פירוש המילה עצמאות הוא עמידה ברשות עצמו, אי-תלות באחרים, אוטונומיה. את המילה עצמאות חידש איתמר בן אב"י (1882–1943), בנו של אליעזר בן-יהודה. בן אב"י קרא לאוטוביוגרפיה שלו, שיצאה לאור ב-1961, "עם שחר עצמאותנו". בספרו מסר בן אב"י שהמציא את המילה בשנת 1908 כאשר שהה בברלין:
המהפכה התורכית היא שהציתה בי את החלום ל"מהפכה עברית". הנה שולח לפנינו אלהי אבותינו את הרצון והעוז להקים על יסודם את העצמאות (כבר אז יצרתי מלה זאת למלה הלועזית Autonomia) העברית בכל תפארתה. כארמנים, כסורים, כלבנונים, כאלבנים, כתימנים, כערבים, גם הם – נעשה גם אנחנו, ויחד אתם ניצור את הקהיליה העותמנית, שבקרבתה ישותפו כל עממיה כולם לאחידה מוצקה אחת.
אך המילה עצמאות נזכרה לראשונה רק בשנת 1920. בעיתון דאר היום מ-6 בספטמבר 1920 נכתב כך: "… אלא שלשתי ערים אלו תנתן עצמאות עירונית רחבה, בהתחשבות עם מעמדן הכלכלי המיוחד של ערים אלו ביחסן לערי ההרים".
המילה עצמאות עצמה נסמכת על המילה עֶצֶם, המופיעה בתנ"ך, המציינת את הגוף, כגון "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה" (בראשית כט, יד). בלשון חכמים רגילות צורות דוגמת עצמו, עצמ', והצירופים ברשות עצמו, לעצמי, בעצמי וכיוצא בהם. צורות וצירופים אלו משמשים בין השאר להדגיש שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, כגון "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם… אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין" (תנחומא אחרי מות, יב). על סמך המילה עֶצֶם, שמציינת את הגוף, חידש בן-אב"י את המילה עצמאות במשמעות עמידה עצמית, עמידה שאיננה תלויה בגורם מן החוץ.
נקודת ראות 
תגובות
מעניין כרגיל – תודה