הכוונה בביטוי האנגלי trial and error היא שיטה לפתרון בעיות, המבוססת על ניסיונות מעשיים חוזרים ונשנים, לרוב מגוונים ובלתי שיטתיים, הנמשכים עד להשגת ההצלחה, ואינה נסמכת על תאוריה. במונחי הפסיכולוגיה של ועד הלשון משנות הארבעים של המאה העשרים נקבע המינוח ניסיון ותעייה. משנת 1985 במילון הכימיה של האקדמיה ללשון העברית המונח הוא נְסִייה וטעייה. אך בקרב הציבור הרחב התרגום המקובל לביטוי האנגלי הוא ניסוי וטעייה.
היו עוד הצעות לתרגום הביטוי. למשל, בנימין הלוי, שופט ופוליטיקאי ישראלי, הציע את התרגום נַסיות ושגיות. יעקב רבי בחיבורו לשון בריאה הציע לתרגם את המונח ניסיון וכישלון. היו אף שתרגמו מסה ומעש בהשפעת חיבורו של חיים וייצמן, הנושא את אותו השם. לדוגמה, בחיבורו של אהרן אמיר אוב נכתב כך: " עוד יום אחד, ותוך כדי מסה־ומעש גיבש הבחור את החלטתו ובשעה טובה הגיע לבית־זרע". היו גם שכתבו ניסוי ותהייה או ניסוי ותעייה. כגון, בספר דיאלוג בין זהויות של רבאח חלבי נכתב כך: "לאחר שנים רבות של ניסוי ותעייה בנינו גישת עבודה אשר רואה את המפגש כמפגש בין שתי זהויות לאומיות…"
נקודת ראות 
תגובות
תמיד תהיתי בין השימוש בת' לבין ט' ובין ע' לבין ה' בצירוף שתי המילים האלו. הפוסט מראה שאכן יש דברים בגו, והדברים תלויים כנראה במידת הפסימיות או האופטימיות של המשתמש.
ולכן אני משתמש בביטוי 'ירייה באפלה' 🙂
נסיה ותעייה נראה לי נכון, אבל החלטת הציבור קובעת לטעמי: ניסוי וטעייה. מפתיע אותי ענין התעייה, אם כי יש בו יסוד של "דרך", ודרך הרי היא גם שיטה.. לכן אולי בבחירה תעייה יש מעין הכלה של שתי האפשרויות[ בגלל הצליל ] : תעיה כביטוי לשיטה "לא שיטתית" וטעייה כביטוי לטעות במחייבת ניסוי מחדש.