לימון הוא אחד ממיני פרי ההדרים, בעל טעם חמוץ. הוא הכלאה של אתרוג וחושחש. מוצא הלימון, כנראה, מהאזורים הטרופיים שממזרח להימלאיה ומאזור פנג'ב שבגבול הודו-פקיסטן. תחילת תפוצת הלימון בעולם הייתה בפרס, ומשם הופץ למזרח התיכון. לאחר מכן, במאה ה-12, הביאו סוחרים ערבים את הלימון לאיטליה ולספרד. ובמאה ה-15 הופץ הלימון לעולם החדש בזמן מסעות קולומבוס, וסקו דה-גאמה ואחרים.
הלימון כשהגיע לארץ ישראל במאות הראשונות לספירה לא קיבל שם משל עצמו. אלא הוא הוגדר מין של אתרוגים. ה"אתרוג הכושי" שמוזכר במשנה (סוכה ג, ו) הוא, ככל הנראה, לימון. הלימון מופיע בספרות ימי הביניים, כמו בנוסח העברי של ספר הרפואה הקאנון של אבן סינא.
מקור המילה לימון בסנסקריט, "נימבו". המילה שובשה בפרסית ל"לימו" (ليمو). מהפרסית חדרה לערבית (ليمون). בימי הביניים חדרה המילה לעברית ולשפות אירופה בצורה "לימון". נראה שמשולם מוולטרה היה הראשון שהשתמש במילה בעברית, אם כי בצורה "לימוני", בסוף המאה ה-15.
שמות משפחה יהודיים רבים נגזרים מלימון, כגון למון (Lemon), סיטרואן, ציטרון, ציטרין וסיטרין. שמות משפחה אלו יכולים להיות קשורים בסוחרים של לימונים או של פרי הדר אחר.
נקודת ראות 
תגובות
ואני הכרתי אחד ששם משפחתו היה לימונצ'יק.
לא חשבתי מעודי על ציטרואן כבא מלימון דווקא. ובטח לא ידעתי על מקורותיה היהודיים של המכונית הזו. תודה 🙂