כתיבה בגוף ראשון מדבר

ברצוני לעסוק בשימוש בגוף ראשון מדבר במאמרים בתחום מדעי הרוח. צורות הגוף הראשון בעברית מופיעות בהקשרים דקדוקיים רבים: ככינוי גוף פרוד, כמורפמה שהיא חלק מן הפועל, כחלק מצורה שהיא תואר פועל וככינוי גוף חבור לשם, למילת יחס או לפועל בתפקיד מושאי.  חוקרים רבים נמנעים מלהשתמש בגוף ראשון מדבר בעבודות המחקר שלהם, הואיל וחשוב שהטקסט יהיה אובייקטיבי, והמחקר יהיה טהור ולא מוטה. אחת הדרכים לכך היא ביטול נקודת המבט האישית של הכותב. הדבר מחייב בראש ובראשונה את סילוקו של הדובר מן הטקסט. המטרה מאחורי הדברים הללו היא להניח לעובדות לדבר בעד עצמן, ללא תיווך וללא התערבות הדובר, ולהביא לקדמת הבמה את ה'מחקר' כישות עצמאית על חשבון מקומו של החוקר.

בשל הדברים האמורים לעיל נשאלת השאלה אם מקובל בטקסט מדעי במדעי הרוח להשתמש בגוף ראשון יחיד. כדי לענות על שאלה זו בחנתי את גיליונות כתב העת פעמים העוסקים בתחום ההיסטוריה. כתב העת הוא רבעון בין-תחומי לחקר קהילות ישראל במזרח. כתב העת יוצא לאור מטעם יד יצחק בן-צבי. עלה מבדיקה זו שיש דווקא נטייה להשתמש בגוף ראשון בכמה היבטים, ואלו הם:

א.      הבעת דעה אישית, שעולה מעבודת מחקר מקיפה, שיש בה כדי להטיל דופי במסקנות של מחקרים קודמים בתחום המחקר, למשל "דעתי אינה נוחה מן הנטייה לסווג את החיבורים הזה – וחיבורים אחרים הדומים לו בסוגתם הספרותית – כפרודיה" (פעמים, 114).

ב.      הצגת מבנה המחקר ומטרותיו, למשל "במאמר הזה אבחן מקרה מסוים של שחורות תרבותית אשר מייצג את גלגוליה של התודעה המזרחית בישראל – היחס למוזיקה הערבית והמזרחית" (פעמים, 127); "אפתח במבוא המציג את תאוריית האוריינטליזם, יישומיה במחקר ימי הביניים והרלוונטיות שלה לבחינת העולם היהודי בימי הביניים. אחר כך אסקור את מסעו של אבן כספי למזרח, ואסיים בבחינת ההיבטים האוריינטליסטיים של רשמיו הספרותיים" (פעמים, 124).

ג.        הצגת אופן עריכת המחקר, למשל "… מצאתי באותו
תיק ארכיוני מכתב מ-30 במרס 1954 שבו הזמין המפקח האזרחי שישב בנאבל את עורך הדין אוראל חדאד למשרדו…" (פעמים, 114); "במהלך
מחקרי על הקהילה היהודית בנאבל גיליתי תיעוד עשיר בנוגע לבקשת הקהילה לפיצויים על הרכוש שגזלו הגרמנים בתקופת הכיבוש" (פעמים, 114).

 הסיבה לריבוי השימוש בגוף ראשון רבים במחקרים בתחומי מדעי הרוח היא שלרוב אדם אחד עושה את המחקר. פעמים רבות, בעיקר בתחום ההיסטוריה, עבודת איסוף הנתונים היא עבודה פיזית ואינטלקטואלית בו-זמנית: התרוצצות בין ספריות, התרוצצות בין הארכיונים השונים הן בארץ הן בחו"ל. החוקר נאלץ לקרוא חומרים רבים בכל מיני שפות, שלא תמיד כתב היד ברור, ולדלת מהם את החומרים שהוא זקוק במישרין לעבודה שלו. השימוש בגוף ראשון דווקא יש בו כדי להדגיש לקורא את המאמץ הרב שמשקיע החוקר כדי לחתור להגיע לנתונים שעליהם מתבסס הטקסט. השימוש בגוף ראשון במקרה הזה דווקא מעלה את יוקרתו של המחקר.

לסיכום, למרות נטייה של חוקרים שלא לנקוט גוף ראשון מדבר במחקריהם במדעי הרוח דווקא יש נטייה חזקה להשתמש בגוף ראשון מדבר הן בפעלים הן בכינוי חבור לשם. יש בשימוש זה ערך רב. הוא מסייע להגדיל את אחריותו של הכותב למסקנות שלו במחקר ולהדגיש את המאמץ הרב להגיע למסקנות אלו. על כן, אל לו לחוקר לחשוש לנקוט גוף ראשון מדבר בעבודת המחקר שלו.

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרים ברוק-כהן  On 12 באפריל 2017 at 6:21 AM

    תודה לך על מאמר מענין, חשוב שיהיה אפשר להפנות אליו מקטרגים על ענין זה. כיון שאני כותבת ספר שמבוסס על מכתבים ומסמכים שירשתי על תקופת מלחמת העולם השניה. חלק מההבהרות וההסברים למכתבים מבוססים כמובן על ידע אישי, סיפורים ששמעתי ואספתי . לא מזמן נתתי למישהי לקרא והצעתה הייתה 'מחקי את כל ה'אני וההערות האישות שלך' ??? במחקרים מסוג זה אין ברירה אלא להכניס את האני החוקר לנכתב.

  • תרצה הכטר  On 12 באפריל 2017 at 8:44 AM

    צודקת!! כשהחוקר מציין "בדקתי" וכו' בגוף ראשון מדבר, הוא מעביר לקורא את התחושה של המאמץ שהשקיע במהלך המחקר. זוהי נקודה שיש להבהיר גם במדעי החברה! ובכלל. תודה.

  • רזי קעטו'ש  On 12 באפריל 2017 at 9:35 AM

    אם אינני טועה כבר כתבה בהרחבה על נושא זה ד"ר זהר לבנת, בספרה "הרטוריקה של המאמר המדעי".

    • hadarperry  On 12 באפריל 2017 at 5:02 PM

      אכן, אך היא כתבה על מחקרים במדעי החברה, והתבססה על כתב עת ששייך לתחום של מדעי החברה.

  • parkinsoneva  On 13 באפריל 2017 at 9:59 AM

    אכן זה הנוהג וגם הכלל – במדעי החברה זו הוראה ברורה של APA, לכתוב כביכול 'אובייקטיבית'. אך לעניות דעתי הנוהג אינו טוב מכמה בחינות:
    אין מחקר אובייקטיבי ממש – הרי עצם הבחירה בנושא היא אובייקטיבית
    הכתיבה הלא-אישית מסרבלת את הניסוח ואת ההבנה. לדוגמה, אם נכתב "המחקר מצא…" אפשר להניח שהמחקר באופן כללי מצא, אך גם שעורך המחקר הנוכחי מצא. אם היה כתוב "מצאתי" היה ברור יותר.
    אהובה סתיו, סתיו עריכה לשונית

  • Nina R. Davis  On 13 באפריל 2017 at 11:44 AM

    תודה. ענייני, ברור ומועיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: