Category Archives: הלשון העברית

חכם בלילה

מאמר זה עוסק בביטוי חכם בלילה. מקור הביטוי ביידיש (הגייה: כאָכעם-באַליַילע). חכם בלילה הוא דיבור הלצי, וכוונתו כי רק בלילה, כשהאדם ישן, יוכל להיחשב לחכם, אבל לא בהקיץ. כלומר הכוונה היא בלשון סגי נהור לאדם טיפש. בסיפור "אַ מענה-לשון פֿון אַ שטיפמאַמע" [מענה-לשון של אם חורגת] עורך הילד היתום לקסיקון של כל קללותיה של אמו החורגת. באות חי"ת הילד מכניס את הביטוי חכם-בלילה. להמשיך לקרוא

עוילם-גוילם

מאמר זה עוסק בביטוי עולם-גולם. הוא ביטוי סלנג, שמקורו מהיידיש. הוא נהגה עוילם-גוילם לפי ההגייה האשכנזית, היוצרת למעשה חריזה. מקור שתי המילים עולם וגולם הוא במקרא. המילה גולם מופיעה פעם אחת במקרא, בתהלים קלט, פסוק ט"ז: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם". רוב המופעים שלה במשנה, בתלמוד ובמדרשים. פירוש המילה גולם הוא דבר בלי צורה, שעוד לא נשלמה צורתו. ובהשאלה, אדם שאין לו דעת, שאינו בעל דרך ארץ. להמשיך לקרוא

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.

 

הודי חמודי

שם השיר במקור היה למה. את השיר הודי חמודי כתב משה דפנא (1884–1963), משורר ומחנך, על נכדו אהוד, כשהיה בזמן כתיבת השיר בן שלוש (1942). את השיר הלחין נחום נרדי. אהוד נולד ברעננה, גדל ולמד בחברת הילדים של קיבוץ מעוז-חיים. כשהיה ילד שנא אהוד דפנא את השיר. בעת מלחמת העצמאות, כשישבו הכול במקלט, השמיעו את השיר, ומיד קם אהוד וברח החוצה אף על פי שהיישוב היה תחת הפגזה כבדה. כשהתבגר, למד דפנא לאהוב את השיר. להמשיך לקרוא

צורות הקטנה בעברית וביידיש

צורת הקטנה היא מילה במשקל מסוים או מוספית המציגה דרגה מוקטנת של משמעות יסודית כלשהי, גרסה מוקטנת יותר של אובייקט או תכונה, ולעתים גרסה אינטימית או גרסת חיבה למילה המקורית. מאמר זה עוסק בדרכי יצירת צורות הקטנה וחיבה בעברית וביידיש. תחילה נתחיל באופן בניית צורות ההקטנה ביידיש. יש שתי צורות הקטנה של שם עצם ביידיש. האחת מכוּנה דימינוטיוו, ומאופיינת בהוספת סיומת –ל לשם העצם. למשל, המילה טישל [=שולחנון] נוצרה מהמילה טיש [=שולחן] בתוספת למ"ד. הצורה השנייה מכוּנה אימינוטיוו, ומאופיינת בתוספת סיומת –עלע לשם העצם, כגון המילה טישעלע, אשר נוצרה על ידי הוספת עלע למילה טיש. צורת הרבים של המילים הנוצרות על דרך הדימינוטיוו היא -עך, כגון טישלעך, ושל אלו הנוצרות על דרך האימינוטיוו היא -ך, כגון טישעלעך. הוספת סיומת לשם העצם המעידה על הקטנה משנה את המין הדקדוקי לסתמי (נייטראַל). להמשיך לקרוא

חלם

העיר חלם שוכנת על שפת הנהר אוהרז'ה (Ochrza), מיובלי הבוג, במזרח פולין, סמוך ללובלין. נראה שכבר מראשיתה במאה ה-13 שכנה בה קהילה יהודית. במאה ה-14 נכללה חלם בממלכת פולין, והתפתחותה החלה במאה ה-16, בעיקר בתחומי המסחר והתחבורה. בתקופה זו הייתה קהילת יהודי חלם אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בממלכת פולין, ויהודים מילאו תפקידים כלכליים מרכזיים בהתפתחותה של העיר. בין השאר היו גובי מסים מטעם השלטון, מוכסים ומלווי כספים לכנסיות שהתקיימו בעיר – הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית כאחת. להמשיך לקרוא

מקור השם חנוכייה

מאמר זה עוסק במילה חנוכייה. חמדה בן-יהודה (1873–1951), אשתו השנייה של אליעזר בן-יהודה, השתמשה בה לראשונה במדורה 'מכתבים מירושלים' בעיתון הצבי שבעריכת אליעזר בן-יהודה בשנת תרנ"ז (1897). היא מעלה שם דברים ששמעה מספרדי מארץ ישראל, שביקר בבית גביר בחוץ לארץ, ובביתו הייתה חנוכיית זהב, שדלקו בה חמישה נרות. וכך כתבה: "וחנוכיה של זהב נוצצת ומזהרת היתה תלויה באמצע הסלון הגדול והגבוה". על המילה חנוכייה לגלג משה יהודה לייב ליליינבלום (1843–1910), סופר ומראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה, ואמר שאין לחנוכייה ולפועל חנך כל קשר, ובשם זה נוכל לקרוא גם את הסובבת (כלומר סביבון). להמשיך לקרוא

ביטויים שמקורם בארמית

מי שאינו יודע ארמית, מוטב שימשוך ידו ולא יסתכן בביטויים זרים שאינו מבין אותם. כאן הכישלון אורב בכל פינה. יוּמרה של למדנות סופה ביזיון. אין ביטוי ארמי שאין לו מקבילה עברית מסורתית, מדויקת ונאה. כולן רשומות במילונים. לעולם התחליף העברי עדיף, ומטעם פשוט: מפני שהוא מובן יותר גם לקורא וגם לכותב, וקריאתו ושימושו מחוסנים יותר מפני שיבושי דקדוק. להמשיך לקרוא

מי המציא את הזין?

פעמים רבות יש ויכוחים מי חידש מילה מסוימת בעברית, אך הוויכוח על המילה זין, איבר המין הזכרי, משעשע ביותר. בעיתון כל העיר ראובן סיוון (1912–1994), מחנך, בלשן, חוקר, עורך ומתרגם, ויעקב גרוס (1908–2003), חבר כנסת, מתנצחים אם ראובן סיוון וחבריו הם הראשונים שחידשו מילה זו להוראת איבר המין הזכרי. ראובן סיוון טוען כשהוא היה ילד קטן בבית הספר תחכמוני שבירושלים, ביקשו הילדים למצוא ביטוי אחר לזרג, שגם הוא כינוי לאיבר המין הזכרי, כדי שיוכלו להשתמש בו בנוכחות הבנות. הם החליטו על המילה זין כשל האות הראשונה של המילה, וזה היה הסוד שלהם. מאז התפשט הביטוי בכל הארץ, ומופיע אף בעיתונים ובספרים, ויש לו אף הטיות: לזיין, להזדיין וזיון. להמשיך לקרוא