שיעור מולדת

חינוך להכרת הארץ היה חשוב בתקופת היישוב לפני קום המדינה. שררה האמונה שטיולים בארץ ישראל יסייעו לנטוע בלב התלמידים אהבה למולדת ורצון עז ללחום למענה. דוגמה למורה זה היה המורה והמחנך משה גרינקר. משה גרינקר, בן ירושלים, שגדל במושבה יסוד המעלה, התחנך בישיבות בפתח תקווה וביפו. בבגרותו שב לירושלים, ובה לימד בסמינר למורים. המורה גרינקר היה מיזוג של תלמיד חכם-למדן ושל איש שטח מעולה. הוא הִרבה לצאת עם תלמידיו לטיולים ארוכים והיה בקי בבוטניקה ובזואולוגיה. גרינקר ניחן בכישרון תאטרלי. את שיעורי התנ"ך נהג להמחיז, ולעתים במקום התרחשותם. בדרך זו יצר הזדהות עם חומר הלימוד ואהבה אליו. 

עדות על הטיולים שערך המורה גרינקר עם תלמידיו כדי שיכירו את המולדת ואת תושביה הלא יהודים אפשר למצוא בספר ארץ האיכרים האמיתיים. כך מסופר: ממזרח לכפר תבור שכנו כפרי המוע'רבים, שהיו תושביו מוסלמים מצפון אפריקה. בשנת 1934 יצאו תלמידי בית הספר בכפר תבור לטיול לכפרים המוע'רבים עם מורם משה גרינקר. יהודה כהן, אז בן 12, השתתף באותו טיול. המורה אמר לתלמידיו בזמן הטיול: "אני כבר לא אחיה ולא אזכה, אך אתם, כשתגדלו, תצטרכו לכבוש את הכפרים האלה".

לימים יצאו אל כפרי המוע'רבים משלחת של שלושה אנשים: יחיאל ברקוביץ, חיימקה לבקוב ויהודה כהן, תלמידו של גרינקר, כדי להבטיח שלא ישתתפו השתתפות פעילה במלחמת העצמאות נגד היהודים. חברי המשלחת נפגשו עם המוכתרים של מעדר, עולם, חאדתה וסירין, והבטיחו להם רובים כדי שיוכלו להגן על עצמם מפני זרים. המוכתרים ביקשו אורכה של שלושה ימים כדי להשיב לבקשתם של חברי המשלחת. המוכתרים רכבו לעיירה שוני בעבר הירדן, ונפגשו עם המלך עבדאללה. הוא אמר להם שבתוך שבועיים יכבוש את כל פלסטין. המלך ירה ירייה באוויר לכיוון מערב כדי שישתכנעו המוכתרים שהבטחתו רצינית. לאחר שלושה ימים חזרה המשלחת כדי להיפגש עם המוכתרים ולקבל את הסכמתם. הם לא מצאו איש בכפרים. אחד הכפריים, שעבר לגור בכפר שיבלי, סיפר להם שתושבי הכפרים עזבו את בתיהם, לקחו את רכושם ועברו לעבר הירדן … בתקווה שיחזרו, כמו שהבטיח להם המלך עבדאללה.

עברו שנים, ויהודה כהן ביקר בבת ים במסגרת שירותו הצבאי. יהודה זכר שהמורה גרינקר עבר מכפר תבור לבת ים. הוא בירר היכן גר המורה שלו והגיע לביתו. הפגישה הייתה לבבית מאוד. יהודה נעמד לפני המורה, הצדיע לו כיאה לקצין בצבא, והזכיר לו את אשר הבטיח לבני הכיתה בעת טיולם בכפרי המוע'רבים. משימת המורה בוצעה.

גם יגאל אלון מספר בספרו בית אבי על החדרת אהבת הארץ באמצעות טיולים שערכו הוא וחבריו עם המורה גרינקר:

"בחיבה עמוקה אני נזכר במורי, משה גרינקר, בן יסוד-המעלה, שנטע בנו אהבה עזה לתנ"ך ולטבע של ארץ התנ"ך. הוא היה מצעיד אותנו במרחבים הגדולים של צפון הארץ ובהדכתו נעשתה זו צעידה במרחביה של ההיסטוריה היהודית; את התנ"ך הורה לא כספר של מיסתורין, אלא כספר של היסטוריה, של ערכי מוסר ויופי ספרותי, בלי לפסוח על הנתונים הגיאוגרפיים או על המידע הבוטני האצור בין דפיו; הוא לא הסתפק בפירושים המקובלים, לרבות פירוש רש"י, אלא מחפש היה סמוכין באקלים או אף בבוטניקה של החקלאות הערבית, כדי להסביר מונח מן המונחים שנתקלנו בהם אגב קריאה. גם את המשנה ופרקים נבחרים בתלמוד הורונו מתוך הבלטת זיקתם אל הסביבה החיה והמוחשית של הארץ ועובדי-האדמה…"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו  On 15 באפריל 2013 at 9:45 PM

    הנושאים עליהם את בוחרת לכתוב וכתיבתך בכלל מקסימים אותי ומהווים משב רוח רענן במדבר הצחיח שסביבנו.
    אנא כתבי לעיתים קרובות יותר.
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: