כפר תבור בילקוט הכזבים

ילקוט הכזבים הוא אסופת סיפורי מעשיות קצרצרים, ספק בדיחות, ספק בדותות, שהועלו על הכתב לאחר שסופרו מפה לאוזן במהלך שנות הארבעים. המהדורה הראשונה של הספר התפרסמה ב-1956. את הסיפורים ליקטו דן בן אמוץ וחיים חפר. בספר, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוכנסו 167 סיפורים. הספר מתאר את הוויי הפלמ"ח במהלך שנות הארבעים. בסיפורים האלה מוזכרים בני כפר תבור, או מסחה בלשונם.[1] מבחינת אנשי הפלמ"ח, בני מסחה היו קבוצת שוליים. המסחאים מתוארים עממיים, פשוטים, דוברי עברית עילגת ובעלי מעט קשיי תפיסה. להלן הסיפורים שמוזכרים בהם כפר תבור או תושביה:

  1. (עמ' 43) במסחה מגדלים אבטיחים בין שורות התירס כדי שתלמידי כדורי לא יחמדו בהם. לילה אחד הלך מטוללה (ממטולה) לבדוק אם האבטיחים כבר בשלים, וכשטפח על אחד מהם, הופיע בתוך התירס המסחאי והתחיל לעלות עליו בקלשון. התפתח ריב דברים קטן, וכדי לסיים אותו הוריד מטוללה סלע על ראשו של המסחאי והסתלק. למחרת בא המסחאי לבית ספר כדורי כשראשו בתחבושת ענקית ואמר למנהל שאחד מבני הגליל פתח לו את הראש כשתפס אותו בגניבת אבטיחים. "אני יודע שזה בן הגליל מפני שהוא אמר אבּטיח". המנהל קרא מיד למטוללה ושאל אותו למה זרק אבן בראשו של המסחאי. "אדון פיאט – אמר מטוללה – נפלה בינינו אי-הבנה".[2]
  2. (עמ' 45) הבן של קרניאל ממסחה מספר איך אבא שלו נפצע פעם. "הוא עלה לבוידעם [=עליית הגג] לספור את הגעלט [=כסף]. התחלקה לו הרגל, נפל למטה וחטף שטפון בראש".[3]
  3. (עמ' 74) הרחוב הראשי של מסחה הוא מבוי סתום. מתחיל מהכביש הראשי, ליד הסיבוב ונגמר ליד בית הכנסת. משני הצדדים גרים רוב האיכרים הותיקים. פעם בא למסחה חיים השמן ושאל את אחד מבני המושבה איפה גר קרניאל. "תרד ברחוב הזה עד בית הכנסת, אמר המסחאי, תסתובב אחורנית וזה הבית החמישי משמאל".
  1. (עמ' 77) החדשות על התקדמות הגרמנים לפני ימי אל-עלמין הגיעו אפילו למסחה. ערב אחד כשבני המושבה נשענו כרגיל בקיר של צימרמן, פתח יוסף ואמר: "מה אגיד לכם חברה? אם גרמני יבוא למושבה שלי, יעליב את אבא שלי ויצער אותו, ווללה בחיי, אני מיירה אותם אחד אחד ולא איכפת לי כל עם ישראל".[4]
  2. (עמ' 119) מי שבא למסחה ופוגש את אחד מבני המקום, שואל אותו בדרך כלל: "נו, מה אתה אומר על יגאל [אלון] שלכם?" אז המסחאים עונים: "נתנו להגנה את הכי זיפת ותראו מה שנהיה ממנו. כאלה מעמיסים אצלנו בקלשונים."
  3. (עמ' 128) פעם הזמינו לכדורי את קרניאל ממסחה שירצה על זבלים חימיים. אחד התלמידים שאל אותו מה ההבדל בין גפרת-אמון ומלחת-צ'ילי. "גפרת-אמון – מחמם, ומלחת-צ'ילי – חמוץ, שורף את הלשון."
  1. (עמ' 128) ביבניאל אף פעם לא היה רופא וטירינאר. כשפרדה היתה שוברת רגל היו רוכבים למסחה ומביאים משם את אחד האיכרים שקרא לעצמו וטירינאר. פעם אחת נפצע החמור של האברמסונים. רָכב עמוס למסחה והביא את הוטירינאר. כשהגיעו לחצר, קשר הוטירינאר את הסוסה שלו והוריד ממנה את השק. בפנים השק הוא תמיד סוחב חבל, מנג'ל, קורבאץ', בקבוק איחטיול ואולר. כשניגש לבדוק את החמור התאספו בני יבניאל סביבו ואחד מהם פתח את השק לראות מה יש בו. "קינדערלעך", צעק, "לא לנגוע באינסטרומנטים."[5]
  1. (עמ' 130) כשיגאל אלון הזדמן באחת ההפוגות לרחובות וראה את פרצופו בראי של הקיוסק החליט שעליו להתגלח. נכנס למספרה, התישב בכסא הפנוי וחיכה עד שהספר יגמור לעבוד על ראשו של אחד המתישבים הוותיקים של רחובות. כשהוותיק הבחין ביגאל, הסתכל בפניו דרך הראי ולא גרע ממנו עין במשך רגע ארוך. לפי הבעת הפנים של הרחובותי אפשר היה להבין שהוא מנסה להזכר במשהו. לבסוף לא התאפק ושאל את הספר: "תגיד, זה לא הילד של פייקוביץ' ממסחה?"[6]

על החיבור ילקוט הכזבים ראו:

 

 

[1] יק"א הקים את המושבה כפר תבור בסוף 1901 על אדמות הכפר הערבי הנטוש מסחה. בתחילה המשיכה המושבה להיקרא בשם מסחה. רק ב-1903 העניק מנחם אוסישקין מראשי הציונות את השם כפר תבור למושבה בביקורו בה. ומסחאי הוא כינוי לבן כפר תבור. מסחאי הוא, כאמור, כינוי בפלמ"ח לאדם עממי.

[2] במושבות הגליל העליון היה נפוץ הניב הגלילי. את הניב הזה פיתח יצחק אפשטיין (1863–1943), מחנך, חוקר לשון וממחדשי השפה העברית בארץ ישראל. הייחוד של הניב הזה היה הגיית בי"ת רפה כדגושה. הניב הזה לא האריך חיים.

[3] מדובר במרדכי קרניאל, בנם של נחמן ויפה, שהצטרפו לכפר תבור לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא נולד בכפר תבור ב-1919. בזמן מאורעות 1936–1939 שימש נוטר במשטרת היישובים של המנדט מטעם ההגנה.

[4] א. אל-עלמיין היא עיירה, השוכנת כ-106 ק"מ ממערב לאלכסנדריה ו-240 ק"מ צפונית-מערבית לקהיר. קרב מַפתח במלחמת העולם השנייה התחולל בה. כוחות גרמניה ואיטליה בפיקודו של הגנרל ארווין רומל נבלמו באל-עלמיין בקרבות עזים עם הארמייה השמינית הבריטית בפיקודו של הסר קלוד אוקינלק.
ובאוקטובר 1942, לאחר שנמסר הפיקוד על הארמייה השמינית לגנרל ברנרד מונטגומרי, יצאה בריטניה למתקפה, והבקיעה את הקו שייצבו האיטלקים והגרמנים. בעקבות הבקעה זו חדרה ללוב, ובתוך חודשיים הצליחה להחזיר לידיה את כל לוב ולהדוף את הגרמנים לתוניסיה. לולי בלימת הגרמנים באל-עלמיין יכלו הגרמנים להגיע עד לארץ ישראל.

ב. הכוונה בצימרמן היא, ככל הנראה, למועדון נוער שהקימו הצעירים בתחילת שנות הארבעים בסיועו של שמואל צימרמן מהמושבה יבנאל, יושב ראש התאחדות האיכרים בגליל התחתון.

[5] עמוס אברמסון נולד ב-1924. בנם של אריה ואהבה אברמסון, שהגיעו ב-1906 ליבנאל.

[6] ראובן וחיה פייקוביץ' הגיעו לכפר תבור ב-1907 עם שלושה בנים. בכפר תבור נולדו עוד שני ילדים: דבורה ויגאל. יגאל, ששינה את שם משפחתו לאלון, היה מפקד הפלמ"ח, מראשי צה"ל במלחמת העצמאות, מראשי מפלגת העבודה, חבר כנסת, סגן ראש הממשלה ושר בממשלות ישראל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: