אישה יהודייה ירתה למוות בקצין אס-אס על סיפו של תא הגזים

יוזף שילינגר (Joseph Schillinger), שהיה  קצין אס-אס אושוויץ בדרגת אוברשרפיהרר (Oberscharführer), הוא הקצין שנהרג בכניסה לתאי הגזים. הוא נולד ב-21 בינואר 1908 בעיר ברייזאך שבגרמניה, ונהרג באושוויץ ב-23 באוקטובר 1943.  שילינגר היה קצין אחראי על מטבח הגברים בבירקנאו. שם היה ידוע בתור מרושע וקשוח, והוא חנק למוות אסירים. לאחר מכן התקדם ונעשה אחראי על משלוח היהודים המובלים מרציף הרכבת למשרפות. שמו לא היה נזכר לולי רצחה אותו אישה יהודייה בכניסה לתאי הגזים. עד היום לא ממש ידוע מיהי אותה אישה ומה בדיוק קרה. יש גרסאות רבות לאירוע, כמו שנראה להלן.

הגרסה הראשונה לאירוע הזה הופיעה בספרו של ישראל  גוטמן אנשים ואפר, שיצא לאור ב-1957. לפי הכתוב, באוקטובר 1943 הגיעו בטרנספורט מצרפת 1,750 יהודים. הבאים לא היו יהודי צרפת, אלא בעלי דרכונים זרים, שלוקטו בזמנו בפולין, הושבו ב"הוטל פולסקי", וכעבור זמן נשלחו לצרפת. מקצתם נשלחו למחנה ויטל בצרפת, ומקצתם הגיעו לברגן בלזן. הטרנספורטים מוויטל הגיעו רובם לבירקנאו, ואחד הטרנספורטים האלה הגיע בשלהי אוקטובר 1943. בשעת הכנת הנשים לתאי הגזים סירבה אישה יהודייה צעירה, רקדנית, לפי השמועה, להתפשט בנוכחות הגברים-הנאצים. שילינגר עט עליה, וניסה לקרוע מעליה את בגדיה. האישה סטרה על פניו. החל ביניהם מאבק. בתנועה זריזה תפסה האישה את האקדח מנרתיק הצד של הנאצי, הרגה אותו במקום, ופצעה בברכו נאצי שני, עוזרו של שילינגר. הנאצים ערכו הרג בטרנספורט, ובתור מעשה נקמה רצחו באותו היום תריסר אסירי בירקנאו. יש להעיר שהיהודים מוויטל בעלי נתינות זרה נשלחו לדרנסי שבצרפת ומשם לאושוויץ. לא נמצא שום טרנספורט שהגיע מדרנסי בתקופה הזאת.  

לפי הספר בית חרושת למוות של אוטא קראוס ושל אריך קולקא, שיצא לאור ב-1960, מדובר בקבוצה של יהודים בעלי אזרחות אמריקנית. וזאת הגרסה לפי הספר: בקיץ 1943, זמן קצר לאחר שכבשו הגרמנים את איטליה, הובא לבירקנאו משלוח של 2,000 יהודים בעלי נתינות אמריקנית. נאמר להם שהם יועברו לשווייץ, ושם יוחלפו באסירים גרמנים, אך תחת זאת נשלחו הכול אל תאי הגז. קצין האס-אס שילינגר ציווה על שחקנית אחת לפשוט מעליה את חזייתה. זו הורידה בתנופת יד פתאומית את בגדה, השליכתו בפניו של שילינגר, חטפה את אקדחו וירתה בו בבטנו. תוך כדי כך פצעה גם את איש האס-אס אמריך (Emmerich). במקום קמה מהומה, ואחרים מאנשי האס-אס השליכו את נשקם וברחו. אסירי הזונדרקומנדו נשמעו לפקודות שנתנו להם קציני האס-אס, ואמרו לאנשים להיכנס לתאי הגז. לאחר מכן קיבלו מנות מזון מוגדלות בתור פרס על מעשה זה. יש להעיר שב-23 באוקטובר 1943 אכן הגיע לאושוויץ משלוח של 1,035 יהודים מרומא. המשלוח יצא ב-18 באוקטובר 1943.

עוד גרסה היא של דב שילנסקי בספרו מוזלמאן, שיצא לאור ב-1961. גם לפי גרסה זו, מדובר ביהודים אזרחי ארצות הברית שבגלל המלחמה לא יכלו לצאת את ורשה. הם סברו שתמורת שבויים גרמניים, שתחזיר ארצות הברית לגרמנים, יוחזרו לשלטונות ארצות הברית. אך הם באו במקום זאת לאושוויץ. עוד לפי גרסה זו, הגרמנים הובילו אותם מייד לבניין הקרמטוריום מספר אחת, הקרמטוריום הגדול ביותר של בירקנאו. ושם, באולם ששימש פרוזדור לתאי החניקה, עמד יוזף שילינגר ופקד עליהם להתפשט. בין היהודים האמריקנים היה זוג שחקני תיאטרון, בעל ואישה, שבאו לסדרת הופעות בפולין.

"גברים ונשים בחדר אחד?" שאלה השחקנית.

"להתפשט!" צווח שילינגר ודחף את השואלת בגסות. עיני השחקנית נקרעו לרווחה, והכול החלו להתפשט בלי להבין את המתרחש. העריץ גס הרוח הטיל עליהם אימה, והם הצטופפו ונצמדו זה אל זה. רק השחקנית שמרה על קור רוחה. תחילה הסירה את חולצתה. אחר כך הסירה את החזייה שלה, צעדה לעבר שילינגר, והשליכה את החזייה בפניו. "הנה לך מתנה בשביל אשתך", אמרה. שילינגר חשף את שיניו ובנהמת זעם התנפל עליה, סטר על לחייה, והפילה ארצה. אך מכיוון שחמתו טרם שככה, הוציא את אקדחו, כיוונו ועמד לירות בעולבתו.

אותו רגע זינק בעלה של האישה על שילינגר, והפיל את האקדח מידו. שילינגר היהיר והבטוח התבלבל. הוא הביט סביבו, ראה המון אנשים מבוהל, וביטחונו שב אליו. בתנועה מהירה התכופף וניסה להרים את האקדח. אולם, השחקנית הייתה מהירה ממנו. היא תפסה את האקדח, כיוונה ולחצה על ההדק שלוש פעמים בזה אחר זה. אחדים מהזונדרקומנדו הוציאו את שילינגר, המתבוסס בדמו, מן האולם, ונשאו אותו לצריפו. בדרך בכה והתחנן: "אסירים, הצילוני! עִזרו לי!" מספרים שהאסירים הרביצו בו. אחר כך השכיבוהו על יצועו וראו בצאת נשמתו.  

על הרצח של שילינגר אפילו סוּפר במשפט אייכמן. לפי עדות של הרופא הד"ר אהרן ביילין במשפט, שילינגר נהרג בידי אישה. הדבר אירע כאשר הגיע משלוח מוורשה של יהודים בעלי נתינות זרה. שילינגר ציווה על הנשים להתפשט, ואחת הנשים השיבה שאינה מתפשטת בנוכחות גברים. הוא הרים את מקלו וביקש להלום בה, אך אותו רגע שלפה אקדח והמיתה אותו במקום. בגרסה הזאת, האישה שלפה אקדח מִשל עצמה.

גם באשר לזהות האישה, יש מחלוקות. אך המשותף לכל הגרסאות שהאישה הגיעה מתחום הבמה: רקדנית, זמרת או שחקנית. בספר גיבורות ישראל של שלמה אשכנזי כתוב שהאישה הייתה רגינה צוקר, שחקנית אופרטה מוורשה. לפי הספר, כשניתנה הפקודה להתפשט, היא קראה בעוז: "יהודים, אחים ואחיות, לא להתפשט! נמות כבני אדם, ועל חללינו יבואו הטמאים ויפשטונו!" לשמע דבריה הפסיקו האנשים להתפשט. רבים אפילו מיהרו להעלות את בגדיהם ולכסות את מערומיהם. בתגובה שלחו לקרוא לשילינגר. הוא התקרב לצוקר. ציווה עליה להתפשט. צוקר פשטה בתנופת יד פתאומית את בגדהּ, השליכתוֹ  בפניו של שילינגר. חטפה את אקדחו, וירתה בו בבטנו. תוך כדי כך פצעה גם את איש האס-אס אמריך. במקום קמה מהומה. אחדים מאנשי האס-אס השליכו את נשקם וברחו. לבסוף ירתה בעצמה. שילינגר נפל מת, על ידו פצוע קשה איש האס-אס אמריך, ולצידם נפחה את נפשה רגינה צוקר כשאקדח בידה. ואילו לפי שמעון סאמט בספרו בבואי למחרת, השחקנית לולה ליפמן היא האישה שירתה בשילינגר. סאמט מספר שלאחר שאחר שהרגה ליפמן את הקצין, הכניסוה לתא הגזים, והיא אמרה: "נקמתי את נקמת אחיותיי המעונות. נקמתי את נקמת עמי הנשמד. כעת יוכל גופי להישרף בשקט".

כיום מקובלת הסברה שהאישה שֶירתה הייתה פרנצ'סקה מאן, הכינוי של פרנצ'סקה מנהיימר-רוזנברג. היא הייתה בלרינה יהודייה בפולין. כה משוכנעים כיום שמדובר בפרנצ'סקה מאן עד שתועד הסיפור עצמו במופע מחול. להקת בלט ירושלים העלתה ב-2019 את המופע ממנטו – הריקוד האחרון באושוויץ של פרנצ'סקה מאן. באמצעות המחול נחשפה לפני הקהל דמותה של הרקדנית, סיפור חייה ומותה במחנה ההשמדה אושוויץ. בעקבות הצגת המחול נכתב ערך עליה בוויקיפדיה, ובו כתוב שהיא שֶירתה למוות בקצין האס-אס באושוויץ. ואף שתי כתבות נכתבו עליה וכיצד הצליחה לירות בקצין. האחת של עופר אדרת, שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-26 באוגוסט 2019, והשנייה של תמי ממיסטבלוב, שהתפרסמה באתר מעריב אונליין ב-5 בספטמבר 2019.

לסיכום, אפשר לטעון שעד היום זהות האישה היורה לא ברור, וגם לא ידוע בדיוק כיצד האישה הצליחה לירות בנאצי. לאירוע הזה יש גרסאות רבות. אבל, ברור שהאירוע הזה התרחש, ונרצח ביריות הקצין הנאצי יוזף שילינגר. ביומני אושוויץ מ-23 באוקטובר 1943 תועד האירוע, אך גם בו לא כתוב מי היא אותה האישה. וכך נכתב: "בטרנספורט אחד של ה-RSHA  הגיעו לברגן בלזן 1,800 יהודים פולנים – גברים, נשים וילדים בעלי פספורטים שאפשרו יציאה לארצות אמריקה הלטינית. רובם השיגו את הדרכונים הללו במחיר גבוה באישור הגסטפו במלון פולסקי הוורשאי, וממנו הובאו למחנה הריכוז ברגן בלזן. מדובר במה שמכונה "יהודי חליפין" (Austauschjuden). בברגן בלזן בדק נציג ה-RSHA הד"ר זיידל את מסמכיהם, ומצא שבניהן המרובים של המשפחות הבודדות אינם קרובי משפחה. מטרתם היחידה של הדרכונים הזרים הייתה להציל את בעליהם מן ההשמדה. הם התבקשו להתכונן למסע למחנה ברגאו, ליד דרזדן, והודיעו להם שמטלטליהם יגיעו בהמשך. ברגע האחרון צורפו לטרנספורט עוד שבעים יהודים, שהגיעו לברגן בלזן. רק בהגיעם לרמפת הפריקה הם הבינו שהובאו לאושוויץ, אתר שמוּכר היטב ליהודים הפולנים. על הרמפה הופרדו הגברים מן הנשים. הנשים הובלו לקרמטוריום II, והגברים לקרמטוריום III. לאחר בדיקת המסמכים להמשך המסע והודעה שנדרש עוד חיטוי מקדים הובילו אנשי האס-אס את הנשים למלתחה. הפקודה להתפשט עוררה אי-שקט בקרב הנשים. אבל אנשי האס-אס התחילו להסיר מהן טבעות ושעונים. אזי אחת הנשים, המזהה כי הן נמצאות בדרך ללא מוצא, הטיחה בראשו של מפקד האס-אס שילינגר פריט לבוש שכבר הוסר, חטפה ממנו את אקדחו, וירתה בו שלוש יריות. היא ירתה גם בסגן המפקד אמריך. שאר הנשים התנפלו בידיים חשופות על אנשי האס-אס. הן פצעו אחד מהם בנשיכה באפו, ושרטו את פניהם של האחרים".

יוזף שילינגר