פיתה

פיתה היא לחם עגול ושטוח. מקור המילה פיתה ביוונית, והיא חדרה לעברית בתיווך הלדינו. יש שבטעות סבורים שהמילה היא מן הארמית פִּתָּא. כך אפשר למצוא במילון אבן שושן. אך אין זה נכון, כי אז הטעם היה צריך להיות במלרע ולא במלעיל. מהעברית חדרה המילה פיתה לארצות המערב.

המילה פיתה מתועדת כבר ב-1730 בכתיב פיטה בילקוט "מעם לועז" לר' יעקב כולי. בפי היהודים הספרדים רווח הניב "אָרוֹבָ'ה פִּיטָאס (פיתה'ס) אִי בֵּיזָה מְזוּזָאס' (מזוזה'ס)" [=גונב פיתות ומנשק מזוזות] במשמעות קרובה ל"טובל ושרץ בידו". כמו כן רווח בלשון הדיבור הביטוי "לו פ'אִיזוֹ פִּיתָה" [=עשה ממנו פיתה], שפירושו העליב אותו, בִּייש אותוֹ, ועוד ביטויים שהתגלגלו גם לסלנג הישראלי. יש להעיר שבערבית יש כמה מילים לפיתה, כגון 'כמאג'ה' (كماجة), 'ח'בז ערבי' (خبز عربي) ו'עיש בלדי' (عيش بلدي). המילה פיצה קשורה למילה פיתה. המילה פיתה נדדה מהיוונית לאיטלקית, בניבים של דרום איטליה עוותה המילה פיתה ונהפכה לפיצה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דרור  ביום 7 באוקטובר 2020 בשעה 9:24 PM

    הדר – חידשת לנו……………………… כבוד!

  • אלישע פרוינד  ביום 7 באוקטובר 2020 בשעה 10:23 PM

    הי.
    מעניין, אבל…
    בזמנו "חקרתי" את המקור של המילה "פיתה" והקשריה ל"פיצה" האיטלקית. קיימות דיעות שונות באשר למקור. המילה פת מופיעה כבר במקרא (הרבה לפני היוונית) כמו בבראשית יח 5 " וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם" וגם בויקרא ו 14"עַל-מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה–מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה; תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים".
    למרות האמור ברשימתך, הדעה הרווחת היא שמקור המילה "פיתה" היא ב "פת". ביוונית עתיקה, המילה πίτα משמעה לחם או מאפה, ונראה שמקורה בעברית. צריך לזכור את המתכון להכנת מאפים שהיה שונה במזה"ת ובאירופה כדי להבין שהפיתה היא "ילידת" האזור הלבנטיני בעוד שככר הלחם המוכרת כיום היא "אירופאית" (אבל זה סיפור קולינארי מסובך, שאשמח להסביר אם תחפצי).
    המילה פיתא מופיעה בתלמוד כמאפה בצק.
    רד"ק מפרש את האמור בשמואל א ((ב 36) "כתרגומו פיתא דלחמא כלומר חתיכת לחם"
    אבא אבן בספרו "היסטוריה של היהודים" כתב שהפיצה קיימת מזה 2000 שנה, ומקורה במצה של פסח שהחיילים הרומים הוסיפו לה גבינה ושמן זית.
    יש המוצאים את המקור במאפה "כשר לפסח" שנקרא PIZARELLE, שיהודי רומא נהגו לאכול בשובם מבית הכנסת בפסח.
    צורת המאפה השטוח הזה (עם או בלי תוספות) היה מקובל בכל אזור אגן הים התיכון וגם בחלקים מאפריקה. (זו הסיבה שהפיתה מופיעה בשפות רבות כל כך).
    ביוון העתיקה המאפה הזה נקרא plakountos, – מאפה שטוח.
    הבצק של הפיתה/ פיצה הוא בצק "שמרים" (שתפח) ונאפה על "תנור" מחימר כפי שהיה מקובל בעת העתיקה במזרח התיכון. אם מביטים בסיפור של יציאת מצריים, המצה היא "קדם פיתה" כלומר אותה מתכונת אלא שלא היה סיפק להתפיח (להחמיץ) אותה.
    רש"י מבאר את שמות יב 39 "עוגות מצות" – "חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה" . השורש ח-ר משמעו חום, שריפה וככל הנראה מדובר באפייה על תנור חם (ובמקום אחר על שופטים יז 13 "חררה שאופין על הגחלים") ומפרשים נוספים של התנ"ך וכתבי חז"ל מאששים דעה זו.
    מספר חוקרים קולינאריים (בין היתר דליה למדני ז"ל) טוענים שהפיתה התגלגלה לעברית דווקא משפות בלקניות PIDA שבבולגריה ותורקיה הם מעין מאפה בצק ממולא. (האטרוסקים הכינו מאפה כזה במאה ה 10 לפני הספירה). באיטליה עדיין אוכלים מעין פיצה ממולאת הנקראת CALZONE או PIADINA שמקורה במילה יוונית שמשמעה "מגש שטוח" (קרוב למילה PIAZZA – כיכר שטוחה).
    דעה אחרת קושרת את הפיצה למילה האיטלקית PINSA שמקורה ביוונית pektos לאפות או ללוש בצק.
    ועוד. יש הקושרים את הפיצה למילה ממקור גרמני עתיק PIZZO שמשמעו פיסה (היום – ביס) וזה מתקשר לתרגום של רד"ק – פת משמעו נגיסה או חתיכת לחם.

    מאמר מחכים בנושא נכתב ע"י ד"ר אפרים ניסן http://kharabat.altervista.org/RSIM-8_NissanPizza.pdf
    בקיצור. מה שלא יהיה מקור המילה, הפיצה היא אחד מהמאכלים החביבים והמוכרים בעולם כולו.

    My People: Abba Eban's History of the Jews, Volume 2

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: