100 שנה לקולנוע עדן

קולנוע עדן הוא הראינוע הראשון של תל אביב, שהוקם ב-1914. הבניין עומד ברחוב לילינבלום שבנווה צדק. הקולנוע כלל שני אולמות: תחילה נבנה אולם עם גג (אולם החורף), וכעבור שנים אחדות נוסף אולם הקיץ (חסר גג, ובו הוקרנו הסרטים תחת כיפת השמים). בכל אולם היו 800 מקומות ישיבה. משה אברבנאל, סוחר אריגים, שעלה ארצה מפלך מוהילב (רוסיה) ב-1913, החליט להקים בית ראינוע בעיר. הצטרף אליו לשותפות מרדכי וייסר, אחד מ-60 מייסדי העיר תל אביב. הוזמן במיוחד מהנדס מגרמניה כדי להקים את הבניין. הראינוע הופעל על חשמל לראשונה בתל אביב הקטנה. את השם "עדן" נתן הסופר ש' בן-ציון. ב-1913 קיבלו אברבנאל ווייסר מוועד תל אביב זיכיון בלעדי להפעילו שלוש עשרה שנים. הסרטים הראשונים שהוקרנו בו היו אילמים, והם היו "ימי פומפיאה האחרונים" ו"ספרטקוס". הוקרנו בו בתחילת דרכו בעיקר סרטים רוסיים. אירועים מיוחדים נערכו בו: הרצאות, כינוסים, קונצרטים, מופעי בלט קבלות פנים לאנשים רמי-מעלה, כגון הלורד אלנבי והלורד בלפור, נשפי פורים, בחירת "מלכת אסתר". גם האופרה הראשונה בתל אביב הוצגה בו.

 הסרט הנע והמְדבר או המנגן כוּנה בארץ ישראל שֶמַענוע. את המילה חידש, ככל הנראה, משה אברבנאל.  כך נכתב בעיתון דבר מ-7 באפריל 1930: "הנהלת הראינוע הזמינה בבית החרושת הגדול 'ויסטרן אלקטריק קומפ' בארצות הברית מכונת שמענוע יקרה הראשונה בארץ ישראל. בקרוב תוצג הצגת הבכורה". המילים שמענוע וקולנוע שימשו זו לצד זו. אך בשל לחץ של סופרים החליטה הנהלת קולנוע עדן לשנות רשמית את השם לקולנוע. וכך נכתב בעיתון דבר מ-6 במאי 1930: "הנהלת הראינוע "עדן" מודיעה כי 'בשים לב להצעות שקיבלה מסופרים ובלשנים' החליטה לקרוא מהיום והלאה את המונפילם בשם 'קולנוע'". אחד מהם היה העיתונאי יהודה קרני, שכתב בעיתון הארץ: "כדאי יהיה, שוועד הלשון ימציא מילה אחרת להישג הטכני ששמו 'שמענוע'. 'ראינוע' אף הוא אינו מוצלח, אלא שקשה להילחם במילה זו לאחר שנשתרשה בתוכנו במשך חצי יובל שנים. עם הצלצול הנחמד של 'שמענוע' אפשר עדיין להילחם. הוא רך בשנים. בעלי התיאטראות יחליפו ברצון את המילה באחרת, אם ימציאו להם כזאת. אחרים מציעים 'קולנוע', שעל כל פנים ערבה היא לאוזן יותר מ'שמענוע'. ועד שוועד הלשון יוציא את משפטו. הייתי מציע לבעלי התיאטראות בתל אביב וירושלים שיחליפו את ה'שמענוע' ב'קולנוע'. יהיה נא 'עדן' הראשון לתיקון זה! קולנוע, קולנוע, קולנוע".

אספר לכם שלי יש קשר עקיף לקולנוע עדן. סבא רבא שלי, ירושלים סגל, היה מתרגם הסרטים הראשון בארץ. הוא החל את קריירת התרגום שלו בקולנוע עדן. כך כתב בספר הזיכרונות שלו ירושלים בתל-אביב כיצד התגבש אצלו הרעיון לתרגם סרטים: "הסרטים בימים ההם היו אילמים, וכדי שאפשר יהיה להבין את העלילה, היתה נפסקת התמונה ובמקומה הופיעה על כל המסך כתובת מסבירה של הדו-שיח בין השחקנים בסרט… כיוון שכמעט כל הסרטים הגיעו דרך מצרים, שם שלטה השפה הצרפתית, היו הכותרות בכל הסרטים בצרפתית. רעייתי אסתר לא ידעה צרפתית, והייתי מתרגם לה את הכותרות. כאשר הייתי מסביר את הכותרות לרעייתי, היטו אוזן גם אחרים שישבו בקרבתנו, ולאחר שחוג 'המאזינים' התרחב עד כדי שאולצתי להרים את קולי מעבר לסביר, החלטתי: למה לי לצעוק? אנסה לכתוב את הדברים על סרט שקוף נפרד, בצד המסך. בעלי הראינוע נתנו לי סרטים ישנים שהסרתי מהם את האמולסיה (תמונה) וכתבתי… בתרגום עסקתי אחרי שעות עבודתי בקזינו, בשעות המאוחרות של הלילה. לנוחותי רכשתי מתקן מיוחד, עליו יכולתי לגלגל את הסרט מול מנורה, קראתי את הכתוב בעזרת זכוכית מגדלת, תרגמתי על נייר ואחר כך העתקתי זאת על החומר השקוף".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ofrahod  On 29 בנובמבר 2014 at 8:39 AM

    סבא רבא שלך עבד בקזינו? ספרי לנו על זה!

  • Zvika Agmon  On 29 בנובמבר 2014 at 9:54 AM

    היסטוריה ישראלית בת-זמננו.
    על כך תודה לך, הדר.

  • hadarperry  On 29 בנובמבר 2014 at 10:15 AM

    עפרה, הוא ניהל את הקזינו תקופה מסוימת. פרטים על כך אפשר למצוא בספרו ירושלים בתל-אביב. הוא מספר בספר רבות על החיים בתל אביב הקטנה.

  • Nina R. Davis  On 30 בנובמבר 2014 at 11:25 AM

    נהדר, תודה! וכן, אני זוכרת סרטים עם התרגום על סרט שקוף נפרד, לצד המסך… ובהחלט זוכרת את השם ישראל סגל!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: