הספרות בערבית יהודית

עם התפשטות האסלאם תפסה הערבית בהדרגה את מקומה של הארמית. ומראשית  המאה התשיעית הייתה לשפת היום-יום גם בין היהודים בכל ארצות כיבושי האסלאם. מתוך כך נוצרה גם ספרות ענפה ומגוונת מאוד בלשון הערבית, שמקורה ברצון המחברים השונים להחדיר את יצירתם לכל שכבות העם. עם זאת, נשארה העברית שפת הקודש ושפת התרבות הלאומית. רוב הספרות הערבית-יהודית נכתבה באותיות עבריות ובערבית בינונית.

היצירה היהודית בערבית מקיפה תחומים רבים, כגון פרשנות המקרא ותרגומי מקרא, הלכה ופילוסופיה, אסטרונומיה ורפואה, דקדוק וספרות עממית, למעט את היצירה הפיוטית, שנכתב רובה המכריע בעברית. השאיפה לחדור לכל שכבות העם, שהייתה המניע העיקרי ליצירה התרבותית היהודית בערבית, הייתה תופעה חדשה בתולדות הרוח בישראל, ורקעה ההיסטורי הוא הפולמוס הסוער עם הקראות והחתירה להחדרת התלמוד הבבלי וההלכה הרבנית לכל בית בישראל.

מרכזי הפריחה של הספרות היהודית בערבית התפתחו בעת ובעונה אחת במזרח: בבל, ארץ ישראל ומצרים; ובמערב: צפון אפריקה וספרד. תחילתה במחצית השנייה של המאה העשירית, וראשוני היוצרים המפורסמים בערבית הם יצחק ישראלי, רב סעדיה גאון, דוד אל-מקמץ, רב שמואל בן חפני גאון ורב האי גאון (במזרח), ודונש בן תמים, יהודה אבן קריש ורב נסים בן יעקב מקירואן (במערב). הפעילות הספרותית התחלקה לשני סוגים עיקריים: מפעלי תרגום משפות זרות לערבית, שהביאו את ידיעת המדעים אל היהודים, ותרמו במידה מכריעה לחדירת הפילוסופיה הכללית לעם ישראל, ויצירה יהודית מקורית בערבית.

בכלל יצירה זו ספרים רבים שנודעה להם השפעה מכריעה בתולדות הרוח בישראל עד היום הזה: מורה נבוכים לרמב"ם, הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובת הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, ודומיהם רבים. השפעתם הכבירה של ספרים אלו החלה ניכרת רק עם תרגומם לעברית בידי מתרגמים נודעים כבני משפחת תיבון, יהודה אלחריזי ורבים אחרים. חלק הארי של הספרות היהודית בערבית שלא תורגם לעברית השתכח כמעט כליל, ואיבד כל השפעה עד לגילויו במאה העשרים בין אוצרות הגניזה בקהיר. רק משהחלו החוקרים לטפל במאות אלפי דפי הגניזה, התחילו להתברר ממדי הספרות היהודית בערבית, והחלה נחשפת השפעתה על היהודים דוברי הערבית עד לתקופות מאוחרות.

כמו כן המחקר בספרות היהודית ערבית מסייע להבין את מקום הפילוסופיה הערבית כגורם משפיע על הפילוסופיה היהודית, ולהעריך את חשיבות מפעל התרגום הגדול מערבית לעברית בימי הביניים להתפתחות הלשון העברית. תרומה תרבותית צנועה יותר לתרבות ישראל, שתרמה הספרות היהודית בערבית, היא ניסיונם של מדקדקים עברים, בעיקר בספרד ובצפון אפריקה במאות ה-11 וה-12, להיעזר בערבית כשפה שמית קרובה לעברית לתועלת פרשנות המקרא ולהבנת לשון הקודש על כלליה ודקדוקה. ואילו בתחום ההלכה ניכרת השפעה בעיקר בארגונו המחודש של החומר, במיונו ובחלוקתו לפרקים ולפרקי-משנה ובדרך הצעתו והצגתו ברוח הסיסטמטיקה האריסטוטלית, שהתקבלה כיסוד וכמושכל ראשון בפילוסופיה המוסלמית.  

עוד לקריאה:

שלוסברג, אליעזר, "הספרות הערבית-היהודית בימי הביניים", טללי אורות, יא (תשס"ד), עמ' 167–222.

Cohen, D., Blau, J. & Vajda G., "Judaeo-Arabic", Encyclopaedia of Islam, second edition, Vol. IV, pp. 299–307.  

Halkin, A.S., "The Judeo-Arabic Age". In L. W. Schwarz (ed.), Great Ages and Ideas of the Jewish People, New York 1956, pp. 215–263.   

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • motior  ביום 11 במרץ 2022 בשעה 4:47 PM

    מעניין, תודה

  • arikbenedekchaviv  ביום 11 במרץ 2022 בשעה 6:18 PM

    תמציד אני אוהב ל"הפתיע" את תלמידיי שונאי הערבים, שחושבים שהם "פרימיטיבים" במידע העולה מהרשומה הזו שלך. תודה.

  • habaheer  ביום 11 במרץ 2022 בשעה 6:56 PM

    כפי שכתבת, רוב רובה של יצירת השירה והפיוט בעולם הערבי-יהודי בימי הביניים נכתבה דווקא בעברית, אך פה ושם מוצאים גם שירים בערבית, או כאלה שחלקם עברית וחלקם ערבית. מובן שגם השירים שנכתבו עברית הושפעו השפעה מכרעת מן השירה הערבית, הן בצורה והן בתוכן. ניתן לקרוא על כך למשל כאן:
    https://benyehuda.org/read/20092

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: