אות היחס בי"ת

בי"ת היחס מצטרפת כתחילית לשמות וגם לשם הפועל ולבינוני. לה הוראות רבות ושונות, ואלו הן:

1. ההוראה היסודית – יחס התוך, או הפנים, ולא של כלי בלבד, אלא גם של מקום, זמן ופעולה, כגון בבית, בגן, ביום, "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" [בשעת ישיבתך ובשעת הליכתך] (דברים ו, ז; שם יא, יט).
2. הבי"ת מסמנת מכשיר ואמצעי, חומרי או רוחני, שבעזרתו נעשית הפעולה, כגון "לקחתי בחרבי ובקַשתי" (בראשית מח, כב); במה מדליקין? במחרשה חורשים; האיש מקדש את האשה בו [בעצמו] ובשלוחו; באלהים נעשה חיל.
3. בי"ת לאופן הפעולה, כלומר בתור תואר הפועל, כגון בערמה, בחכמה, בתבונה, בשוגג, במזיד, ביודעין, בבלי דעת, שלא במתכוון, במהרה, בסתר ובגלוי.
4. בי"ת לציון פרט מתוך הכלל, ומשמעותה כמו בין, כגון "הגם שאול בנביאים" (שמואל א י, יא); היפה בנשים; היית בעוכריי.
5. בי"ת הסיבה, בגלל, כגון "ויעבוד יעקב ברחל" (בראשית כט, כ).
6. בי"ת לעניין תמורה, כגון בכסף מלא יתננה לי; יצא שכרו בהפסדו; המחליף פרה בחמור; בכמה חפץ זה?
7. בי"ת היחס תציין לפעמים פעולה הנעשית בחלק מן הדבר, כגון לעשות בצמר; אוכל בקדשים; מרבה בבדיקות; "שתו ביין מסכתי" (משלי ט, ה).
8. בהוראת מן, כגון "לא יאכל בו" (שמות יב, מג); "והנותר בשמן" (ויקרא יד, יח).
9. בהוראת אצל, קרוב, כגון "החיה אשר ראיתי בנהר כבר" (יחזקאל י, טו); "הוי, מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו" (ישעיהו ה, ח).
10. בהגדרת עניין, כגון אסורין בהנאה, מותרין באכילה; ובהוראה קרובה לכך בביטויים מסוימים: חש בראשו; קל ברגליו; "ואברהם כבד מאֹד במקנה, בכסף ובזהב" (בראשית יג, ב).
11. בביטויים מסוימים תציין הבי"ת שיווי, דמיון גמור, כגון אות באות; מילה במילה; שווה בשווה; "בד בבד יהיה" (שמות ל, לד).
12. בהוראת על, כגון עולה בהר; "בצור ירוממני" (תהלים כז, ה).
13. במובן בתורת, כגון "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי" (שמות ו, ג).
14. במובן בִּהְיוֹת, כגון "לא בִערתי ממנו בטמא" [בהיותי טמא, בעודני טמא] (דברים כו, יד).
15. בי"ת היחס באה אחרי פעלים המסמנים פעולות שיש בהן משום תפיסת דבר או חדירה לתוך עניין: מבין בשירה; הוגה בתורה; מעיין בספר; מתמחה במקצוע; מסתכל בקנקן (אך יש גם מסתכל לשמים, כלומר בכיוון השמים); נוגע בו; פוגע בו; חובל בחברו; צורם באוזנו; תולש בשערו; שניים אוחזין בטלית; מחזיק בה; דובק בו; זוכה בגורל; שומע בקולו; בחר בנו; "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה" (תהלים קמו, ג); בוגד באחיו, מועל בחרם; דיבר בד' ובמשה; מכחש בעמיתו; מרד במלך אשור; פשע מואב בישראל; שומרון מרתה באלוהיה; חושד בכשרים; גוער בו; נוזף בו; זורק מרה בתלמידיו; מושל ברוחו; חוזר בו; נמלך בדעתו; אומר בלבו; קושר בחלון; נפשו קשורה בנפשו; נלחם בישראל (אבל גם נלחם עם האויב; נלחם על עיר בצורה; נלחם לחירות, לתיקון המצב; ד' יילחם לנו).

יש להבחין בין בי"ת לבין עִם. בי"ת היא תוספת לעיקר או כלי למשתמש בו ולמסתייע בו. משתמשים במילת היחס עם כדי להביע דבר השווה בחשיבותו או להדגיש שדבר לא נעשה לבד. למשל, כותבים בעט, בעיפרון; נוסעים במכונית, ברכבת עם פלוני.

להלן צירופים שהאות בי"ת יתרה בהם, ויש להשמיטה:

1. אם – מילת התנאי היא אם ולא בְּאִם.
2. כדי – כדאי להשתמש במילת התכלית כדי ולא בכדי.
3. אשר ל… ולא באשר ל.
4. יחד ולא ביחד.
5. על-כורחו ולא בעל-כורחו.
6. על-פה ולא בעל-פה

לעומת זאת, במילה תוך הבי"ת חסרה, ויש להוסיפה, כגון בתוך שלושים יום תושלם כל המלאכה (ולא תוך שלושים יום).