שרב וחמסין

מקור המילה שרב במקרא, ולה שני פירושים, ואלו הם: א. מזג אוויר חם ויבש, כגון לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ (ישעיהו מט, י); ב. מראה שווא (פטה מורגנה), הנראה לעוברים בארץ מדבר שקרני השמש באד העולה מן הארץ מראות לעיניהם את סביבות המדבר כאגם מים, והם חשים שמה לשבור צמאם, ותקוותם מפח נפש. ולכן אומר הנביא: "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם" (ישעיהו לה, ז).

חמסין הוא רוח דרומית-מזרחית חמה ויבשה, הנושבת בתקופת סוף האביב והקיץ באזור צפון אפריקה והמזרח התיכון. למשל, בעיתון השקפה מ-28 באפריל 1905 כתוב כך: "רוח הקדים (חמסין) הבא מן מדבר מצרים אשר מנשב תמיד בין פסח לשבועות כבר התחיל לנשב בעירנו בתקפו והביא עמו חם גדול, והאויר מלא אדים". אך  במרוצת הזמן ראו במילה חמסין מילה נרדפת לשרב. למשל, בעיתון הבקר מ-6 בדצמבר 1938 כתוב כך: "את החום המופיע במקרי שרב (חמסין) יש לזקוף לא על חשבון המדבר אלא על חשבון ירידתו של האויר ממרומים למטה עד כדי כמה קילומטרים". אך אין הן סינונימיות.

מקור המילה חמסין הוא ערבית מצרית, ופירושה חמישים. המילה נוגעת לתקופה של חמישים יום בין חג הפסחא לחג השבועות של הקופטים, הנוצרים המצריים, שֶבה מזג האוויר חם ויבש. לפי אילון גלעד, המילה חמסין אינה מילה ערבית במקורה, אלא היא הגיעה מן המצרית הקדומה, השפה שהייתה בפיהם של תושבי מצרים לפני הכיבוש הערבי במאה השביעית. ככל הנראה, שְמן של  הרוחות הדרומיות היה חֵמִי סִינֵה, שמשמעותו בקופטית היא חום חולף.

בארץ ישראל ובסוריה מכנים הערבים את את הרוח החמה שמנשבת אצלנו באפריל ובמאי ובאוקטובר בשם שַרְקִיה, מזרחית. רוח זו מכונה בעברית רוח קדים, ומקור המילה הוא במקרא:  "כְּרוּחַ-קָדִים אֲפִיצֵם, לִפְנֵי אוֹיֵב; עֹרֶף וְלֹא-פָנִים אֶרְאֵם, בְּיוֹם אֵידָם" (ירמיהו יח, יז).  למשל, בעיתון הצפה מ-31 באוקטובר 1938 נכתב כך: "במשך שלושת הימים האחרונים נשב רוח קדים קשה – חמסין…"

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גדי  ביום 26 במאי 2020 בשעה 11:37 AM

    פעם ראשונה שראיתי מקור הגיוני (מהקופטית) לחמסין. איכשהו ההסבר חמישים נראה לי "תפור", כמו מדרשי השמות בבראשית ושמות. תודה!

  • arikbenedek  ביום 26 במאי 2020 בשעה 3:08 PM

    גם אני מצטרף לאילון גלעד, בוודאי יותר הגיוני ואולי גם נכון 🙂 במקום אחרת גיליתי את המילה "ג'ונטה" שהיא כינוי/שם לעיוות של מלים בכתיבה בעקבות שמיעה, למשל: מים מתוקים "עם טאקו", נראה לי שאותו פרנציפ םפועל גם על המילה חמסין מ- חמי סינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: