דיבור עברי בארץ ישראל

לכבוד יום העברית שיחול בכ"ו בטבת (7 בינואר) אביא סיכום מאמרו של פסח ליפובצקי, שהתפרסם בשניים ביולי 1937 וכותרתו "עברית!". פסח ליפובצקי (בן-עמרם), שנולד ב-14 במאי 1902 בחצי האי קרים ונפטר ב-1962 בתל אביב, היה סופר, מתרגם, מורה ופעיל בציונות הסוציאליסטית. המאמר התפרסם ערב פרסום דו"ח ועדת פיל, ולפיו הומלץ על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות, האחת יהודית והשנייה ערבית, ופרוזדור בחסות בריטית יחבר את יפו עם ירושלים. התחושה בארץ ישראל הייתה שנפל גורל בתולדות היישוב. כותב המאמר מצר שבימים גורליים אלו "יותר מדי מקלים נעשנו לגבי מצות הלשון. דומה כי רפתה האוירה החמורה של צו ואחריות, אשר אלצה כל אחד ללחום עם עצמו ועל נפשו; יותר מדי טבעי ומובן נעשה הדיבור במדה כה מרובה. במה מאלפת מבחינה זו העובדה, אשר סופרה מפי חטף – באחד מגליונות עתון הנוער העובד 'במעלה' – על ילדה שבאה מעין חרוד לחיפה, מדברים אליה יידיש והיא עונה: 'סליחה. אינני מבינה, אני לא מפה".

כדי להקנות את העברית בארץ סבור פסח ליפובצקי שיש "להרבות במוסדות להקניית השפה, להיות בעצמנו מורים – כל אחד ועל כל צעד ושעל ובכל עת והזדמנות". הוא סבור שיש גם לדאוג להעשיר את השפה ליופי ביטויה אצל דובריה. על כן הוא חושב שיש להקפיד על שפה תקינה ועשירה באמרו: "מן הסופר, מן העיתונאי, מן הנואם והמורה, מן התלמיד והמשחק בתיאטרון תדרש לא סתם עברית, אלא עברית על דיוקה וטהרתה, על עושר ניביה ויפי ביטויה". את העושר הלשוני של העברית יקלוט הלומד מן הספרות, ועל כן, לדעת פסח ליפובצקי, יש לקרוא יצירות של מיטב סופרינו. והנה דבריו: "עברית בפה ולא בלב; עברית, אשר אין שרשים לה בחיי ישראל מדור-דור, אשר אין צנורות-נפש ממנה אל שכבות הרוח העתיקות ביותר של האומה –  לא ממנה נושע ועל כן יחד עם המלחמה לדיבור העברי – פעולה נלהבת, רבת מסירות, למען הספר העברי והפצתו".

הרקע לדברים אלו הוא מאפייני העולם בעלייה החמישית, שהייתה בשנים 1930–1939. כשליש מהעולים שבאו בעלייה החמישית היו מגרמניה. ברל כצלנסון אמר עליהם: "הבאים אלינו אינם יהודים מלאים וגדושים תרבות עברית שעליהם הטיל אחד-העם את יהבו, כי אם עקורים משורשי התרבות הלאומית ומההוויה הלאומית, נטולים כל דבק תרבותי שאיחד את פזורי ישראל במשך תקופות שלמות ועשה אותם חטיבה אחת".[1] רבים מהעולים מגרמניה, היקים, אולי רובם, סירבו לאמץ להם את אורחות החיים בארץ, לרבות השפה העברית. רובם נטו להמשיך ולנהל את חייהם בגרמנית כמקודם. רובם התקשו מאוד ללמוד עברית, ורבים מהם גילו שאפשר להסתדר בלעדיה. לא היה מה שהמחיש את זרותם בארץ ואת התנכרותם לתרבותה יותר מקשייהם – לפעמים סירובם – ללמוד את שפתה. גם אילו פסח ליפובצקי לא התכוון דווקא לעולים מגרמניה, דבריו משקפים תופעה שבה יש כרסום בהישגי האומה מבחינת הלשון, ושאין מקפידים על דיבור עברי בכל אורחות החיים בארץ ישראל.

לסיכום, גם כיום, 67 שנים לאחר קום המדינה, עדייו חייבים להמשיך לדבוק בשפה העברית וביופי לשונה. לשם כך עלינו לעשות מאמצים לקרוא את ספרות המקורות, כלומר תנ"ך, משניות וספר האגדה, וספרות עברית טהורה של מיטב סופרינו הקלסיים. אל לנו לדלל את שפתנו, אלא להשתמש בכל הניבים והביטויים. כיום, למשל, רווח בקרב ההורים השימוש בפועל שים, שמשמעותו הראשונית הניח, נתן, קבע. כבר אין שומעים לנעול נעליים, לחבוש כובע, להרכיב משקפיים, ללבוש בגד, לענוד תכשיטים וכיוצא בזה, אלא הכול שמים.

[1] תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ירושלים 1992, עמ' 43.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חולי  On 31 בדצמבר 2015 at 10:38 AM

    תרשי לי לחלוק על השתפכות הנפש הציונית המקובלת כשמדובר בהחייאת השפה העברית.

    החייאת השפה העברית היא אסון לכל דובר השפה שמנסה לצאת מעט מדלת אמות הציונות הישראלית.
    להדיוטות אין הבדל איזו שפה הם מדברים, ולכן חגיגות השמחה הם במישורים פשיסטיים לגמרי, לאנשים שלהם השפה היא מטען רוחני- העברית היא שלשלאות ברזל.

    עם כל היופי, היה עדיף שעגנון יכתוב בשפה יותר אוניברסלית, לו ולעולם, ועם כל הכבוד לתנך (ואין כבוד) היה מספיק לרוב היהודים לקרוא בו בשפת קודש ולא בשפת חולין…

    השפה היא לא רק וירוס מהעולם החיצון (ע״ע) אלא אחת מבעיות התקשורת החמורות שהצליחה הציונות לכבול בהן את כל מי שחפץ מעט מעבר לגדרות וחומות ומחסומים בכבישים בטבע ובנפש.

  • דוד  On 31 בדצמבר 2015 at 4:11 PM

    מר חולי היקר, אינני מכיר אותך, אך למקרא דבריך אין ספק ששמך יאה לך.

    בברכה
    דוד

  • Zvika Agmon  On 31 בדצמבר 2015 at 7:35 PM

    מר חולי, ישמעו אוזניך את מה שפיך מדבר.
    יש בדבריך הרבה חוסר הבנה של מהות השפה, ושל חלקה בבנייתו של עם ובמהותו (עם חבל הארץ והמבנה המדיני).
    פשיסטיים? אדרבא.
    שנה אזרחית טובה ושקטה.
    תודה רבה לד"ר פרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: