מילות חיבור

קישוריות היא החיבור בין חלקי הטקסט השונים. ללא הקישוריות חלקי הטקסט מנותקים זה מזה. הקישוריות מסייעת אפוא ליצור את הקשרים הלוגיים בטקסט, לחבר בין חלקי הטקסט השונים וללכד אותם ליחידה אחת. הקישוריות נוצרת על ידי אמצעים לשוניים שונים, ובהם מילות קישור, חזרות על מילה (אזכורים) וכינויים. במאמר הזה נתמקד במילות קישור. נביא רשימה של מילות קישור וביטויי קישור העוסקים בחיבור חלקי משפט.

אף: "הנך יפה דודי אף נעים" (שיר השירים א, טז);

אף… אף: "אף דיברתי, אף אביאנה, יצרתי אף אעשנה" (ישעיה מו, יא);

גם: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" (תהלים קלז, א);

גם… גם: "גם נביא, גם כוהן חָנֵפו, גם בביתי מצאתי רעתם" (ירמיה כג, יא);

המעט… כי: "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם את אלוהיי?" (ישעיה ז, יד);

ולא עוד אלא: "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הו לו" (מסכת אבות, פרק ו, משנה א);

לא די… אלא: לא דייך שאתה ניצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך" (רש"י, בראשית יט, כא);

מלבד זאת: "כשבאתי לקול קריאתו של היהודי אל הבית ולא מצאתי שם אותו הראש השחור והמדובלל, כשהוא בולט מבּינות לתנור ולקיר, היה לי הדבר מוזר קצת; אבל מִיד שכחתיו, מלבד זאת לא היתה בלבי תשוקה יתירה לבוא בדברים את אדוני הבית, שהיה משמשני באיזו שתיקה מדכאה" (בגנים, א"נ גנסין);

נוסף על זה: "לכולן רק מלחמה אחת, חיצונית, בכוחות הטבע ובכל היקום מסביב העומדים לשׂטן להן על דרך חייהן ואשרן, ולאדם עוד נוסף על זה מלחמה אחרת, פנימית, בו בעצמו, במחשבות לבו ורגשותיו המפריעים מעט או הרבה את שלום נפשו ומנוחתה, ועל ידי זה גם את אשרו בכלל" (חשבון הנפש, אחד העם);

יתר על כן: "יתר על כן, נטל המסים של המתיישב היהודי כבד יותר משל הערבי" (יומן מלחמה, חיים ארלוזרוב);

גדולה מזו: "כי הן מי כמתבונן האמיתי והטהור יודע – חוץ מכל – את ה'חוק', שכל המוכיחים הוכיחו במדבריות וכל דבריהם נשארו קולות קוראים במדבריות…גדולה מזו: מי מן המתבוננים לא אמר גם – בשעות ידועות – יהי כן?" (על העיקר שאיננו, י"ח ברנר);

לא זו בלבד… אלא גם: "היו זמנים, שלא זו בלבד שהנוער היהוּדי לא היה להוּט אחרי ההשכלה כפי שהוא כעת, אלא שאנשים יחידים נאלצו לאמץ את כל כוחותיהם כדי להרגיל את המוני-היהוּדים לדברים שבהשכלה" (החינוך העברי, זאב ז'בוטינסקי);

כמו כן: "כמו כן אין הוא בהול על יצירתו ואינו חוטף ומצַיר, חוטף וזורק פרורים, אלא – מתון, מתון" (מנדלי ושלושת הכרכים, ח"נ ביאליק).