אריקה צ'מברס – סיפורה של לוחמת מוסד

מאמר זה עוסק בחלקהּ של אריקה צ'מברס במבצע ההתנקשות בעלי חסן סלאמה, יעד של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן: המוסד). עלי חסן סלאמה נולד ביפו ב-1932. הוא היה קצין המבצעים של זרוע הארגון ספטמבר השחור במערב אירופה, מייסד ומפקד יחידת כוח 17 של פת"ח וממתכנני רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, שנערכה ב-1972. היה בנו הבכור של חסן סלאמה, מראשי הכנופיות הערביות במאורעות שנות השלושים ובדרום תל אביב בשנים 1947–1948. האב עצמו נהרג בזמן מלחמת העצמאות.

עלי חסן סלאמה גדל בקהיר על ברכי המופתי הירושלמי חאג' אמין אלחסיני. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 הצטרף לפת"ח. ולאחר קורס מודיעין קצר קיבל את האחריות לזרוע המודיעינית של פת"ח. סלאמה נחשב למקורב ביותר ליאסר ערפאת. אחרי מלחמת יום הכיפורים נתמנה לתפקיד האחראי על שירותי הביטחון של פת"ח, ובשל כך היה ממונה גם על ביטחונו האישי של יאסר ערפאת. עלי חסן סלאמה כונה הנסיך מפאת ייחוסו המשפחתי, ואדום מפאת תאוותו לדם ולהרג.

המוסד ביקש להתנקש בעלי חסן סלאמה במסגרת מבצע זעם האל. זעם האל היה מבצע חשאי, שהייתה מטרתו חיסול בכירי הארגון הפלסטיני ספטמבר השחור. על המבצע החליטו בספטמבר 1972 ראשת הממשלה גולדה מאיר וועדת השרים לענייני ביטחון בעקבות טבח אחד עשר הספורטאים הישראלים, שהשתתפו באולימפיאדת מינכן. לאחר החלטה זו הקים המוסד יחידת חיסול מיוחדת. ועל אנשיה הוטל למצוא את הטרוריסטים ולהורגם.

חסן עלי סלאמה היה היעד המבוקש ביותר של המוסד. קשה ביותר היה להרוג אותו, מכיוון שסלאמה נהג בדקדקנות רבה כאיש מחתרת, ושמר על תנועותיו בסוד. סלאמה החליף לעיתים קרובות את מכוניתו, את נהגו ואת שומרי ראשו. בקושי ישן שלושה ימים רצופים באותו מקום. בזמן מצוד של לוחמי מוסד אחריו בעיירה לילהאמר שבנורווגיה ביולי 1973 נהרג בטעות מלצר מרוקני ששמו אחמד בושיקי. סלאמה אף ניצל ב-1977 מניסיון התנקשות בו.

אך לא לעולם חוסן. אריקה צ'מברס, שזוהו השם שניתן לה בדרכון מזויף, היא האחראית להריגתו של חסן עלי סלאמה בביירות ב-22 בינואר 1979. אריקה צ'מברס הייתה צעירה אנגלייה ממוצעת קומה, בת לזוג יהודי, מהנדס בריטי ושחקנית תאטרון צ'כית, שנמלטה מפראג בפרוץ מלחמת העולם השנייה. המשפחה התגוררה באחד הרבעים היוקרתיים של לונדון. צ'מברס למדה בבית ספר פרטי, ואחר כך בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת לונדון. לאחר הלימודים שהתה שנים אחדות בביתם של קרובי משפחה באוסטרליה. אחר כך נסעה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, ושם פגש אותה "צייד כישרונות" של המוסד. צ'מברס גילתה התלהבות כשהציע לה לעבור מבדקים במוסד. אחרי חודשים רצופי מבחנים ותחקירים התבשרה על קבלתה לארגון.

צ'מברס נשלחה לאנגלייה, ושם הוציאה דרכון חדש, שכרה דירה. ובהוראת המפעיל שלה נמנעה מכל קשר עם הוריה ועם חבריה. אחרי שלושה חודשים נדרשה צ'מברס לארוז את חפציה ולטוס לגרמניה. ביוזמת המוסד נרשמה ללימודי בוטניקה וביולוגיה באוניברסיטת פרנקפורט. וכדי לחזק את סיפור הכיסוי שלה הקימה סניף לאגודת צדקה שווייצרית, המסייעת לילדים נזקקים ברחבי העולם. את מרבית שעות הפנאי שלה הקדישה לפעילות באגודה הזאת. היא גייסה מתנדבים גרמנים, יזמה אירועי התרמה, ופרסמה בעיתונים מכתבי תודה של ילדים שהסתייעו בתרומות.

לבסוף, ב-1 בנובמבר 1978, נשלחה צ'יימברס לביירות. במייבש השער שלה שבמזוודה היה חבוי שלט-רחק משוכלל, שנועד להפעיל מטען נפץ רב-עוצמה. היא השתכנה במלון מרדיאן, שבו הזמינה חדר מראש. כבר למוחרת ניגשה לסוכנות נדל"ן כדי למצוא דירה ברחוב ורדן שברובע המוסלמי של ביירות. היא בחרה בדירה בקומה השמינית בעלת מרפסת גדולה, שהשקיפה אל הבית שממול. בקומה הרביעית של הבית ממול גר עלי חסן סלאמה.

באותם הימים נחשדו כל יוצאי מדינות המערב שהם מרגלים או סוכנים חשאיים של ישראל. אך כמו בכל ספר מתח דווקא הכי פחות חשוד הוא הרוצח. התנהגותה של אריקה צ'מברס הייתה כה מוזרה ויוצאת דופן עד שהסכימו כל מכריה שאינה אלא תימהונית ובלתי מזיקה. בשער סתור ובבגדים מהוהים נהגה צ'מברס לצאת לרחוב, והייתה נושאת צלחות עמוסות מזון לחתולים משוטטים. השמועה אמרה שגם בדירתה היה מספר לא מבוטל של בעלי חיים.

היו לה מנהגים קבועים. היא נהגה לרדת מדירתה בכל בוקר לקנות עיתון, חלב ולחמניות. אחרי ארוחת הבוקר נסעה במכונית דאטסן שכורה לביקורים במחנות פליטים כדי לאמוד על הצורך שלהם בתרומות. כששבה משם הסתגרה בדירתה וניהלה שיחות טלפון בענייני ארגון הצדקה שלה. כשנתקלה בשכניה בחדר המדרגות, הפצירה בהם לתרום לארגון. במשך שעות הייתה עומדת בחלון ומציירת את נופיה של ביירות. ובאותו הזמן בדקה את לוחות הזמנים של שתי מכוניות, האחת לנד רובר והשנייה שבלורט, שנהגו לעצור ליד פתח הבית שממול, לאסוף נוסע ולעשות את דרכן למפקדת הפת"ח ובחזרה ממנה. היא דיווחה ליחידת המבצעים על לוח הזמנים של נסיעותיו של עלי חסן סלאמה באמצעות תקשורת אלקטרונית, שהותאמה במיוחד למבצע.

התמונה הייתה ברורה. מאז נישואיו לג'ורג'ינה נכנסו חייו של סלאמה לנוהל שגרתי, והתנהגותו נהפכה להיות מיושבת יותר. יותר משנה התגורר סלאמה עם ג'ורג'ינה בדירה נאה בשכונת צנוברה. נראה שסלאמה שכח שהשגרה היא האויב המסוכן ביותר של אדם החי במחתרת. הוא שקע בשלווה מסוכנת, ורצונו לבלות את שעות אחר הצוהריים עם אשתו הנאה נהפך לנקודת התורפה שלו.

אחרי כמה שבועות לשהותה של צ'מברס בביירות נחת בנמל התעופה של ביירות בטיסה מציריך גבר בעל דרכון בריטי, שהציג עצמו איש עסקים. הוא התאכסן במלון על הטיילת ושכר מכונית פולקסווגן. את המכונית החנה במרתף החנייה של המלון. למוחרת הגיעה לביירות בטיסה מקנדה עוד גבר, שהציג עצמו בא-כוח של חברה בין-לאומית לייצור כלי אוכל. הוא התאכסן במלון אחר על הטיילת, וגם הוא שכר מכונית. באישון לילה נכנס למכוניתו, ונהג אל קטע חוף שומם ליד ביירות.

שעה קלה לאחר מכן נחתו שם לוחמים של צה"ל בסירות גומי עמוסות בחומרי נפץ. המטענים הועמסו במהירות על מכוניתו של האיש. סירות הגומי על אנשיהן שבו ללב ים, והאיש נסע אל מרתף החנייה בבית המלון של עמיתו הבריטי. שני אנשי העסקים המדומים, אנשי יחידת המבצעים של המוסד, העבירו את מטעני הנפץ אל הפולקסווגן, והתקינו אותם לפעולה. אחר כך הובאה המכונית אל רחוב ורדן, והוחנתה בזהירות ליד ביתו של עלי חסן סלאמה.

ב-22 בינואר 1979 בשעה רבע לארבע אחר הצוהריים נפרד עלי חסן סלאמה מאשתו ג'ורג'ינה. הוא יצא מהדירה. ארבעת שומרי ראשו ליוו אותו למכוניתו. הנהג פתח לו את דלת המכונית. סלאמה התיישב במושב האחורי בין שני שומרי הראש. שני שומרי הראש האחרים נכנסו ללנד רובר עם המלווים האחרים. שתי המכונית יצאו לכיוון ביתה של אמו של סלאמה כדי להשתתף במסיבת יום הולדת של אחותו.

באותו הזמן סגרה צ'מברס את חלון דירתה, אך נותרה במקומה והתבוננה כמהופנטת במכונית הפולקסווגן, שחנתה למטה. כשחלפה מכוניתו של סלאמה ליד מכונית הפולקסווגן השכורה, לחצה צ'מברס על המתג שנמצא לצידה, והפעילה את מנגנון השלט-רחק. מכונית הפולקסווגן התפוצצה, והפכה לכדור אש ענקי. הלהבות אחזו במכונית השברולט, ואף היא התפוצצה.

רחוב ורדן התמלא אנשים, שנהרו אל מקום הפיצוץ. אמבולנסים ומכוניות משטרה התקרבו ביבבה. באותו הזמן יצאה צ'מברס מדירתה, נכנסה למכוניתה, ופילסה לה דרך בהמון הנסער. היא נסעה למלון מרידיאן, נכנסה ללובי ושקעה בכורסת עור. נותרו לה כמה שעות פנויות עד לפגישה המתוכננת עם שותפיה על חוף הים. כשירד הערב, נסעה במכוניתה דרומה, אל חוף רחצה שומם. שם המתינו לה שני הגברים שהכינו את מכונית הנפץ. שעה קלה לאחר מכן אספה אותם ספינה של חיל הים. בחשכה שאפפה את נמל חיפה ירדו השלושה מכבש הספינה. מכונית של יחידת המבצעים אספה אותם, ופתחה בנסיעה לעבר תל אביב. המשימה שלהם תמה.

על המשימה קיבלה צ'מברס אות מופת. "היא הייתה שם חודשים ארוכים כמעט לגמרי לבד", סיפר אחד מראשי המוסד בעבר בכתבה במוסף 7 ימים של העיתון ידיעות אחרונות, שיצא לאור ב-13 בדצמבר 2017, "והיא זו שהייתה צריכה להחליט מתי ללחוץ על ההדק ולחסל את סלאמה".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: