מקור השם סביבון

משחק הסביבון הוא עתיק יומין. הוא היה נפוץ בקרב עמים קדמוניים כמו הבבלים, המצרים, היוונים והרומאים. יש הסבורים שמקורו של המשחק בימי בית שני. בימי גזרות אנטיוכוס, שהיה אסור ללמוד תורה, החזיקו כביכול בסביבונים כדי שאם יבואו היוונים, הריהם מעמידים פנים שלא ללמוד תורה התקבצו, אלא למשחק. מוצאו של הסביבון מהודו. שם הוא סימל משחק גורל הקשור בשמש ובהיעלמותה ביום הקר.[1]

הסביבון הגיע ליהדות דרך ארצות אשכנז. חג החנוכה סמוך ליום הולדתו של ישו, 25 בדצמבר. יהודי אירופה קראו לו "ליל הניטל" (מקור לטיני: נאטאליס=יום הלידה). בגרמניה רשמו על ארבע דופנות הסביבון את האותיות NGHS  = נגה"ש; נ = ניכטס – לא זכה ולא הפסיד; גאנץ=הכול – זכה בכול; ה=האלב=חצי – זכה בחצי; ש=שטאל איין – הכנס לקופה, הפסיד. בלילה הזה נאלצו היהודים להסתתר בבתים מחשש התנפלות הנוצרים. יש הסוברים שההסתגרות בבתים יצרה את המשחקים המשפחתיים שנוהגים לשחק בהם בחג החנוכה, שחמט, דמקה, קלפים, סביבון וכיוצא באלה. חכמי התורה, שהתנגדו למשחקי הימורים, ניסו למנוע את משחק הסביבון,  ומשראו שאין באפשרותם לעשות זאת, הפכו אותו למשחק געגועים לארץ. האותיות שעל פאות הסביבון הן ראשי תיבות של המשפט: נס גדול היה שם. המילה "שם" מציינת את הכמיהה לארץ. בארץ ישראל החליפה את "שם" המילה "פה".

השמות למילה סביבון לפני חידושו בעברית היו דריידעל ביידיש ופורפרה בערבית. יעקב יהושע סיפר בספר זיכרונותיו ירושלים הישנה בעין ובלב: "ממשחקי החנוכה אני זוכר את הפוריראס, דהיינו הסביבונים שמטילים על הרצפה במשיכת חוט ארוך".

בגיליון הצפירה מיום כ"ט בכסלו תרנ"ח (1897) כתב הסופר דוד ישעיהו זילברבוש מווינה: "יש קונה עולמו במלה אחת או בהברה אחת ואפילו באות אחת שנזרקה מפיהו לפי תומו. אולם הנה טרם הודעתי מה שם המתנה הטובה שיש לי בבית גנזי הנני ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם אשר אני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל  בלע"ז". הסביבון התחבב על הבריות, והמילה חדרה ללשון הדיבור. למשל, במאמר "הדלקת הנר", שהתפרסם בעיתון המליץ ב-11 בדצמבר 1901, נכתב: "סוחר ומוכר וקונה ומחליף סביבון בסביבון (דריידעל)". אבל, בחידוש שבעל-פה אולם כבר קדם לו בשנים מעטות איתמר בן אב"י. איתמר בן אב"י, שנולד בשנת 1882, חידש את המילה כשהיה בן חמש. הוא כתב בזיכרונותיו: "פתאום קפצתי לקראת הורתי: 'אמא! אמא! הנה מצאתי סביבון לחנוכה'. אמי חיבקתני והעתירה עלי נשיקות מרוב התפעלות: 'מה יפה המלה אשר יצרת, בני!'. הנה כך נוצר הסביבון, השגור זה עשרות שנים בפי כל ילדי העברים".

עוד שמות עבריים הוצעו לסביבון ולא התקבלו, ואלו הם: חֲזַרְזַר עוֹפֶרֶת – את השם הציע מנדלי מוכר הספרים, ובשנת 1903 שיבצוֹ בסיפורו "חי שלמה": "בלילי חנוכה הקטנים מגלגלים על השלחן את החזרזר, הוא כידוֹר-עופרת"; סְחַרְחֶרֶת – מוזכר בערך "סביבון" בספרו של יום טוב לוינסקי הוויי ומסורת ביהדות; גַּלְגִּלוֹן – יהודה שטיינברג התעקש כל ימי חייו לקרוא לו גלגלון; סַב סַב – המדקדק אברהם אברונין כינה בשיריו מכשיר שעשועים זה בשם סב סב; סְבִיבַן – שם זה מופיע במילונו של יעקב גור מלון עברי; גלגלון של עופרת – שם הצעצוע שניתן בעילום שם בעיתון עולם קטן, שיצא לאור בכסלו תרס"ב, כנראה פרי עטם של העורכים בן-אביגדור וש"ל גורדון; עגלגל – נזכר בסיפור "הנער שמואל", שכתב סקו (Secco) בעיתון הצפירה מ-22 בדצמבר: "הוא הופיע אל הבית ובידו היה עגלגל של בדיל מוצק"; כִּרְכָּר – חידוש של ביאליק, שדלה מתוך מסכת שבת ח,ו; יז, ב; נגה"ש – ארבע האותיות החקוקות על ארבעת צדדיו.

[1] לעומת זאת, יש הסבורים שמקורו של הסביבון בכלל באי סרדיניה. שם נמצאו סביבוני משחק רומיים עתיקים.