קפה ציברוכן

קפה ציברוכן (שבור ביידיש) היה חנות המכולת של אליהו אלישע מכפר תבור. אליהו אלישע נולד בטבריה בשנת 1898, והיה חייל בגדוד העברי. בשנת 1920 הגיע לכפר תבור. חנות המכולת נמצאה בקצה הצפוני של כפר תבור. הכביש המחבר את עפולה במערב עם טבריה במזרח עבר בעיקול לצידה של החנות. חנות זאת הייתה מעין כולבו. היה אפשר לקנות בה חוץ מדברי מזון ומשקאות גם פריטים שמועילים לעבודות הבית ולגינה, כגון מעדר, את חפירה, מגרפה, פטיש וצבת.

בעל החנות אלישע היה עושה מעשי קונדס בלקוחותיו ובכל הבאים בצל חנותו. סוכת גפנים הוצבה בפתח החנות, ושני ספסלים היו בה, שישבו עליהם הנוסעים שחיכו לאוטובוס לטבריה או לחיפה. ואלישע, איש התחבולות, היה "מעלים" חפץ כלשהוא מאחד הממתינים לאוטובוס או מחליף את תוכנן של חבילות היושבים בלי שירגישו בכך. כמו כן, הנוער של כפר תבור בימים ההם נהגו לסיים את צום יום הכיפורים בשתייה חריפה בחנות המכולת.

בשנת 1947 נכנס לחנות משוריין בריטי. נהג המשוריין לא הספיק להטות את ההגה בעיקול, והמשיך היישר פנימה אל תוך החנות. למרבה המזל, איש לא ישב באותה העת בסוכה. חזית החנות נהרסה כליל, גגה נותר תלוי על שלושה קירות. אחרי כן הוצבו תומכים לגג, והחנות המשיכה בפעילותה הרגילה. מאז קראו לחנות ציברוכן (כתיב תקני: צעבראָכן), וכאמור המילה מיידיש, ופירושה שבור. חודשים רבים עמדה החנות בחורבנה. הסיבה היא שאליהו אלישע סבר שלא עליו אמור להיות התיקון, והצבא הבריטי לא מיהר לפצות אותו.

אך יום אחד הגיע לכפר תבור אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי. בפגישה עם חקלאי המושבה שאל לפתע את המשתתפים: "אז למה אתם לא מתקנים כבר את קפה ציברוכן? הרי כל העובר בכביש בוש ונכלם לראות באזלת ידכם". בעקבות כך תוקנה החנות, אך שמה קפה ציברוכן דבק בה עוד זמן רב.

בסוף שנות הארבעים כתבו חברי מחזור י"ג של כדורי שיר ושמו מסחה. תלמידי כדורי היו הולכים לכפר תבור ברגל כדי לצפות בסרטים שהקרינו הסבים שלי וכדי לקנות בקיוסק ציברוכן סיגריות ומשקאות קלים. ולכן הזכירו את קפה ציברוכן בשיר שכתבו. הלחן של השיר מבוסס על הלחן של השיר שמעו נא. להלן מילי השיר מסחה:

בארצנו יש מקום ידוע
במפה מכונה הוא "כפר תבור".
ואצלנו יש לו שם קבוע
"מסחה" כפר ליהוד ולשחור.

"הוי אהלן וסהלן"
כך קורא שם כל אחד בפוגשו את חברו
הוי אהלן וסהלן.

החיים קלים מאוד במסחה
בני דודינו עובדים הם בשדות,
האיכר הוא בקפה "ציברוכן",
מבלה את מיטב השעות.

הוי כוס עסיס,
וכוס גזוז
מהג'רה אל הקיוסק, כך רצות הן הפרוטות
הוי כוס עסיס וכוס גזוז.

מסחה זוהי מושבה אנטיקה
נבנתה כבר לפני 100 שנה.
ומאז ייסדה אותה הפיק"א
שום דבר במקום לא השתנה.

גם אם תבוא בעוד שנים
שם תמצא את כל אותם הפרצופים הישנים
שב"ציברוכן" הם יושבים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: