ארכיון קטגוריה: ההיסטוריה של הרפואה

על תרגום המונח קריסיס לעברית

על תרגום המונח קריסיס לעברית

היפוקרטס (460–370 לפנה"ס (?)), המכוּנה בספרות הערבית אבוקראט או בקראט, נחשב לגדול הרופאים של יוון העתיקה, אשר השפיע על התפתחות תורת הרפואה שאחריו. הוא כונה אבי הרפואה. אחד העקרונות ברפואה ההיפוקרטית היה ה'קריסיס' ((krisis. 'קריסיס' הוא השלב הקריטי במחלה, שלב ההכרעה, ובו ניכר בעליל המאבק בין הטבע לבין המחלה, שתוצאותיו או שהחולה יתגבר על המחלה או שימות. ה'קריסיס' תורגם לערבית 'בחראן' (بحران). זהו הפירוש במילונות הערבית: "البُحْران (طب) تغيّر مفاجئ يحدث لمريض الحُمّى الحادّة، يصحبه عرق غزير وانخفاض سريع في درجة الحرارة" [='אלבחראן' (מונח ברפואה) הוא שינוי פתאומי, שמתרחש לחולה הקדחת החדה, ומלווים אותו זיעה מרובה וירידה מהירה בדרגת החום].

להמשיך לקרוא

לזיהוי זמרת הארץ לפי רס"ג

רס"ג מזהה פעמים רבות את הריאליה המופיעה בתנ"ך שלא כמו הפרשנים שלפניו. הוא מתאים את הזיהויים למקובל בתקופתו. הדבר ניכר בזיהויים שלו למוצרים שבזמרת הארץ, כמו שמנותחים במאמר.

לקריאה לחץ כאן.

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

סרעפת

סרעפת היא מחיצה שרירית דמוית כיפה, המפרידה בין חלל החזה לחלל הבטן, ודרכה עובר הוושט. שאול טשרניחובסקי (1875–1943), הרופא והמשורר, הוא שחידש את המילה סרעפת בעקבות המילה המקראית שֹרעפים, שפירושה מחשבות. היא מופיעה פעמיים בספר תהילים. טשרניחובסקי תרגם לעברית את יצירותיו של הומרוס 'איליאדה' ו'אודיסאה'. בתרגומו הביא את המילה סרעפת בתור חלופה עברית למילה היוונית phrenes, המציינת הן את מחיצת השריר בגוף הן את מקור המחשבות. היוונים סברו שהסרעפת היא מקור הרגשות והמחשבות. המילה שרעפים התאימה לשתי ההגדרות של המילה היוונית phrenes. היא מציינת, כאמור, הרהורים, ובמקרא באה לצד אברי גוף. בתהילים צד, יט כתוב: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי…" כלומר מובאת המילה בקרבי. ובתהילים קלט, כג כתוב: "חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי". בפסוק זה המילה לב מקבילה למילה שרעפים. בשנת 1941 הופיעה לראשונה סרעפת במילון למונחי רפואה.

סטתוסקופּ

השם סטתוסקופּ נגזר מיוונית: stethos חזה, skopein לראות. הוא מכשיר רפואי המשמש להאזנה לקולות הנשימה או לפעימות הלב ולאוושותיו. את המסכת המציא בשנת 1816 רנה לאנק (René Laennec), רופא צרפתי, שהיה רופאו של נפוליאון. האקדמיה ללשון עברית קבעה שהשם העברי לסטתוסקופ הוא מסכת. למרות זאת יש לסטתוסקופ שמות רבות בעברית, הגזורים משורשים הקשורים לחוש השמיעה. בסיפור "דוליט בלימפפו" של רפאל ספורטה כונה הסטתוסקופ מִקשבות: "מרכיב לאוזניו טלפון – מקשבות". גם בעיתון למרחב מ-5 ביוני 1959 נכתב מקשבות: "רופא קטן פורץ מן החוץ, מקשבות תקועות לו בעורף…"

כמו כן, בספר רצח באישון הלילה של אגאטה כריסטי, שיצא לאור בישראל ב-1967, כונה הסטתוסקופ תשמוע: "… אחר ישב בכיסאו וניפנף לעיניה את התשמוע (סטטוסקופ)". בעיתון הארץ מ-5 בינואר 1943 נכתב שפופרת-רופא: "רופא אחד נקנס אתמול בבית משפט השלום בתל-אביב ב-7 לא"י על שנמצא אצלו שפופרת-רופא (סטטוסקופ) גנובה מהצבא". ואילו בעיתון דבר מ-28 באוגוסט 1981 כונה הסטתוסקופ מאזנת: "…בדיקה חיצונית בעזרת מאזנת (סטטוסקופ). ובאותו עיתון מ-9 בדצמבר 1964 נכתב קנה-שמע: "מעתה נראה במוסד זה בעלי חלוקים לבנים כשבכיסיהם 'סטתוסקופ' (קנה-שמע)…"

חיסון

חיסון הוא חיזוק, סיגול כושר התנגדות, מצב של תנגודת לאינפקציה: חיסון הגוף באמצעות תרכיבים היוצרים נוגדנים נגד מחלה מסוימת (חיסון פעיל) או חיסון על ידי הזרקת נסיוב (חיסון סביל). הראשון שטבע את המילה חיסון היה יצחק בן יוסף טובים, דוקטור לחוכמת הרפואה בפטרבורג, בעיתון המליץ מ-29 במאי 1896. אך השם שנתן היה דווקא חוסן. המילה חוסן מופיעה במקרא, ופירושה כוח ועוצמה, כגון "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן…" (משלי כז, כד).

וכך הסביר טובים את משמעות השם: "… בחרתי בשם 'חוסן', אשר יכון באחת למושג 'אומץ' ולמושג 'מחסה'. לפי זה תהיה הוראת שם התואר 'חסון' – אימון בלעז – כלומר בלתי מוכשר לחלות חלי ידוע וענין הפעלים 'חסן' ו'החסין' – אימוניזירן בלעז – כלומר הנחיל אדם או חיה את הכשרון לעמוד נגד חלי ידוע ולבלתי חלות אותו…" 

הפעם הראשונה שהשתמשו במילה חיסון היה ב-1925 בעיתון היום (ורשה), שיצא לאור ב-18 בינואר 1925, וכך נכתב: "החיסון [ש]הוא לגוף האדם ע"י מחלה מתדבקת הוא חיסון טבעי, ולכוח ההתנגדות הנמצא בגוף ע"י הרכבתו של ארס מוחלש קוראים חִסון מלאכותי".

אורליה (ארנקה) פולק – אשת סוד במחלקה הפוליטית באושוויץ

המחלקה הפוליטית באושוויץ, שהייתה ממוקמת בבניין של מטה האס-אס, הייתה המרכז האדמיניסטרטיבי של כל המחנות בשלזיה עילית שבפולין. כל ההתכתבות של מחנה אושוויץ עברה במחלקה מיון. נשים יהודיות דוברות גרמנית עבדו במחלקה הפוליטית בתפקידי מזכירות. היו להן תנאים טובים משהיו לשאר האסירות, שכן האס-אס דאג לסביבה תברואתית נאותה יותר לאסירות שעימן בא במגע יומיומי. אחרי הכול לא רצו אנשי האס-אס להידבק במחלות שהשתוללו במחנה. אותן נשים לבשו שמלות אסירות אפורות וסינרים, ועטו על ראשן מטפחות לבנות. הנשים שעבדו בשביל האס-אס שוכנו באושוויץ בבניין המטה, בניין דו-קומתי גדול, ולא בבירקנאו. אסור היה שתימצא כינה אחת על הנשים, מפני שהכינים היו הגורם העיקרי להתפשטות מגפת הטיפוס, שהשתוללה בבירקנאו. להמשיך לקרוא

נגיף

שורש המילה נגיף הוא נג"ף, וממנו יש שני שמות עצם במקרא: נגף ומגפה. נגף ומגפה הן מילים נרדפות, כלומר מחלה מידבקת, הפוגעת באנשים רבים. בהשראתן נוצרה המילה נגיף בתור חלופה עברית לווירוס, שפירושה בלטינית רעל. החלו להשתמש במילה נגיף בשנת 1946. לדוגמה, בעיתון הבקר מ-7 באפריל 1946 כתוב כך: "הקצין הוטרינרי הראשי מבקש להודיע כי כל סוג של נגיף דורש תרכיב מיוחד". עוד חלופה עברית לווירוס הייתה ארס. למשל, בעיתון חרות מ-2 באפריל 1951 נכתב: "בין המחלות הקשות הנגרמות ע"י ארס (נגיף, ווירוס) ישנה גם דלקת חמורה של הכבד שמביאה לידי שינויים רציניים מאוד ברקמתו ובתפקודו". מהמילה נגיף נוצרה המילה נַגֶּפֶת, ופירושה מחלה הנגרמת מווירוס. יש להעיר שהאקדמיה ללשון העברית פָסקה שיש לומר נְגיף.

שפעת

שפעת היא מחלה נגיפית מידבקת, המופיעה בצורת מגפה, וניכרת בחום, בכאב ראש, בכאבי שרירים, בכאבי בטן ובדלקת בדרכי הנשימה העליונים. בשנת תרנ"ג (1893) הציע אליעזר בן-יהודה בעיתונו הצבי את השם שפעת למחלה. בעיתון הצבי מח' באב תרנ"ג (21.7.1893) נכתב כך: "… החולים רבים, וכעשרה, חמשה עשר מתים בכל יום, ואנשים רבים אשר הלכו מעירנו שמה לבריאותם לרחץ בים שבו כל עוד נפשם בקרבם: רזים, דלים, רבים בכאב עינים, בקדחת, בשפעת". בהערה למילה שפעת נכתב שם: "שם עברי, על פי משקל שמות המחלה, לה'אינפלואינציה' על פי משמעות המילה הזאת". להמשיך לקרוא

חצבת

מאמר זה עוסק בשינויים שחלו בשם המחלה. חצבת היא מחלת ילדים מידבקת, הנגרמת על ידי נגיף. בגינה לחולה יש חום גבוה ופריחה אדמדמה. שם המחלה היה בראשיתו חַצְבָּה. השם נוצר  בתקופת ימי הביניים בהשפעת שם המחלה בערבית "חצבה" (حصبة). למשל, "דע כי החצבה היא כאלו היא גדרה אדומה ואין הפרש ביניהם ברוב הענינים…" (קאנון). שם המחלה נקבע לפי מראה התפרחת בעור. העור כאילו חצוב מנקודות אדומות, שלפעמים מתאחדות לשטח רצוף, ומכסים שטחים בפנים, בצוואר, בחזה, בגב, בבטן וברגליים. ואכן, במילונו של אליעזר בן יהודה מלון הלשון העברית ובמילונו של יהודה גור מלון עברי מופיע רק הערך חצבה לציון המחלה.      להמשיך לקרוא