ספינת המעפילים פוסידון ב

מאמר זה מוקדש לזכרהּ של סבתי זהבה גרושבסקי, שנפטרה בטרם עת.

מאמר זה עוסק בספינת המעפילים פוסידון. ספינה זו ארגנו פעילים בהגנה ובקיבוץ המאוחד בשנת 1938. זו הייתה הספינה הראשונה ששיגרו גופים אלו לאחר הפסקה של שנים רבות. בשלהי 1937 יצאו לאירופה בחשאי כמה שליחים, חברי ההגנה, כדי לטפל בעלייה בלתי לגלית של חלוצים ופליטים לארץ ישראל דרך הים. בראש הפעילות עמדו אז שליח המוסד לעלייה ב בפולין זאב שינד, יהודה בראגינסקי ולוי שוורץ (שבט). הם החלו בריכוז מועמדים ובחיפוש דרכי עלייה. שליחי העלייה יצאו ליוון, ובאתונה, שהייתה אז מרכז ההעפלה לארץ, קשרו קשר עם ספן יווני, בעל ספינת גיגית, ושמה פוסידון. פוסידון הפליגה פעמיים מיוון, בינואר ובמאי 1938.

פוסידון ב הפליגה למסעה השני ב-17 במאי 1938. על סיפונה היו 65 עולים. לוי שוורץ יצא תחילה לוורשה כדי לארגן קבוצת עולים. הוא הביא אותם לאתונה. חיים פרידלנדר היה ממונה בספינה על הקשר. ההפלגה התנהלה כמתוכנן, וביום 23 במאי התקרבה פוסידון אל החוף. הספינה התקרבה אל חוף מצפה הים, וכל אנשיה ירדו בשלום ופוזרו בין יישובי האזור. הרחבה על העלייה מביא לוי שוורץ (שבט), ועדותו נמצאת בארכיון הבריחה על שם אפרים דקל. כך הוא מספר על פוסידון א, אך דבריו נכונים גם על פוסידון ב: "יצאתי לוורשה במטרה לארגן קבוצת עולים ולהביא אותם עד הארץ. בינואר 1938 עזבנו את ורשה בקרון מיוחד והגענו ליוון, ומשם עלינו על פוסידון א. מספר העולים היה 65. הנסיעה ברכבת עברה דרך פולין, צ'כיה, הונגריה, יוגוסלביה ולבסוף יוון. המעפילים היו חברי החלוץ. הנסיעה ברכבת נמשכה שלושה ימים. הפוסידון הייתה שייכת ליווני בשם מברוס, וכינויו היה 'שודד'. הספינות היו ספינות קטנות, שתודלקו בפחם".

בספר מולוס עד טאורוס של אריה אבנרי מסופר שחיים פרידלנדר ישב ליד המַקלט כשהתקרבה הספינה לחוף, וציפה להוראות שישודרו אליו באמצעות תקליטים. ההורדה והקשר נוהלו כך: דוידקה נמרי (1908–1966), סגן מפקד המוסד לעלייה ב, היה בחוף, ליד קיבוץ מצפה-הים, והוא היה נותן הוראות למוניה אדם, מראשוני טכנאי הקשר בהגנה, שישב בדירה בתל אביב . אדם היה משדר אותן אל הספינה. במפקדתו של דוידקה היה מכשיר רדיו, ובאמצעותו עקב אם הוראותיו שודרו נכון אל הספינה. בשעות הציפייה לבוא הספינה ישב מוניה אדם ליד המשדר מוכן לשדר את ההוראה שיקבל. השעות חלפו, והספינה טרם נראתה. מוניה היה דרוך, וביקש לבדוק אם אמנם כל מכשיריו פועלים כראוי. הוא החל לנגן מן התקליטים שנועדו לשמש הוראות. הוא סבר שפרידלנדר לא יראה במנגינות הוראות, שכן זמנן טרם הגיע.

 ואולם, במפקדה נבהלו. נמרי טלפן אליו שיפסיק לנגן בתקליטים, אך מוניה לא שמע את צלצולי הטלפון והמשיך בְשלו. עד שלבסוף פקעה סבלנותו של דוידקה, והוא טלפן אל מפקדת ההגנה בתל אביב, וביקש מהנהג הצמוד של המפקדה לנסוע מיד אל מוניה ולהפסיק את שידוריו. בהתקרב הספינה אל החוף שוב שידר מוניה את המנגינות, והפעם לפי הוראות דוידקה. כשנפגשו מוניה ופרידלנדר, סיפר לו מוניה על הבהלה שהקים בלא כוונה. חיים חייך – הוא הבין יפה שמוני ניגן להנאתו ולא התרגש כלל.

בספינה פוסידון ב עלתה סבתי ארצה. היא סיפרה בשעתו לאבי שיָשנו על סיפון הספינה בלא דרגשים, והיה ריח חריף של פחם. כשירדו מהאנייה, באו לאסוף אותם המארגנים. הם דחקו בהם לעלות על כלי הרכב שחיכו לאסוף אותם מחשש שיבואו הבריטים. היא נבהלה והשאירה את המזוודה שהביאה אתה בחוף. במזוודה זו היו מכתבים מבני המשפחה ותמונות שלהם. ארבע שנים לאחר מכן נספתה המשפחה בשואה. רק אחיה, שכבר ישב בארץ, והיא היו היחידים שנשארו בחיים מהמשפחה הקרובה. מכיוון שלא היו תמונות של המשפחה שמרה הסבתא גזיר עיתון, ובו תמונה של אמהּ. התמונה צולמה בבית יתומים, שהתנדבה בו אמהּ. בזכות רוח ההתנדבות שלה נשארה מזכרת אחת מהמשפחה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: