דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת.

כדי לקיים את חיי הדת השוחט היה גם המוהל. מסופר ששוחט אחד הציע עצמו לתפקיד שוחט במושבה כפר תבור. הוועד העמיד לו כתנאי לקבלת העבודה שייסע לירושלים להשתלמות בקורס מוהלים. ורק אחרי שישיג תעודת מוהל, יתקבל לתפקיד משולב שוחט-מוהל.

היה גם חשוב במושבות לשמור על הטהרה. בשנים הראשונות לעלייה לכפר תבור לא היה מקווה ולא היה מים למקווה. לכן, כשהיו צריכות הנשים להיטבל, היו הולכות לוואדי שרר, המרוחק שני קילומטרים מכפר תבור. ההליכה לוואדי הייתה בגדר סכנת נפשות באותה תקופה. לכן הגברים היו שומרים על הנשים בנשק. היה מקרה של סכנת נפשות למען שמירת מצוות הדת. ב-1904 ליווה האיכר שניידמן ממנחמיה את אשתו לטבילה בירדן. מאחר שהירדן סער, החלה האישה טובעת. כשראה זאת בעלה שניידמן, קפץ לירדן כדי להציל את אשתו. אך גם האיש החל לטבוע. במקרה עבר במקום שוחט הכפר. קפץ לירדן, הציל את האישה מטביעה, אך גופתו של האיכר לא נמצאה. רק לאחר ימים מספר של חיפושים נמצאה הגופה בתוך סבך של ענפים ועצים. זה היה אחד הנספים הראשונים מפאת החיים הדתיים בגליל התחתון.

זאת ועוד, היה חשש מהשפעות של פעילות מיסיונרית. בשנת תרס"ז (1907) הגיע ד"ר ברנשטיין-כהן, הרופא העברי הראשון למושבות הגליל התחתון. הוא התגורר ביבנאל, וחמורו, שרכב עליו, היה מביאוֹ לכל מקום. בית החולים היחיד באזור היה בית החולים הסקוטי שבטבריה. מנהלו היה ד"ר טורנץ, אשר הגיע לארץ בשנת 1895. בכל יום ראשון כונסו החולים לשמוע דרשה מיסיונרית. האיכרים ביבנאל התאספו, ודנו כיצד לקבל את הגזירה. לאחר דיונים הוחלט שאל בית החולים יישלחו ילדים עד גיל עשר, שעדיין אינם מבדילים בין טוב לרע, וגברים שהם יותר מגיל חמישים, שאפשר לסמוך עליהם "שלא ילכו לרעות בשדות זרים". אך קרה שאיכר אחד ביבנאל נתקף בהתקפת אפנדיציט קשה. ד"ר ברנשטיין-כהן התקשר עם ד"ר טורנץ כדי שינתח את החולה. ואולם, האיכר סירב להינתח בבית החולים של המיסיון, ואמר: "מוטב שאמות יהודי משאחיה בצל המיסיון". באין ברירה ניתח ד"ר ברנשטיין-כהן, שלא היו בידיו הכלים המתאימים, את החולה בהצלחה. לשמחת הכול, הניתוח עלה יפה, החולה הבריא, והאריך ימים ושנים.

בני המושבות שמרו על השבת. לא נעשו עבודות חקלאיות בשבת. העבודה היחידה שנעשתה בשבת הייתה חליבת הפרות משום צער בעלי חיים. את החלב של שבת לא שתו, אלא נתנו לתרנגולות. ביום השבת לא אחת נזקקו לעזרתו של הפועל הערבי (חראת') בתור גוי של שבת. מובן שלא הטילו עליו לחלל שבת במפורש, אלא ברמז. למשל, מספר צבי קראוז: "עוניים של התושבים עשה אותם לחסכנים גדולים. בייחוד חסכו בנפט. הנוזל נשמר בפחים. מחירו היה רב, ולכן הקפידו לכבות מנורה שדלקה ללא צורך. ביום השבת הניחו לנפט לבעור עד תומו או שרמזו לחראת' הערבי לכבות את האש". גם את בית הכנסת האירה מנורת נפט, והיא הוחלפה במנורת 'לוקס'. הדלקת ה'לוקס' נעשתה בטקס גדול. את ה'לוקס' הדליק בלילות שבת ערבי, ששימש גוי של שבת.

לעיתים לא היה בררה אלא לעבוד בשבת בגלל הפולשים הערבים. למשל, בתחילת ההתיישבות במושבה מנחמיה ב-1901 לא היה סימן ברור במפות לגבולות השדות. איכרי מנחמיה כמו שאר איכרי מושבות הגליל התחתון היו דתיים. ערביי הסביבה החליטו לפלוש בשבת, ביום שלא יצאו היהודים לשדותיהם, לחלקה אחת משדות המושבה כדי לחרוש ולזרוע בחיפזון ולבצע "חריש פוליטי", המקנה זכות על הקרקע למי שזורע ראשון. למרות השבת יצאו איכרי מנחמיה לקראת הפולשים, וגירשו אותם מאדמותיהם. כשנודע הדבר לשלטונות הטורקיים, שלחו את נציגיהם, ואלו קבעו להפסיק את העבודה עד למשפט. איכרי מנחמיה זכו במשפט. וכך נשמרה האדמה בלי שיהיה צורך לחלל את השבת.

הנה עוד דוגמה לצורך לחלל את השבת כדי להדוף התקפה של בדואים. במאורעות 1920 עמדה המושבה כפר תבור בפני גל של שוד והתנפלויות מבדואים, שהגיעו ממזרח לירדן, בסיוע ערביי הסביבה. שיא ההתנפלויות היה ביום שבת י"ב בסיוון תר"ף (1920) בשעות הבוקר, עם תפילת השחרית. כמאה פרשים בדואים מזוינים התנפלו על עדר כפר תבור, ושדדו אותו מהמרעה. כשנודע הדבר, רדפו אחרי השודדים איכרי המושבה. התפתח קרב קשה. בקרב נהרג משה קלימנטובסקי מבני המושבה, ועוד שניים נפצעו. שני סוסים של המושבה נהרגו,  אך לא הצליחו להושיב את העדר.

לפעמים היה צורך לחלל שבת מטעמי בריאות והצלת חיים. מסופר כשעלה ד"ר הלל יפה ארצה, עבד בשנים הראשונות בטבריה, וחובש היה עוזר לו. הוא הנהיג לראשונה את השימוש בכדורי חינין לריפוי מחלת המלריה. באחת השבתות באה למרפאתו בבהלה אישה יהודייה אדוקה, ובזרועותיה ילד חולה קשה. הרופא בדק את הילד וקבע שיש להכין לו תרופה, ולשם כך יש להדליק אש. אש בשבת? עמדו דוממים ועצובים כל הנוכחים. החובש, שהיה איש טבריה, חסיד ושומר מצוות, ניגש, הדליק אש ובירך: "ברוך השם שזיכני במצווה גדולה".

יש עוד סיפור שמעיד עד כמה תושבי מושבות הגליל התחתון היו אדוקים בדת והקפידו לשמור על השבת. בשנים הראשונות להתיישבות בגליל, טרם היות הקומביין ומכונות הדיש, קצרו האיכרים ב"מערמות" ודשו במורגות. עבודות הדיש נמשכו כחודשיים–שלושה. דשו בסוסים ובשוורים. זרו את התבואה בגורן בלילות, עם נשוב הרוח הקלה. והנה בקיץ 1910, בעת הזרייה בגורן, פסקה הרוח. יותר משבועיים לא היה כלל משב רוח. לפתע, בערב שבת אחת, החלה רוח טובה נושבת. איכר יבנאלי אחד יצא בלאט לזרות את גורנו. נודע הדבר במושבה, ששמרו בה שבת ומסורת. יצאו כל איכרי המושבה, ומנעו מהאיכר מלחלל את השבת. קדושת השבת נשמרה, ומעשהו של האיכר וסיפורו הכה הדים בכל מושבות הגליל.

ואולם, מפאת קשיים כלכליים והצורך לעבד את האדמות של היישובים החדשים היה קשה לשמור על מצוות שמיטה, ולכן ניתן היתר שלא לקיים את המצווה. כך היה: בשנת תרס"ג (1903) הייתה שנת שמיטה. המתיישבים בגליל התחתון במושבות יבנאל, כפר תבור, מנחמיה וסג'רה מנו כ-100 משפחות. רוב האיכרים היו שומרי מצוות, ועמדו בפני בעיה קשה. מה לעשות בשנת השמיטה. האם לא לזרוע את השדות ולא לעבד את הקרקע? המחסור היה גדול, וכסף למחיה לשנת השמיטה לא היה להם. פנו האיכרים לבית הדין האזורי הספרדי שבטבריה, וביקשו את חוות הדעת של הרבנים. בית הדין דן בכובד ראש בדבר ופסק: כדי למנוע את התמוטטות היישובים ונזקים לאדמות מהשכנים הזרים, ניתן היתר לעבד את השדות בשנת השמיטה.

לסיכום, למרות כל הקשיים שניצבו בפני המתיישבים החדשים במושבות הגליל התחתון הקפידו על מילוי מצוות הדת, ומצאו פתרונות מעשיים כדי שלא לפגוע באורח חייהם הדתיים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: