הנו

אוגד הוא מילת עזר הנוספת אל הנשוא ומקשרת אותו אל הנושא במשפט שמני. רבים משתמשים בטעות במילה הנו בתור אוגד. הם סבורים שהמילים הוא והנו זהות לחלוטין במשמעות, והנו היא רק צורה גבוהה יותר. אך אין כך פני הדברים. הנו פירושו הנה הוא, כגון "הנו בידיך" (איוב ב, ו). ולכן, האומר "השום הנו מזון חיוני לגוף", אומר למעשה "השום הנה הוא מזון חיוני לגוף". סגנון זה מליצי, מסורבל ומיותר. בשל כך מוטב שלא להשתמש בצורות הנו, הנה, הנם והנן בתור אוגד, ומוטב לומר הוא, היא, הם והן, כגון "הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג). הכלל הוא שהאוגד בהווה מובע באמצעות הצורות הוא, היא, הם והן, ובעבר הוא מובע באמצעות הצורות היה, הייתה והיו. אך יש לשים לב שלעתים האוגד מיותר לחלוטין במשפט, במיוחד כשהמשפט קצר, כגון "המלאכה מרובה" (ולא המלאכה היא מרובה).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ליאורה  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 10:49 AM

    "אוגד היא מילה" ? או – "אוגד הוא מילה" … [כתבת "היא"] ושמא אין זה משנה ?לדעתך אפשר להשתמש ב"הוא" או "היא" ללא קשר לנושא ? "הוא\היא" הוא האוגד\ת כאן ?

    • תמר  ביום 4 במאי 2010 בשעה 7:10 PM

      בעניין התאמת האוגד לנושא או לנשוא, אני אוהבת את הדוגמה האבסורדית של ריקי בליבוים "בארות יצחק הן קיבוץ".

  • hadarperry  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 11:02 AM

    שיניתי במקרה הזה. יש כמה גישות בהתאמה של האוגד במשפט שמני. יש שקובעים את המילה הראשונה בתור הנושא, ויש שקובעים את החלק הרעיוני במשפט בתור אוגד, אף על פי שאינו עומד בראש. לדוגמה, במשפט "הדמות החשובה ברומן הזה הוא נתן…". על נתן המשפט מדבר, ולכן יש שרואים בו נושא המשפט אף על פי שאינו מוצב בראש. ובמקרה הזה האוגד מותאם אליו.

    • ליאורה  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 3:57 PM

      תודה. אם כן – לפי האוזן – וזה למי שנולד בשפה וחי אותה.

  • גלעד  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 11:10 AM

    כל פוסט בבלוג שלך הוא מבחינתי מים קרים לנפש עייפה.
    תחזקנה ידיך

  • צביקה א'  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 8:38 PM

    כמו תמיד.
    יישר כוחך ושבת שלום.

  • נדב  ביום 16 באפריל 2010 בשעה 9:42 PM

    לא ציינת שתפוצת האוגד איננה חופשית ויש לה תוצאות סמנטיות. האוגד מסמן שהתכונה של הנשוא היא קבועה ואיננה חולפת. מכאן הבדל המשמעות בין "יוסי שיכור" (מצב חולף או תכונה קבועה) לבין "יוסי הוא שיכור" (תכונה קבועה). במקרה זה האורך של המשפט איננו שיקול, אלא המשמעות שרוצים להעביר. זה גם מסביר למה האוגד אינו יכול להופיע לפני תכונות שהן בהכרח חולפות: "יוסי הוא נוכח", בלתי אפשרי. אני משער שזאת הסיבה ש"המלאכה היא מרובה" גרוע (ולא האורך), משום שה"ריבוי" של המלאכה איננו תכונה קבועה שלה.

    מסיבה זאת זה גם מטעה לקרוא לצורת הפועל "היה" ו"יהיה" אוגד, משום שלהבדיל מ"הוא, היא…", הן אינן מחייבות תכונה קבועה אחריהן (ראי "יוסי היה נוכח").

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: