ביטויים שמקורם בארמית

מי שאינו יודע ארמית, מוטב שימשוך ידו ולא יסתכן בביטויים זרים שאינו מבין אותם. כאן הכישלון אורב בכל פינה. יוּמרה של למדנות סופה ביזיון. אין ביטוי ארמי שאין לו מקבילה עברית מסורתית, מדויקת ונאה. כולן רשומות במילונים. לעולם התחליף העברי עדיף, ומטעם פשוט: מפני שהוא מובן יותר גם לקורא וגם לכותב, וקריאתו ושימושו מחוסנים יותר מפני שיבושי דקדוק.

דוגמה לכך הוא הביטוי הארמי מחד גיסא ומאידך גיסא. ביטוי זה מן התלמוד. חד בארמית הוא אחד. גיסא בארמית הוא צד, ואידך בארמית הוא אַחֵר, כגון "אמר ליה אידך" [=(איש) אחר אמר לו] (כתובות קח ע"ב). מכאן שמשמעות הביטוי הוא מצד אחד ומצד אחר. יש המקצרים ומשליכים את גיסא בשל חוסר בקיאות בארמית: מחד… ומאידך… אידך אינה יכולה לבוא במקום אידך גיסא, שכן אין הכותב התכוון לכתוב מאחד… ומאחר.

לעומת זאת, יש המכשירים את הצורה מחד… מאידך. ראובן סיוון, למשל, סבור שאפשר לראות בביטוי מאידך קיצור של מאידך גיסא, ולכן אין לפסול אותו. להלן דבריו מתוך חיבורו לקסיקון לשיפור הלשון: "'מאידך גיסא' עניינו 'מצד אחר'. יש הטוענים שאין לקצר כאן וצריך לומר 'מאידך גיסא' ולא 'מאידך' בלבד. מאידך, טוענים אחרים בצדק, שיש מקום לקיצורים מעין אלה בלשון. בין כך ובין כך הביטוי 'מאידך' כבר שגור בספרות טובה, ואין איפוא לפסלו".

בכל מקרה עדיפה הצורה העברית מצד אחד ומצד אחר להבעת ניגוד, ולא כדאי להיכשל בביטויים ארמיים שאיננו בקיאים בהם למדי. מביע זאת היטב יעקב בניאל במאמרו 'ארמית – מכשול לרבים', שהתפרסם בלשוננו לעם ב-10 בספטמבר 1937: "… שכיחה גם המלה היחידה מאידך, ובלי הבחנה הוחל להשתמש במלה מאידך במקום מאידך גיסא. … אבל המלה אידך בשום פנים אינה יכולה לבוא במקום אידך גיסא. מלה זו כשהיא באה לעצמה משמשת כמלת הגוף ותרגומה הוא: הלזה, הלזו, האחר, האחרת. … יש לנו, איפוא, כאן דוגמה מובהקת איך העברית מסתרסת ומתכערת עקב הנטיה להשתמש דוקא בבטויים ארמיים, ושלא לצורך לגמרי באשר יש לנו במקומם בטויים עבריים. בתלמוד באו בטויים אלו בארמית לא מפני שלא מצאו לזה מלים עבריות, אלא מפני שבעלי התלמוד דברו ארמית. אבל מה לנו עכשיו בזמן תחית שפתנו העברית ולבטויים ארמיים.

עלינו ללכת בנידון זה בדרכם של חכמי ישראל. הרמב"ם כתב את ספר משנה התורה שלו על טהרת השפה העברית… כל החומר ניתן בשפה עברית קלה ויפה להפליא. אותו הדבר  הננו רואים אצל רש"י … בדרך זו הלך גם ביאליק, בכל הזדמנות הפך את הבטויים הארמיים לעבריים. … מן הראוי איפוא גם לנו לא לעכר את טהר שפתנו העברית על ידי תערובת ארמית, בפרט שזה עלול להשגות תלמידים שלא שמשו די צרכם ולהכשילם השיבושים וסירוסים".