טעויות נפוצות בלשון בעבודות מחקר

לפניכם עשר טעויות לשון נפוצות בעבודות מחקר. כל הדוגמאות לקוחות מתוך מחקרים שערכתי.

1. בלבול בין זכר לנקבה. פעמים רבות הכותבים אינם מתאימים כהלכה את שם המספר לשם העצם שמונים אותו. במקום לכתוב שלושה חוקרים נכתב שלוש חוקרים. כמו כן הכינוי החבור אינו מתאים תמיד במין. הכינוי החבור לנקבה רבות הוא -ן, ולזכר רבים הוא -ם. והכותבים מתבלבלים ביניהם. למשל, חוקר כתב: "חמשת הדיברות, שעניינן עיקרי האמונה והנלווה להן". המין הדקדוקי של המילה דיבר הוא זכר, ולכן הכינוי החבור הוא עניינם, ובאופן הזה יש לכתוב להם ולא להן.
2. יחד עם זאת – השימוש בביטוי זה שגוי כיוון שיש בו כפילות. שתי המילים, יחד ועם, מבטאות משמעות זהה, וכדי להימנע מהכפילות יש להשתמש בצירוף "עם זאת" ללא המילה "יחד".
3. סדר נושא-נשוא. הפועל לעולם יבוא לפני הנושא כשהמשפט פותח במשלים. למשל, "במרבית המקרים תופעה זו נבעה מהמלחמה שסוכנויות הביון השונות ברחבי העולם ניהלו נגד ארגוני הטרור". המשפט הנכון הוא "במרבית המקרים נבעה תופעה זו מהמלחמה שניהלו סוכנויות הביון השונות ברחבי העולם בארגוני הטרור".
4. אי חזרה על מילות יחס כמקובל בעברית הקלסית. דוגמה להשמטה זו: "הביאור אינו מזכיר כלל את אבן סינא, אלע'זאלי או אפילו אבן רשד". בדוגמה הזאת יש כמה חלקים בעלי אותו מעמד תחבירי (מושא ישיר), ומילת היחס את אינה חוזרת לפני כל חלק. המשפט התקני הוא "הביאור אינו מזכיר כלל את אבן סינא, את אלע'זאלי או אפילו את אבן רשד". במקורות הקלסיים, למשל, אנו מוצאים את המשפט: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". בו אנו רואים שמילת היחס את חוזרת לפני כל חלק בעל אותו מעמד תחבירי.
5. משפטים לקויים מבחינה תחבירית. לעיתים המשפטים חסרי נשוא, ובשל כך הם חסרים וחסרי היגיון. למשל, במשפט "משימה שהתאפשרה בזכות הגמישות שהפגין בן לאדן מבחינה אידיאולוגית וחופש הפעילות הרחב שהעניק למפקדים המקומיים" חסר הנשוא. כדי שיהיה המשפט הגיוני יש להשמיט את שי"ן הזיקה, ולכתוב "משימה זו התאפשרה בזכות הגמישות…"
6. שימוש במשפט טפל במקום שני משפטים מאוחים. לדוגמה, "בשנת 1979 גברה שוב המתיחות, שהגיעה לשיאה בקרבות שהתנהלו בחודשים פברואר ומרץ". לפנינו שני משפטים עצמאיים. אין סיבה לשעבד אחד לשני. ולכן יש לכתוב: "בשנת 1979 גברה שוב המתיחות, והיא הגיעה לשיאה בקרבות שהתנהלו בחודשים פברואר ומרס".
7. האוגד (הוא, היא, הם והן) מתאים במין ובמספר לנושא. האוגד הוא מין חזרה על הנושא, מעין נושא מקביל. הילכך, המשפט "המדע היא המטרה בחיים" משובש, הואיל והמילה מדע, המשמשת נושא במשפט, הוא ממין זכר. ולכן האוגד אינו מתאים לה במין ובמספר. המשפט הנכון הוא "המדע הוא מטרה בחיים".
8. ייתור בכתיבה. טעות שחוזרת רבות היא שהכותב משתמש במילה כגון לפירוט פריטים, ובסוף הרשימה מוסיף את המילה ועוד. אין צורך במילה ועוד שכן המילה כגון פירושה למשל, לדוגמה. כלומר המחבר מראש מצהיר בהצבת המילה כגון לפני רשימת הפריטים שהוא מציג שאינו מתכוון להביא רשימה מלאה, אלא חלקית. לדוגמה המשפט: "קיימים בלשון אינספור סוגים אחרים של שימושים, כגון ציווי, משחק, שירה, בקשה, תפילה, הודיה, הלצה ועוד". במקרה הזה יש לכתוב: "יש בלשון אינספור סוגים אחרים של שימושים, כגון ציווי, משחק, שירה, בקשה, תפילה, הודיה והלצה". כמו כן, יש לשים לב שהמילה כגון היא כמו נסמך במשפט, ואין דבר שאמור לחצוץ בינה לבין המילה הבאה כמו במבנה רגיל של סמיכות. ולכן אין להטיל, למשל, נקודתיים אחרי המילה כגון.
9. אחרי משלים פועל אין צורך בפסיק. יש נטייה בקרב הכותבים להטיל פסיק אחרי תיאור זמן בהשפעת הלעז. אך, כאמור, בעברית הוא אינו הכרחי. לדוגמה, "במאה ה-10/4, היה ניסיון לתת תכונות של קדושה למקומות אחרים פרט למכה". במשפט הזה אין צורך לפסיק בין הפועל העיקרי (היה) לבין תיאור הזמן (במאה ה-10/4) ויש למחקו.
10. שימוש במילת יחס אחת לשני פעלים, שכל אחד מהם זקוק למילת יחס אחרת. לדוגמה המשפט: "…ולכן גם בעולם הבא ימשיך האדם להשתוקק ולאהוב את האל". במשפט הזה יש שתי מילים שהם שם הפעולה: להשתוקק ולאהוב. הפועל השתוקק מצריך את מילת היחס ל…, ואילו הפועל אהב מצריך את מילת היחס את. אין להשמיט שום מילת יחס במקרה הזה. המשפט התקין הוא: "ולכן גם בעולם הבא ימשיך האדם להשתוקק לאל ולאהוב אותו".