במאמר זה עוסק בנקודה ופסיק ומסביר מתי יש לשים סימן הפסק זה. נקודה ופסיק מורים על הֶפסק גדול מן המסומן בפסיק וקטן מהפסק הנקודה. בדרך כלל שמים נקודה ופסיק בפירוט עניינים, ובכלל זה שמות, כדי להפריד בין צירופי עניינים שונים. להלן כמה דוגמאות: 1. בטקס נכחו שרים רבים, ובהם מר א"א, שר הפנים; מר ב"ב, שר העבודה והרווחה; מר ג"ג, שר המשטרה; גברת ד"ד, סגנית ראש הממשלה. 2. ואלו הסוגיות שיידונו בישיבה: א. מינוי מנכ"ל; ב. הרחבת פעילות החברה; ג. אישור התקציב.
כמו כן שמים נקודה ופסיק בין משפטים עצמאיים מבחינה דקדוקית, אבל קשורים זה בזה קשר ענייני אמיץ, כגון אשריך שבן זה יצא מחלציך; כמותו ירבו בישראל! וגם בין איברים שונים של מחרוזת שמים נקודה ופסיק, בייחוד שהיא ארוכה. לדוגמה, אף על פי שגדליה התפרנס מן המלמדות בדוחק, וכל ימיו היה לו מיחוש, ואשתו הייתה חולנית; אף על פי שבימות החורף לא היו החלונות השבורים שבביתו הנמוך עומדים בפני הדלף… – בכל זאת, אילו סר אליו מלאך המוות ואומר לו: "עדיין לא בא יומך, אולם אם חפץ אתה ברצון טוב, יכול אני לגאול אותך מחייך המרים", היה יורק לו בפניו.
נקודת ראות 
תגובות
יש משהו כל כך דל וחסר בסימני הפיסוק. האם היו אי פעם נסיונות (ולו כאלה שלא צלחו) להוסיף גוונים?
תודה רבה, ושבת שלום.
סליחה, מיהרתי מדי…
אינני חושב שהיה מקום "לגוון" (=להוסיף גוונים) לסימני הפיסוק. יש מהם די והותר,
ובלבד שישמשו נכון את הכותבים. כדוגמה אזכיר את סימן הפסיק, שאפילו למִיקומו
או למניעתו יש חשיבות, ועוד יותר – לסימן … (שלוש נקודות).
הבה נתעלם, בכוונה, מסימן הפיסוק הפרסומי נ-קו-דה 🙂
מחוש ולא מיחוש כמו מרוץ ולא מירוץ. כך לפי האקדמיה. במילונים השונים תמצאי מירוץ ומיחוש.
יורק לו על פניו ולא בפניו. בפניו = בנוכחותו.
"בין איברים שונים של מחרוזת שמים נקודה ופסיק, בייחוד שהיא ארוכה."
לא "בייחוד [כ]שהיא ארוכה?"
ככה זה כשד"ר לערבית מלמדת עברית …