תעתיק מילים שאולות מיוונית

בישיבה ריג של האקדמיה ללשון העברית בענייני דקדוק, שנערכה ב-5 בינואר 1994, נקבע שמילים ממוצא יווני שהתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן, למשל פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון. על החלטות אלו חזרו בישיבה שט, שנערכה ב-29 ביוני 2009. לעומת זאת, דוד בן-גוריון פסק שכל מילה יוונית שנתקבלה בתלמוד ובה יש סמ"ך, תיכתב בסמ"ך ולא בזי"ן. מאמר זה עוסק בדרכים של דוד בן-גוריון לקדם פסיקה זו ובהתנגדות שהתעוררה בעקבות זאת.

כדי לקדם את פסיקתו פנה ב-12 באוקטובר 1952 דוד בן-גוריון למערכת דבר וביקש שיפרסמו מאמר שלו על כתיבת מילים שאולות מיוונית, אך שתהיה החתימה קורא עברי. וכך הוא כותב: "נשתרש בעתונינו, ואף בספרותנו ההרגל המכוער להשתמש לגבי מלים, שמקורן יווני בז' גרמנית במקום ס' עברית. כותבים אצלנו תזים, סימפוזיון, מוזיקה וכדומה במקום לכתוב תסיס, סימפוסיון, מוסיקה כפי שמלים אלה נכתבות במקורן וברוב הלשונות האירופיות". בן-גוריון סבור שמקור הכתיב בזי"ן במקום בסמ"ך הוא הגרמנית, שֶבה האות סיגמא היוונית מבוטאת בזי"ן. אך אין, לדבריו, ללכת בעקבות הגרמנית בעניין כתיבת מילים. להלן דבריו: "אפילו הגרמנים שמהם בא השיבוש הזה משתמשים באות שהם מבטאים אותה בז'. כלום הקרי הגרמני מחייב אותנו העברית. כלום נכתוב בזיס ולא בסיס, מפני שהגרמנים קוראים ככה מלה זו שמקורה יווני? כלומר נכתוב אלכזנדר ולא אלכסנדר, מפני שיש מבטאים הגרמנים שם זה?"[1]

בתגובה לדברים שפורסמו ב-20 באוקטובר 1952 כתב ד"ר מנחם צונצינגר שמילים רבות נכתבות בזי"ן ולא בסמ"ך מפני ש"הצלצול הפוניטי של התיבות האלה [מוזיאון, מוזיקה, תזים] מחייב לכתוב אותן בז' ולא בס'". לדבריו, אין לכך שום קשר להגייה בגרמנית. והוא מוסיף ואומר: "והרי לזה גם כלל לשוני: אם הס' הלועזי באה אחרי אות, מבטאים אותה כס', ואם אחרי תנועה – מבטאים אותה כז'".[2] דוד בן-גוריון ענה לד"ר צונצינגר בעיתון דבר מ-18 בנובמבר 1952, ושוב בשם קורא עברי. הוא אומר שהחיוב הפוניטי שמדבר עליו צונצינגר הוא פרי דמיון. הוא מוסיף ואומר שיש בעברית ובלשונות אחרות אלפי מילים הנכתבות בסמך בין שתי תנועות ומבטאים אותן בסמ"ך ולא בזי"ן. שוב הוא חוזר על הטענה שבגין הגרמנית מילים רבות מבוטאות בזי"ן. להלן דבריו: "המשכילים היו מלפנים מתרגמים ספרי יוסף פלאוויוס מגרמנית והשתמשו בכתיב ובקרי גרמני. אפילו בשמות שמקורם עברי. בגרמנית אומרים יוזף, אבל בעברית אומרים יוסף. אין בורות מחייבת אותנו, ואל נכער לשוננו בביטוי גרמני הזר לנו".[3]

צבי רותם, מאנשי מערכת עיתון דבר, הסכים עם דבריו של ד"ר צונציגר, ולכן העיר בסוף המאמר של דוד בן-גוריון בשם המערכת שההכרעה בנושא כתיבת מילים שאולות מלעז אמורה להיות לפי המצלול. והעברית נוהגת לפי הפונטיקה, ויש לכתוב מילים כמו שהוגים אותן. ואם הוגים את המילה מוזיקה בזי"ן, הרי יש לכתוב זי"ן ולא סמ"ך.[4] אף העורך של דבר דן פינס (1900–1961) כתב לבן-גוריון ב-15 באוקטובר 1952 שהעיתון מסכים לפרסם את דבריו של בן-גוריון באשר לכתיב מילים שאולות מיוונית בעיתון בשם בדוי, אך יש להעיר ש"'דבר' כתב במשך שנים רבות 'מוסיקה' ו'פיסיקה' (בס'), עד שבא ועד הלשון וקבע 'מוזיקה' ו'פיזיקה' (בז')".[5]

בעקבות כך פנה דוד בן-גוריון לוועד הלשון בשאלה אם אמת שוועד הלשון פסק שיש לכתוב פיזיקה או מוזיקה. תשובת המזכיר המדעי של ועד הלשון מאיר מדן הייתה ש"לא היו דברים מעולם. להפך: בכל פרסומי ועד הלשון, כגון בכתבי העת שלו וברשימות המונחים כתוב תמיד בפירוש: מוסיקה, פיסיקה". לאחר שניתנה לדוד בן-גוריון תשובת ועד הלשון בסוגיה הנדונה, כתב בן-גוריון מכתב למערכת דבר ב-1 בדצמבר 1952. בו הוא מציג את אמת טענותיו באשר לכתיב מילים שאולות מיוונית. והוא טרח רבות להצדקת דבריו ופסיקותיו בתחום הלשון. וכך כתב בו: "הריני ממציא לכם תשובת ועד הלשון בדבר הז' הגרמני הארור והמכוער שאתם משתמשים בו, במקום הס' העברי והיווני. ד"ר צונצונגר (!) ומר רותם אולי סוף סוף יודו שטעו, ולא יבערו עתון עברי בעם ארצות ובכתב גרמני".[6]

הבלשן יצחק אבינרי התנגד לפסיקתו זו של בן-גוריון בעניין תעתיק מילים שמקורן מיוונית. הוא הביע את דעתו על גבי העיתון. למשל, הוא כתב בפינת הלשון שבעיתון על המשמר מאמר בנושא זה, שהוא תשובה לדוד בן-גוריון על מכתב ששלח לו בעניין כתיבת המילה מוזיקה בעברית. לפי אבינרי, הזי"ן העברית מקבילה לסיגמא היוונית במילים לא מעטות. לדעתו, את המילים בתלמוד יש לכתוב ולבטא כמו שהנחילנו חז"ל, ומילים חדשות יש לבטא כצורתן בפי אומות העולם. כך אבינרי כותב: "לוּ אמרנו 'מוסיקה', לא כדאי היה להלחם לשם 'מוזיקה'. עכשיו שאנו אומרים 'מוזיקה', לא כדאי להכריז מלחמה בה לשם 'מוסיקה'. מה עלוב ודל יהא הרווח שנרויח ע"י 'מוסיאון', 'אמברוסיה' ו'מדוסה' במקום מוזיאון, אמברוזיה ומדוזה… 'רווח' כזה – כמוהו כהפסד, כי בזבוז כוח כאן. אפילו ועד הלשון, המקפיד על מוסיקה, כותב היפנוזה ופסיכוזה".[7]

דוד בן-גוריון היה אובססיבי לכל הנוגע לפסיקותיו בלשון. הוא כפה את דעתו בנושא תעתיק מילים שמקורן ביוונית בכל דרך אפשרית שעמדה לו. לאחר המכתב שקיבל ממזכיר ועד הלשון פנה לקול ישראל ברדיו ולכל מוסדות המדינה לכתוב ולדבר בסמ"ך כשהיא בין שני תנועות. למשל, דוד בן-גוריון הוציא מכתב ב-1 בדצמבר 1952 למשה פרלמן (1911–1986), ראש שירותי המודיעין במשרד ראש הממשלה וראש שירות השידור של קול ישראל, בזו הלשון: "תיתן הוראה מחייבת לשידור שכל המלים היווניות שיש בהן ס' – ומשתמשים בהם בעברית יש לכתוב אותן בסמך, כגון פיסיקא (ולא פיזיקא), מוסיקא (ולא מוזיקא), מוסיאון (ולא מוזיאון)… זוהי החלטת ועד הלשון, והחלטה זו מחייבת כל מוסדות הממשלה".[8]

דוד בן-גוריון גם ניסה לשכנע בלשנים בעניין תעתיק מילים יווניות לעברית. למשל, דן פינס, מפעילי מפא"י וההסתדרות, כתב לדוד בן-גוריון ב-7 בדצמבר 1952 בזו הלשון: "הודעתי – כמבוקשך – את ד"ר י. פרץ [הבלשן] אל הז' והס' במלים שאולות מיונית". חוץ מזה, דוד בן-גוריון אף העיר לכותבים ששלחו לו מכתבים בעניין הכתיב סמ"ך או זי"ן. למשל, פרופ' למדע המדינה יצחק שאקי שלח לדוד בן-גוריון שני ספרים שחיבר. בן-גוריון משיב לו מכתב תודה ב-7 ביולי 1953, אך גם מעיר באשר לכתיב המילה מטפיזיקה. כך הוא כותב: "העברים אינם כותבים בזיס או בסיס, כפי שכותבים היוונים, אם כי הגרמנים מבטאים מלה זו בזיס, וכשם שלא נכתב יוזף אלא יוסף – למרות ההיגוי הגרמני, כך יש לכתוב פיסיקא, והוא הדין מטפיסיקא".[9] נמצא עוד מכתב שבו הוא מעיר על כתיבת מילים בזי"ן במקום בסמ"ך. ב-22 באוקטובר 1952 פנה דוד בן-גוריון למר דניאל לוין, סגן מנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ, בזו הלשון: "… הרשיני להעירך שיש לכתוב אינדונסיה ולא אינדוניזיה. מקור השם הוא במילה הוא במלה ניסוס – אי (איי האוקיינוס ההודי). הגרמנים אמנם מבטאים ניזוס במקום ניסוס, אבל אין אנו גרמנים, וגם היוונים (המלה ניסוס היא יוונית) לא היו גרמנים. ויש לעקור הקרי הגרמני המשובש והמכוער מהלשון העברית".[10]

[1] "רה"מ דוד בן-גוריון – השפה העברית", ארכיון המדינה, ג-5374/14.

[2] ד"ר מ' צונציגר, "לא ס' אלא ז'", דבר, 5.11.1952, עמ' 2.

[3] קורא עברי, "עוד פעם ס' או ז'", דבר, 18.11.1952, עמ' 2.

[4] ראו דבריו שם.

[5] "רה"מ דוד בן-גוריון – השפה העברית", ארכיון המדינה, ג-5374/14.

[6] שם.

[7] יצחק אבינרי, "על חתירת-שוא למקורות זרים: הזין כמקבילה לסיגמה היוונית", על המשמר, 26.11.1953, עמ' 2–3.

[8] שם.

[9] "רה"מ דוד בן-גוריון – השפה העברית", ארכיון המדינה, ג-5374/14.

[10] "בן גוריון – תיקוני לשון", ארכיון בן גוריון, אוסף שבתי טבת – אישים, סימול 25-2-71.