כללי יסוד בתורת הניקוד

(בכל הנוגע לניקוד טקסטים אפשר לפנות אליי בטלפון 050-4517258; hadpe@walla.com)

  1. כלל ההברות והתנועות

כל הברה פתוחה ובלתי מוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

כל הברה פתוחה ומוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

כל הברה סגורה ובלתי מוטעמת – תנועתה קטנה תמיד.

כל הברה סגורה ומוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

לדוגמה: – במילה כַּדּוּר (=כַּדְ-דּוּר)  ההברה הראשונה לא מוטעמת וסגורה, ולכן תנועתה קטנה (פתח). ההברה השנייה סגורה ומוטעמת, ולכן התנועה גדולה (שורוק).

– במילה אֻרְוָה ההברה הראשונה סגורה ולא מוטעמת, ולכן תנועתה קטנה (קיבוץ). ההברה השנייה מוטעמת ופתוחה, ולכן ניקודה קמץ.

* הברות פתוחות והברות סגורות: בהגותנו מילים אנו מחלקים כל מילה בטבעיות תוך כדי דיבור לחלקים-חלקים הקרויים הברות. כל הברה מורכבת מעיצור ומתנועה או מעיצורים אחדים ומתנועה: כמספר התנועות במילה, כן מספר הברותיה. למשל, במילה אָשֵׁר יש שתי תנועות, ולכן המילה מתחלקת לשתי הברות: אָ-שֵׁר. שניים הם הסוגים העיקריים של ההברות: א. הברה המסתיימת בתנועה, כלומר אין אחרי תנועתה עיצור בשווא נח או בדגש, מכוּנה הברה פתוחה, כגון שָׁ-נָה, תְּמִי-מָה. בכל מילה שתי הברות ושתיהן פתוחות.

ב. הברה המסתיימת בעיצור, כלומר אחרי תנועתה בא עיצור בשווא נח, או שבעיצור הסמוך לה בהברה שאחריה יש דגש חזק, מכוּנה הברה סגורה, כגון יַלְ-קוּט, עַ-מּוּד (=עַמְ-מוּד). בכל מילה שתי הברות, ושתיהן סגורות.

* טעם/מנגינה: בבטאנו מילים בנות שתי הברות או יותר, אנו מטעימים ומדגישים בכל מילה הברה אחת יותר מאחרות על ידי הארכה קלה של הברה זו וחטיפת מה של שאר ההברות. למשל, במילה ארץ (אֶ-רֶץ) נטעים יותר את ההברה אֶ.  הטעמה זו נקראת טעם או נגינה, והברה זו מוטעמת או מנוגנת. בעברית הטעם הוא בהברה האחרונה של המילה, ונקרא מלרע, או בהברה שלפני האחרונה, ונקרא מלעיל. רוב המילים בלשון העברית מוטעמות מלרע.

* התנועות – טבלה

הקבוצותתנועות גדולותתנועות קטנות
aקמץ גדול  ָפתח   ַ
eצירי  ֵסגול  ֶ
iחיריק מלא  ִיחיריק חסר  ִ
oחולם  ׁ/וֹקמץ קטן  ָ
Uשורוק וּקיבוץ  ֻ

2. חריגים

א. מילים המסתיימות בה"א ותנועתן האחרונה e מנוקדות בסגול בסופן, כגון יָפֶה, מַרְאֶה.

אבל המילים האלה מנוקדות בצירי: אַיֵּה, אַרְיֵה, הִנֵּה, הַרְבֵּה, יָשְׁפֵה, עֶשְֹרֵה.

כמו כן מנוקדות בצירי מילים נסמכות, כגון יְפֵה תֹּאַר, מַעֲלֵה הָהָר, וצורות ציווי, כגון קְנֵה, הַרְאֵה.

ב. ההברה ay מנוקדת בפתח תמיד, כגון דַּי, לַיְלָה.

ג. כל קמץ הבא בנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה משתנה לפתח בנסמך היחיד, כגון כְּתַב-, מִדְבַּר-, שְׁאַר-

ד. בפעלים הברה סגורה המוּנעת בתנועה a מנוקדת בפתח תמיד (גם בהיותה מוטעמת), כגון כָּתַב, יִשְׁכַּב, סִפַּרְתִּי.

