חנה (בעלול) יזרעאלי – המורה הראשונה בכפר תבור

חנה יזרעאלי נולדה בעיר פלובדיב שבבולגריה בשנת 1891. היא עלתה ארצה בשנת 1894. יזרעאלי למדה בבית ספר עברי לבנות בנווה שלום בהנהלתה של רוזה יפה, אחותו של הרופא הלל יפה. בבית ספר זה הוכשרה למעשה יזרעאלי לשמש מורה לשפה העברית ביישובים שנוסדו בגליל התחתון. ובתום הלימודים בשנת 1903 נשלחה ללמד בכפר תבור.

יזרעאלי נסעה לכפר תבור בעגלה. הנסיעה ארכה ארבעה ימים. בצוהרי היום השני הגיעה יזרעאלי אל החאן של משפחת טוטרי בנצרת, שהיא בעליהן של כמה מרכבות – דליז'אנסים – שהסיעו נוסעים בקו נצרת–דמשק. יזרעאלי נותרה לבדו עם העגלון הערבי, וראשו החל להסתחרר עליו מעצם היותו לבד עם יהודייה צעירה ויפהפייה. ויצריו של העגלון גברו. ולמזלה של יזרעאלי, והנה נוסעת לפניהם עגלת איכרים לכיוון כפר תבור. היא זינקה מהמרכבה הנוסעת, ורצה כל עוד נפשה בה לכיוון העגלה. זו הייתה עגלתו של זלמן כהן מכפר תבור. הוא חזר מנצרת, שֶבה ערך קניות לביתו. איתו בעגלה היו כמה איכרים מכפר תבור, שהצטרפו אליו לנסיעה לעריכת קניות וסידורים. כהן עצר את העגלה למראה הנערה הרצה לקראתם כשהיא מנופפת בידיה וצועקת לעברם ואספהּ לעגלה.

את הלילה הראשון במושבה העבירה יזרעאלי בביתו של כהן. והיא נשארה להתגורר בבית משפחת כהן כל עוד הייתה בכפר תבור. למוחרת ליוותה רחל כהן, אשתו של זלמן, את יזרעאלי לביתו של יוסף ויתקין, שהיה מנהל בית הספר במושבה ומורה בו. הוא קיבל אותה בסבר פנים יפות. לאחר מכן סיפרה לו את כל תלאותיה מהרגע שיצאה מיפו. היא אף סיפרה לו שהשאירה את כל מזוודותיה במרכבה של טוטרי. באותו היום יצא שליח מטעם ויתקין לקלווריסקי, שהיה הממונה על ההתיישבות בגליל מטעם חברת יק"א. ואכן, אחרי יומיים קיבלה יזרעאלי את מזוודותיה בשלמותן.

כשהגיעה יזרעאלי לכפר תבור, לא היו בכלל כבישים בכפר תבור. לדברי יזרעאלי, בחורף היו צריכים לרכוב על חמור לבית הספר, כי האדמה הייתה בוצית, והיו שוקעים עד הברכיים. חוץ מוויתקין עבדו בבית הספר יזרעאלי והמורה אברהם קומרוב. בבית הספר למדו יחדיו שתי כיתות: כיתה נמוכה וכיתה גבוהה. היא לימדה את הכיתות הנמוכות. לעיתים היא נאלצה לעבוד עם שלוש כיתות בבת אחת. היא הצטיינה בעבודתה, והצליחה הן להעסיק את הילדים הן לשמור על השקט ולהקפיד על המשמעת. נוסף על מטלותיה היא גם לימדה את הבנות מלאכת יד ותפירה.

אחרי שנה פוטרה יזרעאלי מעבודתה למרות הצטיינותה בעבודה, מכיוון שפתחה הברונית אדלהייד דה רוטשילד סמינר למורות בפריז, ובנות המושבות למדו בו. וכשסיימה בת אחת למשפחות האיכרים, דרשה הברונית שהיא תלמד במקום יזרעאלי. ויתקין וההורים התנגדו מאוד לפיטורים. אך דבר לא עזר, ויזרעאלי הועברה למלחמיה (מנחמיה). היא הצטערה מאוד על שנאלצה לעזוב את בית הספר, שכן נקשרה מאוד לילדים.

במנחמיה עבדה יזרעאלי עם המורה צבי שהם. בעת שהותה במנחמיה הגיעה למושבה ב-1905 קבוצת חלוצים מהעיר יקטרינוסלב שעל גדות הדנייפר. אחד מהם היה דוד (רובין) יזרעאלי, שנולד ב-1886 ביקטרינוסלב, והיה פעיל ציוני כבר בצעירותו. במנחמיה אימצו את חברי הקבוצה שהם ויזרעאלי. רומן נרקם בין דוד לחנה. לאחר שנתיים במנחמיה עבר דוד לסג'רה כדי לנהל את הקולקטיב שבמושבה. באותו הזמן יצאה חנה ללמד עברית ילדים יהודים בעיר פלובדיב שבבולגריה. שלוש שנים לימדה שם עד שחזרה לארץ. בארץ היא נישאה בשנת 1913 לדוד לאחר שקיבל מיק"א משק במושבה כנרת. חנה ניהלה שם את בית הספר. לזוג נולדו ארבעה ילדים: ימינה, עמנו אל, שולמית ושמואל. חנה נפטרה בשנת 1982.

חנה (בעלול) יזרעאלי בכפר תבור (ביתמונה).