מאמר זה עוסק במילה יוזמה ובדרכים השונות שהוצעו לקרוא אותה. אליעזר בן-יהודה הוא שחידש את המילה הזאת על משקל חוכמה. כך הוא כותב במילונו מילון הלשון העברית: "שם הפעולה ועצם המעשה שיזם איש לעשות. נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בספרות". דוד בן-גוריון סבור שאליעזר בן-יהודה טעה במילונו בניקוד המילה יוזמה. הוא סבור שיש לנקד יִזמה בחיריק מתוך הסתמכותו על ניקוד המילים בתנ"ך. ויש לציין שבמילונו של יהודה גור מלון עברי קיימות שתי הצורות זו לצד זו: יָזְמָה ויִזְמָה.במדור "מכתבים למערכת" שבעיתון מעריב מ-8 ביוני 1960 פרסם בן-גוריון כיצד יש לדעתו לנקד את המילה יוזמה. כך הוא כותב: "רוב הנואמים מבטאים המלה 'יזמה' בקמץ קטן תחת היוד, ויש גם שכותבים יוזמה. זהו שימוש משובש ומתנגד לניקוד התנ"כי. יזמה היא מלה מחודשת, אבל שורשה הוא תנ"כי (כל אשר יזמו לעשות, בראשית י"א 6). וכל המלים בתנ"ך במשקל יזמה המתחילות ביוד מנוקדות חיריק תחת היוד: יִפְעָה, יִקְרָה, יִרְאָה, יִשְׁרָה, יִתְרָה, ולכן: יש לנקד יִזְמָה".[1]
ב-12 ביוני באותו עיתון משיב לו הבלשן ראובן סיוון. הוא אמר שאין שום טעם לשנות את ניקוד המילה יוזמה, שהמציאהּ אליעזר בן-יהודה. להלן דבריו: "לדעתי, אין לשנות לגבי המילה יזמה את המטבע שטבע לו ממציאה אליעזר בן-יהודה במילונו ערך יזמ, היינו בקמץ קטן (ובכתיב מלא – יזמה)". ראובן סיוון אומר שבן-יהודה טבע את המילה על משקל חוכמה, ולדבריו: "ואמנם יפה משקל זה לתכונות רוחניות או נפשיות, כגון חוכמה, עורמה, עוקבה, אוזלה – השמות התנ"כיים: עוגמה, יוהרה (ביו"ד!) – במשניות: יומרה (כנ"ל) עפ"י שורש מקראי ימר – בעברית החדשה". עוד טענה שלו שמשקל יִפְעָה אינו הוכחה שהוא מיועד רק לשמות עם יו"ד, ויש מילים רבות באותו משקל שאינן מתחילות ביו"ד. כמו כן לדבריו, המילה יוזמה קרובה בצליל למְבצע הפעולה – יוזם. וכך הוא מסכם את דבריו: "היא [יוזמה] נוחה וקלה להבנה, לזכירה ולקריאה. מקובלת על הכול. אין בה פסול מבחינה דקדוקית, והיא רצונו וכבודו של ממציאהּ. אין, איפוא, לשנותה כפי שמציע ד.ב.ג. ב'דבר' מ-8 דנא".[2]
לא רק ראובן סיוון תקף את בן-גוריון על ההצעה לשנות את ניקוד המילה יוזמה, אלא גם אחרים. למשל, לטענותיו של בן-גוריון באשר לניקוד המילה יוזמה הגיב גם הבלשן אריה לייב פאיאנס במאמר בכתב העת לשוננו לעם, כרך יא.[3] כעבור שבועות אחדים השיב בן-גוריון לדברים שכתב פאיאנס. הוא ביקש שתשובתו תועבר לעיונו של פאיאנס אבל לא לפרסמהּ, ורצונו זה כובד. בן-גוריון כתב שאליעזר בן יהודה חידש את המילה יוזמה, ולכן אנו מצווים לכתוב כשם שחידש. ואולם, לסברתו של בן-גוריון, בן יהודה טעה בניקוד, ולכן "אין טעותו מחייבת אותנו. מחייב הספר העברי המנוקד היחיד שיש לו סמכות מסורתית – וזהו התנ"ך. ואם 'רוב הנואמים' שוגים – אין הולכים אחרי השוגים. והמשגה טעון תיקון".
יש להעיר שבן-גוריון השתמש בסמכות שלו כדי להכריח מוסדות ממשלה להשתמש בצורה יִזְמָה, כמו שהוא חושב. במכתב למשה שרת מ-10 בינואר 1955 הוא כותב כך: "ההכרעה לדעתי לצד יִזְמָה, לתשומת-לב המטה!"[4] יומיים לאחר מכן משיב לו שרת במכתב, ובו הוא מצר על דבריו: "… רק ציינתי כעובדה כי מְחדש המלה יָזְמָה – אב"י – גרס יָזמה בקמץ. כך שמעתי מפיו במפורש וכך מצאתי במלונו. עיין שם".[5]
לסיכום, אליעזר בן-יהודה חידש את המילה יוזמה. ודוד בן-גוריון סבר שאליעזר בן-יהודה טעה בניקוד. לכן ביקש לשנות את כתיב המילה יוזמה מקמץ קטן לחיריק כדי להתאים מילה זו למילים בתנ"ך המתחילות ביו"ד, ומנוקדות בחיריק. הצעתו זו לא התקבלה, והמילה נשארה על כנה: יוזמה.
[1] דוד בן-גוריון, "יִזְמָה ולא יָזְמָה", דבר, 8.6.1960, עמ' 3.
[2] ראובן סיוון, "יוזמה", דבר, 12.6.1960, עמ' 2.
[3] א"ל פאיאנס, "יזמה או יזמה?", לשוננו לעם, יא (תש"ך), עמ' 214–217.
[4] מתוך: "בן גוריון – תיקוני לשון", ארכיון בן גוריון, אוסף שבתי טבת – אישים, סימול 25-2-71.
[5] שם.
נקודת ראות 
תגובות
הדר יקרה –
שמחתי (מאוד!) שנמצאה לך דרך לשלב את עמיתי משכבר הימים ד"ר ראובן סיוון ז"ל בענייני דיומא – כי למרבה הצער קורה שאדם נלב"ע ויש מי שרוןאים בכך בעיקר אות ומופת לכך שעבר זמנו וגו'. .
ואולי אין אלא לזכור ולהזכיר בהקשר לכך את מה שנאמר על כל האומר דבר בשם אומרו ,ומי ייתן ואכן נזכה בימינו לגאולה רבה יותר.
בברכת כוח"ט לך ולאשר לך –
עדה הרצברג
תודה רבה.
תודה רבה, ד"ר הדר. כרגיל, החכמתי.
הצעה: להסביר את ההבדל בין הקשר לבין קשר.
גמר חתימה טובה, ושנה טובה יותר מקודמותיה.
תודה, צביקה. אשתדל לכתוב על ההבדל.