יוסף באו – הזייפן של המוסד

יוסף באו היה צייר, מאייר, גרפיקאי, קריקטוריסט ומחלוצי האנימטורים בארץ. הוא נולד ב-1920 בקרקוב שבפולין ונפטר בישראל ב-2002. בשנת 1938 החל ללמוד אומנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. אבל בלימודיו הספיק ללמוד קליגרפיה של אותיות גותיות, ובזכות זאת ניצלו חייו.

לאחר שכבשו הגרמנים את פולין בספטמבר 1939, הועברו באו ומשפחתו לשטח שיועד לגטו קרקוב. בכניסה לדירה בגטו תלה באו שלט באותיות גותיות "יוסף באו גרפיקאי". יום אחד נתקל אחד ממפקדי הגטו בשלט וזימנו אותו לעבודה. הוטל עליו להגדיל את מפת הגטו ולעשות ממנה עשרה עותקים. המפה יועדה לחיסולו של הגטו תוך סימון מקומות הריכוז והגירוש. הוא קיווה שבתמורה יקבל אישור לעבודה לו, להוריו ולאחיו. אך הגרמנים צירפו אותו לרשימת המועמדים לגירוש למחנה מיידנק. הוא ניצל בזכות אִמו. מרוב ייאוש לקחה את המפה המקורית של הגירוש, שנשארה בבית, לראש היודנרט וביקשה ממנו רחמים. ואכן, עלה בידו של ראש היודנרט לקבל מן הגרמנים הוראת שחרור לארבעת בני המשפחה.

לאחר הגטו עברה המשפחה למחנה הריכוז פלאשוב, שהיה סמוך לקרקוב. אמון גת, מפקד המחנה, העסיק את באו בתור סרטט בזכות מיומנותו בכתיבת אותיות גותיות. במחנה הריכוז פגש באו את אשתו רבקה. באו התגנב לצריף הנשים באישון לילה מחופש לאישה, וקידש את רבקה בטבעת שרותכה מכפית כסף. לימים גילו השניים שהחתונה נערכה ביום ולנטיין. במחנה עצמו כתב באו ספר שירים מאויר. דפיו היו עשויים מניירות של בדלי סיגריות, שליקט ברחבי מחנה הריכוז. את הספר החביא היטב בתא כפול שתפר בתיקו, וממנו לא נפרד לרגע. לאחר מכן היה במחנה ברינליץ, שהקים אוסקר שינדלר בחבל הסודטים. אשתו של באו רבקה הוכנסה לרשימת שינדלר. אך היא ויתרה על מקומה, וביקשה שיכניסו את בעלה במקומה. וכך הגיע למחנה של שינדלר, ורבקה נשלחה לאושוויץ.

באו הציל מאות בני אדם בזמן השואה כשזייף תעודות ומסמכים ליהודים בגטו ובמחנה הריכוז. למשל, יעל ארצי, בתו של פעיל במוסד לעלייה ב' חנן ברקוביץ (יבור), סיפרה: "אבא שלי היה מהפעילים הראשונים של עלייה ב', ומימי ילדותי הוא נהג לספר לי על אדם שעשה את זיופי המסמכים הטובים ביותר, שהבריחו לו לגטאות חומרים, והוא היה מבריח את המסמכים החוצה. זה היה מסוכן מאוד, ואני זוכרת שאבא שלי התפעל מאוד ממנו".

לימים כששאלו אותו עיתונאים שנודע להם על מלאכת הזיוף למה לא עשה לעצמו תעודה, הוא אמר  "אם הייתי יוצא מי היה עושה?" ואז מישהו אחר שאל אותו "לא חבל, אם היית יוצא לא היית סובל חמש שנים", והוא ענה "אבל אם הייתי יוצא איך הייתי מכיר את אשתי?" כמו כן כדי לעודד את חבריו במחנה הריכוז אייר באו קלפי משחק, ואיגד אותם לחפיסות. הוא נהג לשעשע את העוברים והשבים בעת שהציג את עתידם בקלפים בדומה למגידי עתידות.

אחרי המלחמה נפגשו יוסף ורבקה במקרה בדרך נס. לאחר המלחמה עבר הזוג לקרקוב, ושם נולדה הבת הבכורה הדסה. בקרקוב השלים באו את לימודיו, ובסיום הלימודים, בשנת 1950, עלתה המשפחה לישראל. למחייתו עבד באו בשלושה עיתונים בתור מעצב, גרפיקאי וקריקטוריסט. בד בבד פתח סטודיו בתל אביב, והיום הוא משמש מוזאון להנצחת עבודותיו. הוא אף השתלב בענף הקולנוע בתור מאייר של כתוביות ואנימציה, ואייר והפיק בעצמו את הסרטים המצוירים הראשונים בישראל.

בהגיעו ארצה גייסו את באו לעבודה ביחידה 432, היחידה הטכנולוגית של אמ"ן. נוסף על כל עבודותיו היה באו הגרפיקאי הראשי של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. בתפקידו במוסד זייף תעודות שונות, בהן תעודות שיועדו לאלי כהן והדרכון של אייכמן. רבות מעבודות האנימציה של באו נועדו לשמש סרטי הדרכה בעבור המוסד. ב-2007 נערכה תערוכה של עבודותיו במרכז למורשת המודיעין בגלילות. העידו על עבודתו במוסד ש"קשה להעביר כיום בעידן הדיגיטלי, בעידן הפוטושופ, את התחושה עד כמה העבודות ביחידה היו קשות מצד אחד ועד כמה צריך היה להיות יצירתי להפעיל את הדמיון מצד אחר".

באו אף היה חובב של השפה העברית. בילדותו נשלח ללמוד עברית בבית ספר המקומי. הוא לא הבין מה רוצים ממנו, ושנא כל רגע. ביום הגיעו למצוות חלם חלום, ובו שמע משפט, שלא נשמע לו פולנית. הוא הביא את הדברים לפני הרב. והרב התרגש מאוד כשזיהה את המילים: תגיע לבית אל. לימים, מספר באו, ברגעים הקשים ביותר במחנות היה נזכר במסר, ונאחז בתחושה שעליו לשרוד כדי למלא את השליחות. בארץ החל לקלוט את עושר השפה ואת התחכום הרב שלה. את כל הברקותיו על השפה העברית ליקט בספר ברית מילה ומילה.  למשל, לפי באו, חוה נקראת כך משום שאדם שמע לה ואכל מן הפרי האסור. הוא קיבל את חוות דעתה.

יוסף באו (מתוך ויקיפדיה)