אנו מוצאים במקורות את ארבעת הביטויים האלה: בין … ובין: "ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך" (בראשית א, ד); בין… ל: "בין קודש לחול" (יחזקאל כב, כו); בין…לבין: "היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם" (ישעיה נט, ב) ובין …ו: "בין הרועה והזאב" (תנחומא, שמות וארא, ו). רבים מתחבטים בשאלה באיזה ביטוי מן הארבעה עדיף להשתמש.
שתי הצורות בין … ובין ובין…לבין הן המקובלות ביותר במקורות של העברית הקלסית וביצירות של סופרם רבים, ולכן הן הרצויות ביותר. בכל מקרה, הצורה בין…ו היא אינה רצויה כלל, הואיל והווי"ו היא קודם כול וי"ו מְחברת, ויש חשש משום אי-הבנה. למשל, מן המשפט המובא לעיל "נעשה הסכם בין המנהלה והעובדים ומוסד פלוני" אי אפשר לדעת בדיוק מי הוא צד א ומי הוא צד ב, ולא נשאר לנו אלא לנחש. ייתכן שצד א הוא המנהלה והעובדים וצד ב מוסד פלוני, אבל ייתכן שהמנהלה לבדה היא צד א, והעובדים ומוסד פלוני הם צד ב. על כן, רצוי להשתמש בביטוי ברור, שאינו מתיר ספקות, ולומר "נעשה הסכם בין המנהלה והעובדים לבין מוסד פלוני" או לחלופין "נעשה הסכם בין המנהלה ובין העובדים ומוסד פלוני". הכול לפי ההקשר והתוכן.
תגובות
נדמה לי שצריך לכתוב הואיל והווי"ו. גם אני תמיד מתבלבלת.