ה. מילים חד-הברתיות מגזרת הכפולים בתנועת a מנוקדות בפתח, למשל חַג (שורש חג"ג), רַךְ (שורש רכ"ך).

ו. מילים שבסופן שתי הברות זהות שתנועתן a מנוקדות בפתח: עַפְעַף, פַּרְפַּר, כְּחַלְחַל, כְּלַבְלַב.

ז. הכינויים הכבדים ־תֶם, ־תֶן ־הֶם, ־הֶן, ־כֶם, ־כֶן מנוקדים בסגול: אַתֶּם, כְּתַבְתֶּן, בָּהֶם, סִפְרֵיכֶם, אֶצְלְכֶן.

ח. בהברות פתוחות מלעיליות הכלל אינו אחיד – לעיתים באה תנועה גדולה ולעיתים תנועה קטנה: בתנועת o יש חולם חסר. למשל: בֹּקֶר, מִשְׁקֹלֶת, שֹׁהַם, בְּדֹלַח. בתנועת a לרוב יש פתח. למשל: פַּעַם, מִשְׁלַחַת, יוֹדַעַת, בַּיִת, מִשְׁקָפַיִם, יָדַיִךְ. יבוא קמץ במקרים האלה: כשהאות האמצעית וי"ו כגון מָוֶת; בצורות הפסק כגון חָרֶב, יוֹשָׁבֶת, וכן הָאָרֶץ; לפני שורוק, כגון אָחוּ, יִרְמְיָהוּ. בתנועת e יש בדרך כלל סגול. סיומת הנקבה המלעילית כמעט תמיד בסגול, כגון מִבְרֶשֶׁת, אוֹכֶלֶת. גם מילים דו־הברתיות מנוקדות לרוב בסגול, כגון שֶׁמֶשׁ, יֶלֶד, פֶּרַח. ואולם כמה עשרות מילים כאלו מנוקדות בצירי, ובהן סֵפֶר, עֵסֶק, תֵּשַׁע.

3. האותיות הגרוניות

האותיות הגרוניות א', ה', ח', ע' וגם האות ר' אינן מקבלות דגש חזק לעולם. לפיכך, במקום שֶבו צריך לבוא בהן דגש חזק (שסוגר את ההברה שלפניו, ולכן היא אמורה להינקד בתנועה קטנה) ייתכנו שני מצבים:

  • התנועה הקטנה משתנה לתנועה גדולה (פתח לקמץ, חיריק לצירי, קיבוץ לחולם חסר). שינוי זה מכוּנה תשלום דגש. כך, למשל, בהקבלה אל אִלֵּם, היינו צריכים לומר חִרֵּשׁ, אך הנכון הוא חֵרֵשׁ.
  • התנועה נשארת כמות שהיא וללא דגש, ובייחוד לפני האותיות ה', ח' וע', כגון מַהֵר, מִחוּט, בִּעֵר.

4. פתח גנובה

לפעמים בא פתח מתחת לאותיות ה', ח' וע' כשהן בסוף המילה שלא אחרי תנועת a, כגון גָּבוֹהַ, לוּחַ, יוֹדֵעַ. הגייתן של האותיות האלה במקרה זה אינה כהגייתן באמצע המילה (הַ, עַ, חַ), אלא כאילו "התגנבה" אות א' ועמדה על הפתח, והן נהגות אפוא כך אַהְ, אַעְ, אַחְ. פתח זה נקרא על שום כך "פתח גנובה".

5. מפיק

נקודה הבאה באות ה' בסוף המילה כדי להורות כי היא הגויה ואינה אם קריאה מכוּנה מפיק, למשל נֹגַהּ, בִּגְדָהּ.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • arikbenedek  ביום 31 באוגוסט 2021 בשעה 8:42 PM

    🙂 ♥♥

  • אלישע פרוינד  ביום 1 בספטמבר 2021 בשעה 8:17 AM

    כל התורה כולה- על רגל אחת. נכון, אין טעם לסגור הברה בתנועה גדולה. ופרפראות "ניקודיות" כלבלב – כלבלבִּים. ו 'בחודשים' נהגה bokhodashim …

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: