ציורים במקרא מעולם הצומח

לשון המקרא שופעת ציורים וסמלים לשם המחשת מושגים מופשטים, תכונות ופעולות וכדומה. במאמר זה  נביא דוגמאות לציורים במקרא מעולם הצומח. הגפן ופֵרותיה משמשים בציורים רבים: עם ישראל נמשל לגפן – "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ, ט); "ופקוד גפן זאת" (תהלים פ, טו). על אישה מרבה ללדת, ולדנית, נאמר: "אשתך כגפן פורייה; והבנים? בניך כשתילי זיתים" (תהלים קכח, ג). על חיים שלווים וטובים כתוב: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א ה, ה; מיכה ד, ד). האויב דומה לגפן סדום – "גפן סדום גפנם" (דברים לב, לב). שמחת אלוהים בבחירת עמו מתוארת בציורים: "כענבים במדבר מצאתי ישראל, כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" (הושע ט, י). מעשי האויבים – עליהם נאמר: "ענבמו ענבי רוש" (דברים לב, לב). ומי שנכזבה תוחלתו, משול לאדם שהתייגע בטיפול בכרמו ככתוב בישעיהו ה, ב: "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים". אדם בר-אבהן שחטא וסרח עליו, אפשר להמשילו לפי המליצה המקראית מה שאמר ירמיהו על עם ישראל: "ואנוכי נטעתיך שורק, כלה זרע אמת, ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכרִיה?" (ב, כא ). ארזים ואלונים מסמלים גאווה וגם שגשוג: "כי יום לד' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נישא ושפל, ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנישאים ועל כל אלוני הבשן" (ישעיהו ב, יב–יג); "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב, יג).  

ובכלל, אבותינו שאבו מחיי הצמחים הרבה מאוד לשם המחשת הברכות והקללות שבחיי האדם, ובתהלים צב, ח, יד–טו נאמר: "בפרות רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און להִשָמדם עדי-עד. והצדיקים? שתולים בבית ה', בחצרות אלוהינו יפריחו; עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו". ובתהלים א, ג כתוב: "ויהי כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יִתן בעתו, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה – יצליח". ובתהלים לז, ב נאמר על הרשעים: "כי כחציר מהרה יִמלו, וכירק דשא יִבּוֹלוּן", ושם בפרק צ, פסוק ו נאמר על חיי האדם: "בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. והוא הדין של העם: יבש חציר, נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם; כל הבשר יציר, וכל חסדו כציץ השדה" (ישעיהו מ, ו–ז).

את עתיד העם מתאר ישעיהו בפרק כז, פסוק ו בדמות שתיל, המתערה ומשתרש באדמה, נובט ומציץ לעולם, פורח ועושה פרי משובח: "הבאים [בימים הבאים] יַשרש יעקב, יציץ ופרח ישראל, ומלאו פני-תבל תנובה". ציור המלך המשיח הוא "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה" (שם יא, א). והושע אומר על עתיד העם: "אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה, ויך שורשיו כלבנון, ילכו יונקותיו, ויהי כזית הודו, וריח לו כלבנון" (יד, ו–ז). את השפלות מתאר "האזוב אשר יוצא בקיר" (מלכים א ה, יג), ומכאן הפתגם מתקופת התלמוד: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?". המר והארסי – סמלם ראש ולענה: "ואחריתה מרה כלענה" (משלי ה, א); "ויתנו בברותי ראש" (תהלים סט, כב); "והשקיתים מי-ראש" (ירמיהו ט, יד); "שורש פורה ראש ולענה" (דברים כט, יז).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: