי).

      אם אין משתמשים בביטוי "עשוי מ…", יש לומר בסמיכות של, כגון ירושלים של זהב.

 

v    פנה אל פלוני (ולא פנה ל…): אנשי השכונה פנו אל העירייה. לעומת זאת, פנה לדרכו, לשמאלו, לימינו, לאחורי הבית, לעסקיו, לבִצעו.

 

v     קלע אל המטרה או למטרה (ולא קלע במטרה): השוטרים קלעו אל המטרה.

 

v     שיקר ל… (ולא שיקר את…): הילד שיקר לי.

 

v     שם דגש ב (ולא שם דגש על): המרצה שם את הדגש בצד המדיני של הבעיה.