עד שנות השבעים הייתה המשמעות היחידה של המילה מניאק אדם חולה רוח. מילה זו נגזרה מהמילה מַנְיָה. מקור המילה מניה הוא יוונית, ופירושה מחלת רוח של אדם, המלווה התרגשויות והתפרצויות רגשיות קשות. לדוגמה, בעיתון דאר היום מ-13 בינואר 1936 כתוב כך: "נתפרסמה הודעה רשמית למחצה האומרת שהמתנקש הוא מניאק (חולה רוח) דתי שאינו קשור עם שום מפלגה פוליטית".
מכאן התרחבה המילה מניאק לאדם הלהוט אחר דבר כלשהו. לדוגמה, בעיתון על המשמר מ-11 בדצמבר 1953 כתוב כך: "רובקה הוא ספק מניאק, מטורף לדבר אחד, ספק איש המחשבה והאידיאל הקיצוני, שאינו נרתע מפני דבר כדי להגשים את מבוקשו". עוד דוגמה: דוד בן-גוריון כותב בזיכרונות שלו: "כשאמר לי שאנו בארץ-ישראל הננו מניאקים ואני עניתיו שאמנם יש מניה, כלומר, פתוס ואמונה קנאית…". ובכלל, בן-גוריון ה̣רבה להשתמש במילה זו. ואכן, במילון החדש של אברהם אבן-שושן, שיצא לאור בשנים 1966–1970, הפירוש היחיד למילה הוא אדם נגוע במניה.
משנות ה-70 קיבלה המילה מניאק משמעות של קללה בהשפעת הערבית. בערבית פירוש המילה מַנְיַכּ (منيك) הוא סוטה מין. לפי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, המשמעות היא רע לב, לא מוסרי. המשמעות של משוגע או בעל תשוקה אובססיבית לדבר מסוים לבסוף נעלמה לגמרי מלשון הדיבור. הראיה היא שבמילון רב מילים של שויקה המשמעויות היחידות הן ביטוי של גידוף חריף ובוטה; סוטה מין, חולה מין; כינוי של הערכה לטיפוס ערמומי ופיקח. כל המשמעויות הללו שייכות לסלנג העברי.
לסיכום, אפשר לראות שהמילה מניאק עברה גלגולים בעברית: ממילה ממוצא יווני, בעלת רובד דיבור גבוה, למילה בסלנג, המושפעת בכלל מן הערבית.
נקודת ראות 
תגובות
מן הנכון להתייחס גם למונח: מנייק. (כגון: עוד שבועיים למנייק.)