הנפש הפועלת

חשוב שהכתיבה תהיה רהוטה כדי שיהיו הדברים ברורים לקורא. פעמים רבות הכותבים מערפלים את דבריהם בשל אי הצבת הנושא שעליו מדברים בתור נושא[1] המשפט ובשל שימוש בפועלי פקק, כגון הביא לידי, גרם ל.[2] ובמקרים אלו בדרך כלל הדבר שהם מדברים עליו נדחק לסוף המשפט, ומבחינה תחבירית מקבל מעמד של משלים פועל.[3] דווקא הצבת המילים שאליהם מתכוון הכותב בתפקיד נושא (וכדאי אף להציבן בראש המשפט, אם כי הדבר אינו הכרחי) מסייעת לקורא להבין במה המשפט עוסק.  

דוגמה לכך היא המשפט "בלילה נגרמת התרחבות לאישונים". הכותב מבקש לכתוב על מה שקורה לאישונים בלילה. כדי שיהיו דבריו נהירים, מומלץ שאת המילה אישונים, שהמשפט מתמקד בה, יציב בתור נושא המשפט ועדיף בהתחלה ככל האפשר. אחרי כן על הכותב הזה להוגיע את מוחו ולמצוא פועל מתאים לפעולת ההתרחבות ולא להסתפק בפועל הפקק נגרם. כך יהיה לבסוף המשפט המבטא היטב את כוונת הדברים: "בלילה האישונים מתרחבים".

עוד דוגמה מתוך עבודת דוקטורט שערכתי. המשפט הוא "צמצום מלאי הדירות באזור עג'מי-ג'בלייה מאז שנות החמישים מחד גיסא וריבוי האוכלוסייה הערבית מאידך גיסא הגבירו את מצוקת הדיור של האוכלוסייה הערבית במרחב הזה". את הכותב בעצם מעניין מצוקת הדיור של האוכלוסין הערבים באזור עג'מי-ג'בלייה. במקום להציב את המילים מצוקת הדיור של האוכלוסייה הערבית במרחב הזה בתור נושא המשפט בחר הכותב להציבם דווקא בתור מושא[4] המשפט, ובכך למעשה ערפל את כוונתו. במקרה הזה המשפט היה אמור להיות כך: "בשל צמצום מלאי הדירות באזור עג'מי-ג'בלייה מאז שנות החמישים מחד גיסא וריבוי האוכלוסין הערבים מאידך גיסא גברה מצוקת הדיור של האוכלוסין האלה במרחב הזה". במשפט המתוקן המילים וצמצום וריבוי הם בתפקיד של משלים פועל בתפקיד תיאור סיבה, והמילה מצוקה בתפקיד נושא. וגם הפועל הגבירו הומר בפועל גברה, המבטא היטב ובנהירות את הפעולה ואת כוונת הכותב.

לסיכום, על דברי הכותב להיות ברורים ונהירים כדי שיהיה קל לרדת לסוף דעתו. לשם כך חשוב שמוקד העניין שהוא דן בו יוצב ככל האפשר בתחילת המשפט, ושיהיה גם נושא המשפט מבחינה תחבירית. כמו כן מומלץ שלא ישתמש בפועלי פקק.


[1] עיקרי המשפט הם שניים: הדבר שעליו סובב המשפט הוא הנושא, והאמור על הנושא הוא הנשוא, כגון האיכר (נושא) חורש (נשוא).

[2] פרופ' אמציה פורת הוא שטבע את המונח פועלי פקק. הוא כותב כך במאמרו "האם יש צורך בפועל מהווה": " 'פקק' על שום מה? כי כשם שה'פקק' בסידור העבודה בקיבוץ הוא איש לכל עבודה, שאפשר לדחוף אותו לכל מקום, כך הפעלים אלה לעתים קרובות הם משמשים לכל דבר ולכל תכלית, והם באים לתפוס את מקומו של כל פועל אחר, ראוי וטוב מהם וממילא הם מרגילים אותנו לעצלות מוחין ולרשלנות בכתיבה. הכותב הרשלן אומר, למשל, "החברה מבצעת הרחבה של המפעל", בזמן שכל כוונתו לומר: "החברה מרחיבה את המפעל" כאילו קפץ לתוך ידו קודם שחשב על הניסוח הראוי… ". ראו: אמציה פורת, 'האם יש צורך בפועל מהווה', לשוננו לעם, כג (תשל"ב), עמ' 202-197, 260.

[3] על הרוב יש במשפט מלבד שני עיקריו (הנושא והנשוא) גם חלקים טפלים הבאים להשלים את הנושא או את הנשוא או את שניהם. כל חלק כזה נקרא משלים. משלים המתאר את הפועל (נשוא) מבחינת המקום, הזמן, אופן הפעולה, הסיבה או התכלית מכונה משלים פועל.

[4] שם העצם שעליו מתבצעת הפעולה המובעת בפועל (נשוא).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לב  On 5 בפברואר 2013 at 11:50 AM

    שלום הדר,

    האם לדעתך אין הבדל באספקט בין 'החברה מבצעת רחבה' לבין 'החברה מרחיבה'?

  • משה  On 5 בפברואר 2013 at 3:19 PM

    יש לך טעות, כתוב פעמיים 'מאידך גיסא' בניסוח שהצעת.

  • רחל נ.  On 5 בפברואר 2013 at 7:43 PM

    נושא חשוב ביותר! תודה, הדר

  • uri247  On 16 בפברואר 2013 at 11:33 PM

    אנא הסבירי מדוע "בלילה האישונים מתרחבים" עולה על "בלילה נגרמת התרחבות לאישונים".
    כתבת שנושא המשפט הוא האישונים, אולם במשפט המקורי נושא המשפט הוא "התרחבות", ויתכן שהמחבר כיוון לשים את הדגש על ההתרחבות ולאו דווקא על האישונים.
    כמו כן, אם כבר לעבור משם פועל (התרחבות) לפועל (מתרחבים), מדוע לא לשים את הנושא בתחילת המשפט ולומר: "האישונים מתרחבים בלילה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: