סופגנייה

מאמר זה עוסק במקור השם סופגנייה. הסופגנייה היא עוגה עגולה, רכה ותפוחה כעין ספוג, המטוגנת בשמן עמוק, בייחוד לימי החנוכה. דוד ילין הוא שחידש בשנת 1896 את המילה סופגנייה מן המילה סופגן בתוספת הסיומת xיָּה. המילה הופיעה בספר שתרגם בשנת תרנ"ז המוכיח מוקפילד: "כי בהעשות הספגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן". ולאחר מכן הופיעה המילה בספר שתרגם בשנת תרנ"ב ספורי אלף לילה ולילה: "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". ובהערה שם כתוב: "מיני מאפה רכים". חיים נחמן ביאליק התנגד לחידוש הזה של דוד ילין, ובמקומו הציע את הצורה אספוגים על משקל אתרוגים.

סופגן מופיעה במשנה, ופירושה חלת לחם שנאפתה מעיסה רכה ותפוחה. למשל, במסכת כלים ה, א כתוב: "איזהו גמר מלאכתו (של תנור) משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. ר' יהודה אומר משיסיק את החדש לאפות בישן סופגנין". עובדיה מברטנורא בפירושו כותב: "הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פירוש אחר: רקיקים דקים. תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין". את הקשר בין הסופגנים לחנוכה אנו מוצאים בדבריו של אבי הרמב"ם: "אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג, והם הצפחיות בדבש, ובתרגום: האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו". אף בתחילת המאה העשרים נהגו להשתמש במילה סופגנים, שהיא הרבים של סופגן. למשל, במאמר בעיתון הצבי מ-8 בדצמבר 1912 נכתב: "לא חסרו גם סופגנים ולביבות, יין וממתקים ופירות…"

השורש של המילה סופגנייה הוא ספ"ג, שכן הסופגנייה סופגת אליה ברובה את שמן הטיגון. ומשורש זה נגזרו גם המילים ספוג וספונג'ה. מקור המילים הללו מיוונית מהמילה סְפּונְגוֹס (σπόγγος), שפירושה ספוג. אך המילה ספונג'ה חדרה אלינו דווקא מהלדינו מהמילה אֶסְפּוֹנְגָאָר (espongar), שפירושה לנקות באֶסְפּוֹנְגָ'ה (esponja), כלומר בספוג. ומן האספונג'ה נוצרה הספונג'ה, והיא יוחדה דווקא לשטיפת רצפות.

בשנת תרע"ב (1912) קבע ועד הלשון שלביבות הן קרעפלי"ך, וסופגניות – לאטקע"ס. ואכן, התרגום העברי לשורה "הייסע גוטע לאַטקעס עסן מיר" בשירו של יהודה ריווסמן חנוכּה, אוי חנוכּה [ימי החנוכה] הוא סופגניות נאכל בו לרוב. אך בשנת תרצ"ח (1938) הוציא ועד הלשון "מלון למונחי המטבח", ובו שינה את טעמו וקבע כי הלביבות הן שם כולל לעוגות ומאכלי בצק ממולאים, והסופגניות – בערלינער פפאנקוכען. אך הקהל לא קיבל עליו גזירה זו. לפי האקדמיה ללשון העברית, הצורה הנכונה היא סופגנית. ואכן, במילון ספיר הערך היחיד הוא סופגנית, ובסוגריים כתוב רווח סופגנייה. יש להעיר שביידיש מכוּנה הסופגנייה פּאָנטשקעס (היגוי: פּ‏וֹ‏נצ'קֶ‏ס) בהשפעת השפות הסלביות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: