מי המציא את הזין?

פעמים רבות יש ויכוחים מי חידש מילה מסוימת בעברית, אך הוויכוח על המילה זין, איבר המין הזכרי, משעשע ביותר. בעיתון כל העיר ראובן סיוון (1912–1994), מחנך, בלשן, חוקר, עורך ומתרגם, ויעקב גרוס (1908–2003), חבר כנסת, מתנצחים אם ראובן סיוון וחבריו הם הראשונים שחידשו מילה זו להוראת איבר המין הזכרי. ראובן סיוון טוען כשהוא היה ילד קטן בבית הספר תחכמוני שבירושלים, ביקשו הילדים למצוא ביטוי אחר לזרג, שגם הוא כינוי לאיבר המין הזכרי, כדי שיוכלו להשתמש בו בנוכחות הבנות. הם החליטו על המילה זין כשל האות הראשונה של המילה, וזה היה הסוד שלהם. מאז התפשט הביטוי בכל הארץ, ומופיע אף בעיתונים ובספרים, ויש לו אף הטיות: לזיין, להזדיין וזיון.

לעומת זאת, יעקב גרוס בעיתון כל העיר מ-7 בספטמבר 1990 מטיל ספק בקביעתו של ראובן סיוון שהוא וחבריו חידשו את המילה זין. הוא אומר שבשעה שהיה ראובן סיוון תינוק קטן בעריסה, כבר השתמשו בני המחזור הראשון של גימנסיה הרצליה בתל אביב באות זי"ן כדי לעקוף את הצורך לבטא את המילה המפורשת "זובי" בערבית. כמו כן, לדבריו, הבלשן חיים בלנק מצא את הזי"ן בשימוש עממי גס עוד לפני מאתיים שנה. את דבריו הוא חותם כך: "ד"ר ראובן סיוון הוא בלשן ותיק וידוע, אך אין לו מה להזדיין (להתהדר) ב'זין' לא לו". ראובן סיוון משיב לו בעניין ב-14 בספטמבר 1990 בעיתון כל העיר ש"הכול מסכימים שדרך השתלשלות מלת העגה הזאת היא זֶרֶק – זֶרֶג – זין (ראשי תיבות של זרג) חוץ ממר יעקב גרוס, שוודאי מפאת צעירותו לא היה עד להתרחשויות הלשוניות האלה".

אך, ייתכן מאוד שמקור המילה במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. המילה זי"ן הייתה כינוי גנאי לשוטה, השגור בפי החסידים, בעיקר הצעירים. הכוונה בזי"ן לקיצורה של מילת הגנאי החריפה ביידיש זנב. המילה זנב ביידיש היא שוואַנץ. למילה זו כמו בגרמנית (Schwanz) יש עוד משמעות, והיא שוטה. ההוראה שוטה הוצפנה באות הראשונה של המילה זנב. לפנינו תופעה של הצפנה כפולה. ראשית, עברה מילת הטבו שוואנץ במשמעות של שוטה לשפה אחרת (זנב), וכדי להקשות על הפענוח ולטשטש את גסות הרוח נותר שם האות הראשונה של מילת התרגום. אך למילה שוואַנץ יש גם משמעות של איבר הזכרות. ולכן השתמשו בזנב גם להצפנת שם איבר המין הזכרי. יש לשער כי באותה הדרך שבה הוצפנה הוראת שוטה של המילה זנב, הוצפנה גם הוראתה האחרת, איבר הזכרות, ובכך טושטשה המשמעות ההמונית הישירה. הנה כי כן, הקיצור זין, שנועד במקורו להסוות ולטשטש את מילת הגנאי זנב, צבר מכוח תפוצתו משמעויות רחבות יותר, עד שנשכחה העובדה שאין הוא אלא קיצור ונהפך לחי הנושא את עצמו. וכך השתלשל לו הזנב מן ההוויי של חצרות החסידים במזרח אירופה אל הסלנג העברי במדינת ישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרי רשף  On 5 באוקטובר 2016 at 5:12 PM

    יכול להיות שמקור המילה הוא כפשוטו – זין במובן של כלי נשק?
    ההקבלה בין כלי נשק לאיבר המין הזכרי מתבקשת.

    • hadarperry  On 5 באוקטובר 2016 at 5:42 PM

      זאת אחת האפשרויות. לא כל האפשרויות הצגתי ברשומה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: