ישן מפני חדש תוציאו?

במאמר הזה הובאו כמה מילים וביטויים שכיחים בעברית הישראלית של ימינו, הבאים לדחות את רגליהם של ביטויים פשוטים ורגילים מדורי דורות, אשר בשל כך הולכים ונעשים נדירים.

מישהו, משהו, איזה שהוא דבר

הרבה דרכים בעברית כדי להביע כינוי של סתמיות, המציין איש או דבר בלתי מסוים: מישהו, כלשהו, משהו, כל דבר שהוא, איזה דבר שהוא. אולם, היום נראה שהצירופים דבר זה או אחר, איש זה או אחר, תופסים את מקום הצירופים הראשונים. והמשונה בחידוש זה הוא שבדרך כלל הישראלים מקצרים בדיבורם, אבל כאן דווקא מאריכים.

מכונית

את המילה מכונית חידש איתמר בן אב"י. אולם, היום שימושה הולך ופוחת לעומת רכב. והרבים הוא רכבים. המילה רכב היא למעשה שם קיבוצי, כמו שמוכח מן העובדה שהוא בא במקביל לשמות בריבוי: "גם רכב גם פרשים" (בראשית נ, ט). בדרך של רכב הלכה גם נשק. גם מילה זו היא במקרא שם קיבוצי, כמו שמעיד הפסוק "הרכב והסוסים ועיר מבצר והנשק" (מלכים ב י, ב), שבו נמצאות רכב, נשק עם הסוסים. אבל בצה"ל יש נשקים. והוא הדין לבשר. היום מפעלים רבים מציעים ללקוחותיהם בשרים כאשר כוונתם למיני בשר.

מדי שנה בשנה

במקרא משמשים הביטויים "מדי שנה בשנה" (שמואל א ז, טז), "מדי חודש בחודשו" (ישעיהו סו, כג), "מדי שבת בשבתו" (שם) בהוראת בכל שנה, בכל חודש, בכל שבת. בעברית של ימינו התקצרו ביטויים אלו, ויש האומרים, לדוגמה, מדי חודש, מדי שבת ומדי פעם. ואילו לשון המשנה אינה משתמשת כלל במילית מדי לציון פעולה חוזרת ונשנית לעיתים קרובות, ומבטאת זאת על ידי כל, למשל "רבי אומר כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים" (מידות ג, ד). אם כן, לשוננו יצרה צורה כאילו מקראית מדי יום, מדי שבת וכדומה, אשר נוטה לתפוס את מקומה של הצורה המשנאית הפשוטה כל יום, כל שבת, כל חודש.

הצד השווה

כאשר מבקשים לציין שיש משהו דומה בין שני דברים שונים או בין שני אנשים שונים, רגילים להשתמש בביטוי המכנה המשותף. לדוגמה, המכנה המשותף בין גרמניה לאוסטריה הוא שבשתי המדינות מדברים גרמנית. לביטוי זה שני פגמים. הראשון שהוא בא לדחות ביטוי שגור במקורותינו, והוא הצד השווה. הפגם השני קשור לאריתמטיקה. אם צריכים לחבר שני שברים, נניח 1/2 ו-1/3, עלינו להביאם קודם לכן למכנה משותף, ובמקרה הזה למכנה 6. כלומר המכנה המשותף בין 2 ל-3 הוא 6, מספר יותר גדול מן המספרים הנתונים, והוא כפולה של כל אחד משניהם. ואולם, כשאנו רוצים לציין במה דומים שני אישים או שני דברים, אנו מזכירים פרט אחד מטבעם, פרט שהוא חלק מטבעם, ולא משהו שהוא יותר כולל מטבעם. אם כן, גרמניה ואוסטריה הן שתי מדינות השונות זו מזו בהרבה תכונות, אך דומות בפרט זה שבשתיהן מדברים גרמנית. זהו הצד השווה, ולא המכנה המשותף.

            לסיכום, בכל המקרים האלה יש עזיבה של מילים עבריות מכובדות ומצויות במקורות ונקיטת מילים זרות ולכאורה מוזרות ותת-תקניות. הצד השווה בין רוב הביטויים האלה הוא שהם בעיקר בכתב, ובפרט בעיתונות ובכתיבה רשמית למחצה, או ברדיו ובטלוויזיה, אך לא בדיבור הרגיל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: