מקרר

לפי מונחי המטבח של ועד הלשון לשנת תרצ"ח (1938), הארון המשמש לקירור מאכלים יכונה מְקֵרָה. מקור השם בתנ"ך, כגון "וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה" (שופטים ג, כד). לפי מלון התנ"ך של יהושע שטיינברג, הכוונה של המילה בתנ"ך היא שאיפת רוח קר בחום קיץ.


בבינוני השתמשו לשמות מכשירים לפי מטרת פעילותם. וכך נוצר בקרב הקהל הרחב השם מקרר, שכן תפקיד המקרר לצנן את המוצרים שֶבו. הטהרנים התנגדו נחרצות לשם מקרר וסברו שיש לשמר את השם המקראי, כשם שהמליץ ועד הלשון. למשל, יצחק אבינרי בחיבורו יד הלשון כותב כך: "לפני שנים רבות התנגדתי לו [למקרר] וטענתי שעלינו להחיות את המקירה שבמקרא. אך לא עמדה לה למקירה זכות יחוסה הרם, והמקרר נצחה". כמו כן, בישיבת ממשלה שנערכה ביוני 1956 היה ויכוח בין משה שרת, שהקפיד על עברית צחה, לבין בן-גוריון כיצד יש לומר: מְקֵרה או מקרר.

ואכן, בסופו של דבר נדחקה המילה מקרה מפני המקרר. התהליך משתקף בהגדרה של המילים הללו. במילונים המוקדמים שתי המילים מקרה ומקרר משמשות זו לצד זו לארון שיש בו כדי לקרר דברי אוכל, כך, למשל, במלון עברי של יהודה גור. אך במרוצת הזמן יוחדה המילה מקרר למכשיר המשמש לאחסון מוצרי מזון בתנאי קירור, ואילו המילה מְקֵרָה יוחדה למקום קריר בבית, כמשמעותה המקראית. כך הדבר לפי המילונים ספיר ורב-מילים.

יש תיעוד רב על תולדות השימוש במקרר בארץ. לפי ספרו של ירושלים סגל ירושלים בתל-אביב, בשנות העשרים לא נמצא מקרר חשמלי, אפילו בבתי העשירים. כך הוא כותב: "אף לא ידענו שקיים מתקן שכזה, ולא כל אחד השיגה ידו לקנות מקרר-קרח. לכן הומצא 'ארון-האוויר', שהיה בנוי ממסגרת עץ מרובעת, מרושתת מכל עבריה ברשת צפופה, והיא מנעה חדירת זבובים. אך האוויר שטף אותו בחופשיות. מתקן זה היה תלוי במקום מקורה, בצל, באוויר הפתוח, לרוב במרפסות".

בסוף שנות העשרים היו בתל אביב מקררי קרח. כך מספר יבנאל מטלון בספרו תל אביב: זכרונות 1919 –1939: "ארון הקרח היה עשוי עץ, שדפנותיו הפנימיות היו מצופות פח חלול. הארון היה דומה בצורתו ליורשו הפריג'ידר, אף כי קטן ממנו במידותיו. בקומה העליונה היו מניחים את הקרח, שהיה בצורת בלוק. החלל היה מצופה פח ובו מניחים את הקרח… משקלו של בלוק קרח היה 25 ק"ג. את הבלוק היו חותכים למחצית או לרבע. מתחת לקומה העליונה, ובה הקרח, היו עוד שתי קומות, מדפים, שעליהם הניחו את המצרכים. הקרח היה נמס ומטפטף, הופך למים שהיו מנוקזים בצינורות, שהובילו למגרה בתחתית המקרר. את המים שהצטברו במגרה היו מוליכים לדלי באמצעות ברז קטן. אם לא די בטרדה זו, הייתה עקרת הבית מוטרדת מבעית האספקה של הקרח לדירתה".

עוד על החסרונות של מקרר הקרח אפשר לקרוא בריאיון עם רבקה סבא, שהתפרסם במעריב מ-4 במאי 1962: "אין לי מקרר חשמלי. אני קונה קרח מידי יום ביומו. ומכיוון שאני מתגוררת ברמתיים, עליי להגיע כל יום לתל אביב. לרבקה יהיה קשה להסתדר [בלי לקנות במרכולים] משום שלא תספיק, לדבריה, לגשת למכולת או לאיטליז לפני לכתה בבוקר לעבודה. כשאין מקרר חשמלי, קשה לאכסן את מצרכי החלב והבשר בחודשים החמים האלה אפילו יומיים בשבוע". ובשנות הארבעים יובאו לארץ מארצות הברית מקררים חשמליים, ואלו כונו פריג'ידרים. בשנת 1941 היו, למשל, בתל אביב רק 7,000 מקררים חשמליים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Rachel  On 14 בינואר 2018 at 11:31 PM

    אהבתי! אני מתפלאה כל פעם מחדש מן השינויים שחלו בחיינו היום יומיים בפחות ממאה השנים האחרונות! מאוד מעניין! תודה רבה!

  • אחינועם  On 15 בינואר 2018 at 5:58 AM

    רשימה מופלאה – בניחוח/ ות של …רצון לעוד ועוד !

  • hadarperry  On 15 בינואר 2018 at 12:07 PM

    תודה. הדבר מעיד עד כמה השפה שלנו חיה ודינמית. זהו הישג אדיר לציונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: