אשר לבינזון, אשר כונה אבו לייבוש, נולד ברומניה. הוא הגיע לכפר תבור עם אשתו יהודית ועם בנם לייבוש בשנת 1911. המשפחה התגוררה בהרחבה שהוקמה לאחר רכישת אדמות אום אל-ג'בל שמצפון למושבה. בכפר תבור נולדו לזוג לבינזון עוד שני ילדים: שרה ושמעון. אשר היה נגר מעולה. הוא בנה לברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד (1845–1934 ) אפיריון. והנה סיפור המעשה:
הברון אדמונד דה רוטשילד ביקש לבקר ב-1914 במושבותיו ביהודה, בשומרון ובגליל. זה היה ביקורו הרביעי בארץ. מנהלי יק"א ביקשו להעלות את אדונם על ראש הר תבור. אך האיש זקן, ואינו יכול לרכוב על סוס. אף הדרך קשה ומייגעת. הם דנו כיצד יעלו את הברון להר. והנה נודע להם שלבינזון מכפר תבור הוא אומן גדול, וידיו אומנו במלאכת מחשבת עוד בבוקרשט. ולכן הוא יוכל לבנות אפיריון. ובתוכו יֵשב הברון כבמרכבה. ויהיה אפשר להטעינו על גבי שני סוסים, וכך יעלה הברון להר תבור.
ועל כן יצאו רצים בדחיפות לכפר תבור. הם שוחחו עם האיכר על האפיריון. אך הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להיענות לפקידי יק"א ולמנהלהּ. האיכר טען שפקידי הברון אינם ממלאים את הוראות הברון. הם נוהגים בשרירות לב עם האיכרים. עוד הוסיף שעזב את רומניה, וארנקו מלא כסף וזהב. הוא קנה בכסף עובר לסוחר את נחלתו בכפר תבור כדי שיירשמו הבית והנחלה על שמו. אך, לדבריו, פקידי הברון הוליכו אותו שולל. הם קיבלו את הכסף בטבין ותקילין, אך את הקושן [=תעודת מקנה על מקרקעין] לא נתנו לו. ולכן אינו מוכן לעזור לאלו שהתעמרו בו.
חברי ועד המושבה התערבו בסוגיה. הם הסבירו ללבינזון שסירובו להכין את האפיריון יתנקם בברון בראש ובראשונה, ולא בפקידיו. ההסבר חדר לליבו של לבינזון. הוא התרכך במעט, ואחרי שידולים והפצרות נאות להכין את האפיריון. אך תנאי מפורש התנה עם חברי הוועד: כשרק יחזור הברון למושבה אחרי הביקור על ההר, יוחזר לו מייד האפיריון. והסכימו לכך חברי ועד המושבה.
לאחר אותו משא ומתן נכנס לבינזון למחסנו, והחל במלאכת הכנת האפיריון. כל הלילה והיום למחרת יוחדו להכנתו. לפנות ערב עמד האפיריון מוכן ומזומן לתעודתו. ביום השלישי התכנסו כל נכבדי הגליל בכפר תבור. אף פמליית הברון כבר הייתה מוכנה. אפילו השיחים מן הכפרים שבסביבה באו לחלוק כבוד לברון רוטשילד. כשנסתיים טקס קבלת הפנים, נכנסו אנשי הברון לחצר של לבינזון, והוציאו את האפיריון לרחוב. הכול הודו שאפיריון כזה עוד לא נראה בארץ, ונראה שאף הברון לא ראה כמוהו בכל ארצות אירופה.
כשנכנס הברון לאפיריון, ישב בו כבתוך כורסה רכה ומרופדת. עד מהרה הורם האפיריון על גבי סוסים. כמה שעות סיירה הפמליה את כל ההר. רק לעת ערב חזרה למושבה. לבינזון כבר חיכה לבוא הפמליה. וכשדרכו כפות רגלי הסוסים שוב ברחוב, נתגלה האפיריון בכל יופיו. לאחר היכנס האפיריון לחצר, נכנסו חברי ועד המושבה לביתו של לבינזון. הם התכוונו להסתכל שוב בערך האומנותי של האפיריון ולנהל משא ומתן עם לבינזון כדי לקנותו ולהעמידו באחד המוזאונים שבארץ. ועוד הכול עומדים ומסתכלים באפיריון, והנה לבינזון אץ לקראתם וגרזן בידו. הוא התקרב לאפיריון, הניף את ידו, ושיבר את האפיריון. לא נשאר ממנו, אלא גל עצים מרוסק. בכך הביע את מחאתו על פקידי הברון שלא מלאו את מצוות הברון ברוחו הוא.
נקודת ראות 