שפת הילדים בארץ ישראל בשנות השלושים

בחודש טבת נערך יום העברית. לכבוד זאת אציג סיכום של מאמר שהתפרסם בעיתון דבר ב-26 בספטמבר 1930, וכותרתו "על ילדנו בארץ – על שפתם שבע"פ ובכתב". כתב את המאמר ישראל רובין-רבקאי (נולד בליטא ב-1890 ונפטר ב-1954 בתל אביב), היה מחנך, פדגוג, פסיכולוג ברוסיה הלבנה, בפולין ובארץ ישראל, סופר ועורך יידי ועברי ומראשוני חברי מערכת החינוך בתל אביב. רבקאי הוציא לאור בשנת 1938 את הספר על שפת ילדינו בארץ.

לדעת הכותב, הילדים לוקים בליקויים רבים בלשונם. אוצר המילים שלהם קטן ומוגבל. השפה שלהם אמנם שוטפת, אך הדבר קורה בזכות כושר היצירה שלהם בשאר המגמות, והם נוטים לדבר בתנועות ידיים כדי למלא חסרים בביטויים. הם חוזרים על ביטוי מילולי אחד אם באותה מילה אם בניואנסים. בשפתם יש הרבה תערובות זרות. לעומת זאת, השפה בכתב מצטיינת בדרך כלל בעושר ובדיוק מן השפה בעל פה, כי יש זמן לחשוב על ביטויים ולשפרם. וחוץ מזה, ילד שיודע להשתמש בכתב יש לו אוצר מילים גדול יותר וניסיון לשוני רב יותר. אך עדיין לשון הכתיבה דלה ומלאה בחזרות. רבקאי מונה כמה שיבושי לשון: ביץ אחד במקום ביצה אחת; אלקח במקום אקח; אנסע במקום אסע.

לדברי הכותב, שתי סיבות לליקויים הלשוניים בקרב הילדים. הראשונה היא שתנאי הכרחי לדיוק בשפת הילד שהחומר המילולי לחיקויו של הילד יהיה מסוים ומגובש כל צורכו. "ואיך אפשר הדבר בשפה כמו העברית העומדת בהתחדשות מתמדת, התעשרות בלתי פוסקת במילים ובניבים, בשעה שיוצרי הלשון עדיין יושבים על האבנים?" הסיבה השנייה היא שהשפה חדשה גם לאימהות. ולכן יש קושי לילדים לחקות מילולית את הוריהם. הדרך לתיקון הליקויים היא שהבוגרים המספקים לילדים חומר מילולי חייבים להכיר באחריותם הגדולה ולהתאמץ ללמוד את השפה העברית, להעשירה, לדייק בה ולדאוג לשיפורה ולתיקונה.

לסיכום הדברים כותב רבקאי: א) "מכיוון שמהנמנע הוא שלא יהיו ליקויים בשפת ילדינו, ולאו דווקא ליקויים, אלא גם ספציפיות מעניינת מאוד, מוטלת על כולנו, ועל ההורים במדרגה ראשונה, החובה להקשיב ולאסוף את החומר הרב, שממנו נוכל ללמד על רכישת השפה אצל ילדינו ועל התפתחותם בלבד; ב) מכיוון שהסיבה הראשית לליקויי השפה בפי ילדינו היא צעירותה של העברית המדוברת, מוטלת על ההורים חובה כפולה ומכופלת להיזהר בלשונם, לדבר עברית נקייה ומנופה. הצו הוא 'בזכות ילדיכם לִמדו עברית!'"

 מכתבה זו אפשר להשליך גם לימינו אנו, גם לאחר שכבר נטמעה העברית בפינו כמה דורות. אם ברצוננו שהעברית בפי ילדינו תהיה עשירה, עלינו לדייק בשפתנו ולהקפיד לדבר נכון, בעיקר בסוגיות שאנו מועדים לשגות בהן כגון ההבדל בין זכר לנקבה. כמו כן מומלץ להעשיר את שפת ילדינו הקטנים באופן שנקריא להם סיפורים ולעודד את הגדולים לקרוא כמה שיותר ספרים בעברית. המלצתי להתמקד בספרים שנכתבו בעברית במקור, ובעיקר מן הקלסיקה העברית, שבה כמעט לא נפלו טעויות, והעברית שלהם עשירה ביותר. הספרים האלה מלאים במילים שהיום כמעט אינם שגורים בפינו. ואל לנו להתעצל לפתוח מילון בשעת הצורך. מומלץ מדי פעם ופעם לחזור על משמעות המילים הללו עם הילדים. באשר לעושר הלשוני של העברית ראה מאמרי מטבעות לשון.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Zvika Agmon  On 19 בינואר 2015 at 8:54 PM

    מסתבר, שבהטפותיי באזני ארבעת ילדיי (שגם הם הורים לילדים בגילים המתאימים), נתליתי באילנות גבוהים…
    תודה רבה.

  • hadarperry  On 19 בינואר 2015 at 9:22 PM

    תודה רבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: