השם פלפל כבר מופיע במשנה, כגון במסכת שבת, סה א כתוב: "פלפל לריח הפה גלגל מלח לדורשיני". הפלפל הנזכר במשנה הוא התבלין הקרוי כיום פלפל שחור, המיוצר משיח מטפס שמוצאו בהודו, והוא Piper nigrum. ואילו צמח הפלפלת הוא ממשפחת הסולניים. הוא קיים במאות זנים שונים, בהם מתוקים וחריפים. פירותיו יכולים להיות בצבע ירוק, אדום או צהוב. מקורו של צמח הפלפלת ביבשת אמריקה. בה שימש למאכל אלפי שנים, אבל הוא לא היה מוּכר בעולם הישן עד מסעו של כריסטופר קולומבוס. כאשר הובא הפרי החריף לאירופה, זכה לפופולריות רבה בתור תבלין חלופי לפלפל השחור, שהובא בעיקר מהודו והיה יקר מאוד, ולכן נקרא בשפות רבות באותו השם.
אליעזר בן יהודה במילון הלשון העברית הישנה והחדשה מנקד את הפ"א השנייה במילה פלפל בקמץ. והוא כותב כך: "מן ההודית פִּפַּלַ, פִּפַּלִ, והשם בא לעברית דרך הפרסית והארמית, וכן ליוונית peperi וברומית piper, ומכאן ללשונות אירופה. לפי מקור השם אפשר לראות עקר בניקוד פִּלְפָּל על משקל גִּלְגָּל…" גם במילון עברי של יהודה גור הניקוד הוא פִּלְפָּל. אבל ניקוד זה לא התקבל.
האקדמיה ללשון העברית הבחינה בין הפלפל לפלפלת. הפלפל הוא תבלין חריף המופק מן הפרי הטחון של עץ הפלפל. ואילו לפלפלת יש שתי משמעויות, והן הפרי של צמח ממשפחת הסולניים ואבקה אדומה לתיבול, המופקת מן הפרי הזה. אבקה זו כונתה גם פלפל אדום. ואכן, כך הופיעה הפלפלת בכתבים העבריים. למשל, בספר האגדה בחלק השישי כתוב: "טובה פלפלת אחת חריפה ממלוא סל קישואים". במדור "בשביל עקרת הבית", שהתפרסם בעיתון הארץ ב-28 ביולי 1942, כתוב כך: "אפשר להוסיף גם רסק עגבניות וקצת פלפלת (=פלפל אדום)".
אך במרוצת הזמן דחקה הפפריקה את הפלפל האדום ואת הפלפלת, והיום בשיטוט בשווקים או בסוּפרים הכיתוב הוא רק פפריקה. והפלפל מציין הן את הפרי הן את התבלין. למשל, ביצירה לב שפוך של חנוך ברטוב כתוב כך: "לצהריים הוא מביא מדי יום ביומו, בשקית פלסטיק, לחם פרוס, מרגרינה, אולי חמאה, גבינת קוטג', יוגורט, ובצנצנת סגורה מלפפון קלוף, פלפל מפולח, עגבנייה חצויה וקומץ זיתים מבוקעים".
תגובות
הגעתי לגיל פרישה
מבקש לשלוח מעתה לכתובת שנמצאת בכתובת העותקים AYAHAVA
,usv
0524-236210