אחד מתפקידיו של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן: המוסד) הוא פיתוח קשרים חשאיים מיוחדים עם מדינות זרות ותחזוקתם. מתוקף כך למוסד היה תפקיד חשוב במגעים החשאיים שניהלו ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין עם מצרים. מגעים אלו קוימו לצד ניסיונותיה של ארצות הברית להביא להסכמים מדיניים בין ישראל למצרים. פעם אחת נפגש דיין רק עם המלך חסן במרוקו, ובעוד שתי פגישות, שנערכו אף הן במרוקו, השתתף גם חסן אלתהאמי, סגן נשיא מצרים. הפגישות של משה דיין עם בכירים בממשל המרוקני והמצרי התאפשרו בזכות היחסים החמים שרקם המוסד עם הממשל במרוקו. שנים רבות חתר המוסד ליצור בסיס חזק ואמין של אינטרסים אסטרטגיים משותפים בין ישראל למדינה מוסלמית זו, החברה בליגה הערבית. להלן תיאור תפקיד המוסד להוציא לפועל את הפגישות הללו.
כבר באוקטובר 1976 נענה מלך מרוקו חסן השני ליוזמתו של ראש המוסד דאז יצחק חופי, והסכים להיפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין. ב-9 באוקטובר יצא רבין לפריז במטוס של חיל האוויר. בשדה התעופה לה-בורז'ה בפריז קידמה את פניו משלחת מרוקנית, והכול יצאו במטוס מרוקני לרבאט, בירת מרוקו. בשיחות הביע המלך חסן את דאגתו מתהליך ההקצנה בעולם הערבי, ובייחוד מעלייתו של האסלאם הקיצוני במצרים. הוא הזהיר מפני האפשרות שהנשיא סאדאת יחזור לחסותה של ברית במועצות אם לא יחול מפנה ממשי בדרך להסדר בין ישראל למצרים. המלך הדגיש את האינטרס של ישראל בקידום יחסים עם מדינות ערביות מתונות ואת חשיבות השיח הישיר מול אש"ף, שכן לדבריו ללא פתרון בנושא הפלסטיני לא ייתכן שלום באזור. רבין הסכים עם דבריו של המלך בנושא מצרים, אך בנושא הפלסטיני היו דעותיהם חלוקות מהותית. עם זאת, נפתח בשיחות האלה פתח לבירור סיכויי ההסדר בין ישראל למצרים, ותוכנן דיווח לנשיא סאדאת, לנסיך סעודיה פהד ולשאה הפרסי. זמן קצר לאחר שובו של רבין מרבאט פרץ משבר בממשלת ישראל, והוחלט על בחירות במאי 1977.
בד בבד לעליית הליכוד המשיך חופי במאמציו לקבל תשובות לשאלות שהעביר יצחק רבין בהיותו ראש הממשלה לנשיא סאדאת באמצעות חסן מלך מרוקו בביקורו במרוקו באוקטובר 1976. שאלה אחת הייתה מה מבקש סאדאת בתמורה לשלום מלא. השאלה השנייה הייתה אם נבצר מסאדאת לכרות עם ישראל הסכם שלום מלא, מה מבקש הנשיא בתמורה לשלום חלקי. הלכך, חופי יצא לאיפראן שבמרוקו ביולי 1977, ונפגש עם חסן מלך מרוקו ועם סגן ראש ממשלת מצרים מחמד חסן אלתהאמי. זו הייתה פגישה חשאית רשמית ראשונה בין נציג של ישראל לבין נציג בכיר של מצרים. השיחה בין חופי לאלתהאמי הייתה קשה, ואלתהאמי חזר בה על עמדות מצרים הבלתי מתפשרות. למוחרת התנהלה עוד פגישה, ובה סוכם על פגישת המשך בין אלתהאמי לבין אישיות ישראלית בכירה בדרגה ובתואר המקבילים לזה של אלתהאמי.
על כן, ב-4 בספטמבר 1977 יצא שר החוץ משה דיין למרוקו בתחפושת. הוא נפגש עם המלך, והציג לפניו את הקושי לנהל משא ומתן עם כל מדינות ערב בעת ובעונה אחת. הוא אף דיבר על חששה של מצרים מכריתת שלום נפרד. כמו כן סקר דרכים אפשריות לשבירת הקיפאון. הוא אף ביקש מהמלך לארגן פגישה בדרך גבוה עם מצרים. ב-9 בספטמבר הגיעה תשובה חיובית. אליקים רובינשטיין, ראש לשכתו של שר החוץ, דיווח שהמצרים מעוניינים במגע בהקדם האפשרי בין אלתהאמי לבין שר החוץ דיין.
כך מתאר משה דיין בספרו הלנצח תאכל חרב את ביקורו הראשון במרוקו:
ביום א', 4 בספטמבר 1977, נערך ביקורי הראשון במארוקו… עתה משקמה בישראל ממשלה חדשה, בראשותו של בגין, התחדשו המגעים בין שתי המדינות והוזמנתי לרבאט. ראש הממשלה אישר ברצון את נסיעתי ונדברנו בינינו על העמדה שאציג בפני המלך. הנקודה העיקרית שבה הייתה – רצונו במגע ישיר עם מצרים כדי לדון עמם על הסכם שלום ובקשתנו שמלך מארוקו יעזור לנו בכך.
כבכל יום א', גם ביום זה התקיימה ישיבת ממשלה. לקראת סיומה יצאתי ונסעתי לשדה-תעופה צבאי. בדרך, אחרי אבו-גוש, עצרנו. עברתי למכונית סטיישן גדולה וסגורה ושם איפרו אותי. חבשו לראשי רעמת שיער של "ביטניק", הרכיבו לי שפם של טרזן ומשקפי-שמש גדולים. עד פאריס טסנו במטוס ישראלי. בפאריס עברנו למטוס מארוקאי, מסוג מטוסי-מנהלים, לא גדול אך נוח. יצאנו מיד לדרך… נחתנו בפז והמשכנו במכונית לעיר הנופש שבהרי האטלאס. בעיר זו יש למלך ארמון קיץ ובו הוא התגורר אז. הגענו אל בית-ההארחה, הסמוך לארמון המלך, בשעה 10 בלילה. הפגישה עם המלך נקבעה לערב [המוחרת].
הפגישה השנייה נערכה ב-16 בספטמבר 1977. בדרכו למושב עצרת האו"ם בניו יורק עצר דיין בבריסל כביכול להיפגש עם מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה, כמו שפורסם במשרד החוץ. משם חמק דיין מחופש ומאופר לפריז. את ההתחמקות ארגנו ואבטחו שומר ראשו ואנשי מוסד. בפריז המתינו לו נציג המוסד במרוקו יוסי פורת וראש שירותי הביון והביטחון המרוקניים הגנרל אחמד דלימי. הם הוטסו לרבאט במטוס פרטי של בית המלוכה בשעת ערב מאוחרת. הם נפגשו בלילה עם המלך, עם יועציו הבכירים ועם אלתהאמי. הפגישה ארכה ארבע שעות ללא הפסקה. לאחר מכן חזרה המשלחת הישראלית ללה-בורז'ה. להלן תיאור סיפור הנסיעה למרוקו בספרו של משה דיין הלנצח תאכל חרב:
ביקורי השני במארוקו נערך ב-16 לאותו חודש בלילה. מישראל יצאתי בדרך לוושינגטון לשיחות מדיניות עם אנשי מחלקת המדינה. אתי נסעו רעיתי רחל וכמה מעובדי משרד החוץ. בהתאם למתוכנן התעכבנו יום אחד בבלגיה, כדי להיפגש בבריסל עם נציגי היהדות ועם שגרירי ישראל המכהנים בבירות אירופה. הפגישות האלה נגמרו בשעות הלילה המאוחרות ואחר כך התקשיתי להירדם. למחרת נפגשתי לארוחת-בוקר עם שר החוץ הבלגי סימונה ואחר-כך עם גנרל אלכסנדר הייג, מפקד נאט"ו… בשעה 11 רואיינתי על ידי הטלביזיה הבלגית והצרפתית ואחר כך החל מבצע ההתחמקות. בעוד רחל ושאר בני הלוויה ממשיכים לשדה-התעופה, כדי לעלות על המטוס לניו-יורק, סטתה מכוניתי לרחוב צדדי. נלקחתי לדירה פרטית ושם הלבישו על ראשי את הפאה הנוכרית, הדביקו את השפם המוכר לי, הרכבתי את משקפי-השמש ויצאנו מהבניין דרך כניסה צדדית. נסענו לאיזה מוסך, מקום שחיכתה לנו מכונית עם אנשינו. אחר-כך נסענו למוסך אחר ובו עברתי למכונית אחרת. במכונית זו נסענו לפאריס ומאחורינו מכונית שנייה עם אנשינו.
לפאריס היינו צריכים להגיע רק אחרי השעה ארבע לקראת החשכה. נסענו לאט ובדרך אף התעכבנו לפיקניק-סנדוויצ'ים ופירות שהחבר'ה לקחו אתם. את הגבול הצרפתי עברנו ללא בדיקה… בפאריס חיכו לנו חברינו המרוקאים. עברנו למכוניתם ונסענו למקום שבו חנה המטוס… הפעם טסנו לא לפז אלא לרבאט. הגענו לאחר חשכה והובלנו לאגף-האורחים שבארמון המלך… בחדר צדדי הורדתי את התחפושת [לפי הדוח של המוסד, נציג המוסד במרוקו עזר לו להסיר את האיפור], שמתי את הרטייה על עיני ונשמתי לרווחה. בחדר-האורחים חיכתה לנו פמליה מכובדת: המלך, סגן נשיא מצרים ד"ר חסן תוהמי, וחברי הצמרת המארוקנית. אנו, הישראלים, היינו שניים: איש הקשר בין ישראל ומארוקו ואנוכי.
[…] כשנפרדנו אמר לי תוהמי שמעולם לא חשב שיפגוש אותי בתנאים כאלה. הוא העלה על דעתו שניפגש בקרב או כאשר בישראל יהיה משבר לאומי ואבוא אליהם בשליחות ממשלתי (לא פרש לשם מה אבל השתמע בדבריו שאבקש כניעה ורחמים). אעפי"כ לחץ את ידי בחוזקה וחזר והזכיר שעלינו להיפגש בעוד שבועיים. הבטחתי לו, לפי בקשתו, לשלוח לו את ספרי האוטוביוגרפי "אבני דרך". חזרנו לבניין האורחים. בעוד שעה ומחצה עלינו לצאת לדרך. לחזור לפאריס… חזרנו למטוס והמראנו. איש-הקשר ישב כל הדרך וכתב את הדו"ח… בפאריס חיכתה לנו המכונית שלנו. נפרדנו מהמארוקאים.
הפגישה השלישית במרוקו בין אלתהאמי לבין משה דיין החלה ב-2 בדצמבר 1977, ונמשכה יומיים. זה היה כשבועיים לאחר ביקור סאדאת בישראל. גם הפעם נערכה הפגישה עם אלתהאמי ביוזמת סאדאת. המוסד כבר היה מעורב פחות בתיאומים. פניית סאדאת לישראלים ותשובת ישראל הועברו באמצעות שגרירות ארצות הברית בקהיר ובתל אביב. הטיסה הייתה ישירה, ולא דרך אירופה. האירוח הפעם היה בארמון המלך במראכש. את הפגישה הזאת תיעד נציג המוסד במרוקו.
לסיכום, השיחות החשאיות, שתיאם אותן ראש המוסד דאז יצחק חופי, אבטחו אותן במרוקו אנשיו, והוסתרו אפילו מראש אמ"ן, מהרמטכ"ל ומשר הביטחון, נועדו להבהיר את כנות כוונותיהם של שני הצדדים להגיע להסכם שלום על בסיס נסיגה כוללת מחצי האי סיני. פגישות אלו סללו את הדרך להגעתו של סאדאת לישראל ב-19 בנובמבר 1977 ולבסוף לחתימת הסכם השלום עם מצרים.
סאדאת מגיע לישראל, 19 בנובמבר 1977
לקריאה נוספת:
- דניאל בלוך, "מרבאט עד קמפ דיוויד", דבר, 22.9.1978, עמ' 16.
- דיווח של המוסד למודיעין ולתפקידים על פגישת שר החוץ משה דיין עם סגן ראש ממשלת מצרים ב-18 באוקטובר 1977, ארכיון המדינה, א-4313/4: http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b0717068001c167/File/0b07170684cd6be2/Item/0907170685119160 (דלייה ב-27 במרס 2019).
- דיווח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים על פגישת משה דיין, שר החוץ, חסן תוהמי, במרוקו ב-2–3 בדצמבר 1977, ארכיון המדינה, א-4313/4:
http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b0717068001c167/File/0b07170684cd6be2/Item/0907170684cef931 (דלייה ב-27 במרס 2019).
- סטיווי-קרביס, שגית, "'הפתעת השלום': הכישלון של המודיעין הישראלי בזיהוי התפנית האסטרטגית-מדינית במצרים לכיוון של שלום 1970–1977, חיבור לשם קבלת תואר מאסטר, אוניברסיטת חיפה 2015.
- שגב, שמואל, הקשר המרוקני: המגעים החשאיים בין ישראל למרוקו, תל אביב 2008.
נקודת ראות 
תגובות
פרסם את זה מחדש ב-מסע בזמן.