100 שנה לגירוש תושבי תל אביב היהודים

מאמר זה מתמקד בגירוש תושבי תל אביב למושבות הגליל התחתון. בערב פסח תרע"ז, ב-28 במרס 1917, הכריז המושל ג'מאל פאשה (1872–1922) על גירוש כללי של יהודים מיפו ומסביבותיה. מועד הגירוש היה מידי. לתושבי העיר לא ניתן זמן להתארגנות, והפקודה הוצאה אל הפועל עוד באותו היום. מיד לאחר שניתנה פקודת הגירוש החלו יהודי תל אביב ויפו בהכנות לקראת המסע צפונה. כבר ביום המחרת, ב-29 במרס 1917, פנה מאיר דיזנגוף למושבות הגליל בקריאה נרגשת ובבקשת עזרה דחופה לתושבי תל אביב ויפו.

ועד ההגירה, שנוסד ימים ספורים לפני הוצאת פקודת הגירוש, עשה מאמצים לשנות את רוע הגזרה, אך מאמציו עלו בתוהו, והמהומה בעיר הייתה רבה. בתוך ימים אחדים עזבו את יפו ואת תל אביב חמשת אלפים יהודים. משרד המושבות החליט להירתם לעזרת המגורשים בעקבות קריאתו של דיזנגוף. 83 עגלות יצאו מן הגליל בדרכן ליפו, והביאו משם פליטים על צרורותיהם. מקצת העגלות חזרו אף פעמיים בדרך זו. המסע של המגורשים צפונה התנהל בשלבים. התחנה הראשונה שאליה הגיעו הייתה פתח תקווה. בעלי האמצעים מבין מגורשי תל אביב עשו ככל יכולתם כדי להישאר במושבה ולא להתרחק עוד מיפו צפונה. הגליל התחתון היה בעבורם אזור ספר נגוע במחלות, המרוחק מלב לבו של היישוב היהודי הארץ-ישראלי. ואולם, לרבים מבין המגורשים לא הייתה כל אפשרות להשתקע בפתח תקווה, וכ-2,400 איש הגיעו לגליל התחתון.

רוב מגורשי תל אביב ויפו שהגיעו לגליל התחתון השתייכו למעמד הנמוך. זו הייתה אוכלוסייה חלשה, שהייתה מורכבת בעיקרה ממעוטי יכולת, זקנים, נשים וטף, ואשר התקשתה להתמודד עם תנאי החיים בגליל, ועל כן סִבלה היה רב. שיעורי התמותה של מגורשי תל אביב ויפו בגליל התחתון היו גבוהים במיוחד. שיעורי התמותה היו גבוהים, ונראה שלא הייתה משפחה מתל אביב שלא איבדה לפחות אחד מיקיריה במהלך תקופת הגירוש. הסיבות לתמותה היו רבות: אוכלוסייה עירונית חלשה ופגיעה, פגעי האקלים, ובעיקר תנאי היגיינה ירודים, שסייעו להפצת מחלות רבות בקרב המגורשים. האוכלוסייה המבוגרת התקשתה להתמודד עם תנאי החיים החדשים, ולא החזיקה מעמד ומתה מתשישות. רבים נפטרו מדיזנטריה, ממחלות קיבה למיניהן, מטיפוס ומכולרה.

הפועלים והאיכרים בגליל התחתון ניסו לעזור למגורשים ככל יכולתם ולשתף פעולה עם ועד ההגירה, שישב בטבריה.  מתיישבי הגליל התחתון ייסדו ועד, והיו חברים בו נציגי המושבות – משה גליקין ממגדל, חיים צימרמן מיבנאל, נחמן קרניאל מכפר תבור ושלמה ויינשטיין מסג'רה. והם עמדו בקשר עם ועד ההגירה המרכזי בטבריה. אחת הפעולות הראשונות שנעשו הייתה שליחתן של שישים עגלות בקירוב לפתח תקווה כדי להקל את פיזור המגורשים בגליל התחתון ולזרזו. מלבד שליחת העגלות חִייב ועד המושבות את האיכרים להפריש שני אחוזים מהיבול בעבור המגורשים. נוסף על כך סודרו המבנים הציבוריים במושבות לקליטתם. איכרי המושבות סיפקו עבודה לאלה שיכלו לעבוד בשדה. כמו כן, הוקמה ועדת נשים, שקיבלה עליה את נושא העזרה הראשונה, ונקבעו מחירים אחידים לחיטה כדי למנוע ספסרות ועליית מחירים בלתי מבוקרת. בימות הקציר הקפידו אנשי המושבות על מצוות לקט, שכחה ופאה. המתיישבים התבקשו להשאיר את הלקט לנצרכים, וכך אפשרו לעשרות רבות של משפחות מגורשים להתקיים ממה שנותר בימי הקציר.

נציג של משרד המושבות מספר על אופן הפינוי של הפליטים וקליטתם בצפון. להלן דבריו מהספר ההתיישבות בגליל התחתון: "בהתקבל הידיעה מתל-אביב בדבר הגירוש, העומד לצאת לפועל בערב-פסח תרע"ז (1917), קראנו מיד לאסיפת ההנהלה של התאחדות המושבות, והחלטנו שכל עגלות הגליל תצאנה להביא את הפליטים. כל אכרי המושבות נענו, ובמושבות הותקנו דירות למגורים בחדרים פנויים וברפתים. אף תוכננו עבודות שיהיה בהן להעסיק את הפליטים, עד שתגיע העזרה מן החוץ לנגועי האסון. שוב נכחנו מה גדול ערכו של שיתוף-פעולה ציבורי, ויעקובסון נתמנה כבא-כוחו של מאיר דיזינגוף, ראש ועד ההגירה, ליד הנהלת ההתאחדות. אף נקטנו אמצעים שונים כדי להקל על מצוקת אחינו המהגרים ומשפחותיהם. בזמן הגורן הפרשנו 2% מהיבול לטובת הפליטים, והמיכסה נגבתה בלא סירוב… אנו עומדים איפוא במלוא תכונת ההעברה של הפליטים – במספר תשעת אלפים נפש, אשר רובם פנו גלילה… מוסיפים ומחליטים: לסדר המקום בשביל הגולים; להכין צרכי אוכל לאילו ימים, תכנית להקמת אהלים; להצטמצם בבתים כדי לפנות אילו חדרים לפליטים; להשכיר חדרים רק על פי הוראת הוועד; לסדר בית-חולים בבית הפקידות".

ירושלים סגל, סבא רבא שלי, בספר זיכרונותיו ירושלים בתל-אביב מספר על הגירוש, ושהוריו וקרובי משפחה אחרים התארחו בכפר תבור אצל אחותו, שהתגוררה במושבה. בעניין הזה יש למסור שאיכרי כפר תבור פתחו את בתיהם לפליטים, וחלקו עִמם את המעט שהיה. ילדי הפליטים נקלטו בבית הספר של המושבה. רבים מהם מתו ממחלות ונקברו בבית הקברות של המושבה. על קברי הפליטים לא תמיד היה שֵם. להלן דבריו: "הפקודה נמסרה לראשי תל-אביב, ונקבע תאריך אחרון לפינוי השכונה. ועד תל-אביב פנה למושבות בבקשת עזרה להעביר את התושבים לפחות עד פתח-תקוה. כל איכרי-המושבות ביהודה ובגליל התנדבו למבצע. בשבת לפנות-ערב ישבתי בחברה ברחוב הראשי בגדרה. הודיעוני שצ'רניאבסקי מחפש אותי. נכנסתי הביתה, ותוך סיפור המעשה, ביקשני להכין את העגלה, לקחת מספוא לסוסים ומזון לעצמי למשך שבוע ימים, לנסוע תל-אביבה, ולהתייצב בפני ועד-השכונה. כך עשיתי. בוועד מסרו לי רשימת-תושבים שהיה עלי לפנות, בלי כל יכולת לסטות ממנה. ניגשתי אל הורי לומר שלום, אך לא יכולתי להעבירם לפתח-תקוה. למזלנו, הורי ומשפחת דודי מנחם עם נכדתם אסתר [אשתו לעתיד של ירושלים], נפלו ברשימת אחי אליהו שהגיע מן הגליל.

הדרך מתל-אביב לפתח-תקוה בעגלה עמוסה ארכה כ-3 שעות, בחזרה מעט פחות. לא הספקנו לעשות את הדרך יותר מפעמיים ביום, לפעמים פעמיים וחצי. התושבים הורשו לקחת איתם אך ורק חפצים מעטים הדרושים ביותר. לשבת בעגלה הורשו רק קשישים וחולים. כל האחרים, כולל 'העגלון', הלכו ברגל, ולפעמים אף עזרו לדחוף את העגלה. בחזרה היתה לי אפשרות לנסוע, ואם במקרה הצטרפה גם טרמפיסטית חמודה, היתה הדרך הרבה יותר קצרה.

המבצע נמשך שבוע ימים. עד יום שישי בצהריים פונו כל תושבי תל-אביב. הוריי ומשפחת הדוד מנחם התארחו בשבת אצל צביה בעין-גנים. לאחר-מכן בא גיסי רזניק מכפר-תבור והעביר את הוריי לביתם, ומשפחת-הדוד מצאה שיכון בבור שמתחת לבריכת-המים".

ירושלים סגל עוד מספר בספר זיכרונותיו שבזכות גירוש תושבי תל אביב נוצר הקשר עם אשתו לעתיד אסתר. סגל מספר כשהלך ברחוב בפתח תקווה פגש תושב כפר-תבור ושמו כרמי. הוא מסר לו פתק מדודניתו אסתר, שהייתה פליטה בכפר תבור לאחר הגירוש מתל אביב. בפתק ביקשה שישלח לה מג'ידה, מטבע טורקי בעל ערך רב למדי. סגל עשה מאמצים להשיג את המטבע. הוא מסרו לכרמי בשביל אסתר. כך הוא כותב: "אכן היתה בזה יד-הגורל, כי הפתק נכתב מתוך צורך חמור, ובתקווה קלושה ביותר שהוא יגיע לידי, ובוודאי לא בפתח-תקוה, שאך יד המקרה זימן אותי לשם, וכפי שהתברר לאחר-זמן, השפיע היענותי על-כך, שלאחר שנים, היתה דודניתי אסתר, לרעייתי במשך 62 שנה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: