ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

טיפים לכתיבה ממזגת

כדי לקבל את מרב הנקודות בחלק זה בבחינת הבגרות בלשון, כדאי לנקוט את הצעדים האלה:

להמשיך לקרוא

שביתה

המילה שביתה גזורה מן השורש המקראי שב"ת. היא מופיעה בספרות התלמודים והמדרשים. ויש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. הפסקת העבודה בשבת, מנוחת השבת, קיום מצוות המנוחה ביום השבת, כגון "שהוא מצוּוה על שביתת בהמתו כמוהו" (ירושלמי, שבת ז ב); 2. שהייה ביום השבת, בילוי השבת, כגון "שביתתי במקום פלוני" (עירובין נא ב).

בימי הביניים קיבלה המילה שביתה משמעות רחבה יותר, והיא חדילה ממעשה, כגון "שביתה מן המעשה ההוא… שביתת הפה והלב מלהרהר ומלדבר" (אברהם בר חיא הנשיא, הגיון הנפש). כלומר אין מדובר רק בהפסקה בשבת, אלא בהפסקה בכלל. המילה שביתה בעברית החדשה היא מטפורה. במקורות פירוש המילה הוא, כאמור, הימנעות ממלאכה בשבת או בחג. בעברית החדשה משמש מונח זה להפסקת עבודה של עובדים בתור אמצעי לחץ על המעביד להיענות לתביעותיהם.

באנגלית שביתה היא strike. פירושה המילולי הוא הכאה. המשמעות באנגלית של לסרב לעבוד כדי להכריח את המעביד לקבל את דרישות העובדים התקבלה רק ב-1768. החלו להשתמש ב-strike לציון שביתה, כי משמעות אחרת של הפועל היא הנמיך, הוריד. במחאת המלחים, שנערכה ב-1768, הורידו המלחים את מוטות המפרשים כדי למנוע מן הספינה להפליג. ובתור מטפורה מאז ועד היום משתמשים ב-strike כדי להביע את הימנעות העובדים מעבודה להשגת תביעותיהם. באשר לערבית, השורש ضرب בבניין ראשון משמעו הכה, הלקה כמו המשמעות של strike באנגלית. ובבניין רביעי בהשפעת האנגלית המשמעות היא שָבַת. מכאן ששביתה בערבית إضراب, שם הפעולה של בניין רביעי [=קרי: אִצְ'רַאב], היא שאילת משמעות מן האנגלית.

לחם

המילה לחם מקורה במקרא. ולה כמה משמעויות, ואלו הן: 1. מזון מקמח חיטה וכדומה, העשוי בצק ואפוי בתנור, כגון "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם" (בראשית כא, יד); 2. שם כולל למזונות העיקריים למיניהם, כגון "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (דברים י, יח); קיצור של כיכר לחם, חלת לחם, כגון: "… וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן" (שמואל א כה, יח).

בערבית פירוש המילה לחם הוא בשר (لحم). גם בעברית המקראית ללחם הייתה גם משמעות של בשר. את המילה וּלְחֻמָם בצפניה א, יז ("וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים") פירש רש"י: "בשרם ול' ערבי בשר קורין אל לחם". הן בעברית הן בערבית אחת המשמעויות של לחם הוא המזון העיקרי שצורך האדם. השמיים הדרומיים, בפרט הרועים, שהיה עיקר מזונם הבשר, השתמשו למזון זה בשם לחם. והשמים הצפוניים, שהיה עיקר מזונם  מהחיטה וכדומה, השתמשו בשם לחם למזון הזה.

לימון

לימון הוא אחד ממיני פרי ההדרים, בעל טעם חמוץ. הוא הכלאה של אתרוג וחושחש. מוצא הלימון, כנראה, מהאזורים הטרופיים שממזרח להימלאיה ומאזור פנג'ב שבגבול הודו-פקיסטן. תחילת תפוצת הלימון בעולם הייתה בפרס, ומשם הופץ למזרח התיכון. לאחר מכן, במאה ה-12, הביאו סוחרים ערבים את הלימון לאיטליה ולספרד. ובמאה ה-15 הופץ הלימון לעולם החדש בזמן מסעות קולומבוס, וסקו דה-גאמה ואחרים.

להמשיך לקרוא

גטו

גטו הוא רחוב היהודים, מקום מושב מיוחד ליהודים בעיר כדי להפרידם ולהבדילם משאר התושבים בין באונס בין ברצון. מקור הביטוי אינו ברור. לפי מילון אבן-שושן, המילה גטו היא מהמילה האיטלקית borghetto, שפירושה פרוור. לפי סברה אחרת, המילה גטו באה מהמילה האיטלקית ghetto, שפירושה בית יציקה. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב-1516 בסביבת בית יציקה. הוא שכן באי מבודד, שהיה אפשר להגיע אליו בשני גשרים, שהיו נסגרים בלילה. ויש עוד סברה, שהמילה באה בכלל מהמילה העברית גט.

להמשיך לקרוא

הסולל – כלי ללימוד עברית

מטרת המאמר היא להראות כיצד תרם כתב העת הסולל, שראה אור במהלך שנת תרפ"א, להחדרת העברית בקרב פועלי העבודות הציבוריות, עולי העלייה השלישית, ולהפיכתה מלשון יחידים ללשון רבים. אך תחילה יוצג כתב העת.

להמשיך לקרוא

קיוסק

מקור המילה קיוסק הוא מפרסית (کوشک – כּוּשׁכּ). פירושה בפרסית הוא ארמון או אכסדרה. המילה חדרה לתורכית, ובה נהגתה כּוֹשְׁכּ (köşk). בתורכית פירוש השם ביתן. השם נגע לסוג המבנה שממוקמת בו עמדת המכירה. ואכן, הקיוסק הקלסי הוא ביתן קטן ממדים, מעוגל או רב-צלעות. המוכר משרת מתוכו לקוחות העומדים מחוצה לו דרך חלון שירות. מהתורכית חדר השם לשפות אירופה. לעברית הגיע השם, ככל הנראה, מהרוסית, ובה נהגה קִיוֹסְק (Киоск). הקיוסקים נזכרים לראשונה בעיתונות העברית רק בשנות העשרים. למשל, בעיתון הצפירה מ-7 באוגוסט 1921 כתוב: "האינבליד היהודי פנה עוד פעם בבקשה אל המגיסטרט, שירשה לו לערוך קיוסק לממכר עיתונים ברחוב גולוחובסקי". ולפני כן דובר על אוהל לממכר גזוז.

להמשיך לקרוא

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

יצחק בן-צבי ופועלו לעברות שמות משפחה לועזיים

יצחק בן-צבי נולד בפולטבה שבאוקראינה בשנת 1884 ונפטר בירושלים בשנת 1963. הוא היה הנשיא השני של מדינת ישראל, מראשי פועלי ציון, אחדות העבודה ומפא"י. בראשית 1907 עלה לארץ בתור שליח של פועלי ציון ברוסיה. בארץ ישראל החליף בן-צבי את שם משפחתו הלועזי שמשלביץ לשם משפחתו הנוכחי, והוא נקרא על שם אביו צבי. יצחק בן-צבי נודע בזיקתו העמוקה ללשון העברית בקנאתו למעמדה ולשימוש בה. בן-צבי שאף להתחדשות עברית בארץ-ישראל. בוועידה השנייה של מפלגת פועלי ציון, שנערכה ביפו בחג השבועות תרס"ז (1907), הציע בן-צבי להוציא לאור עיתון עיתון מפלגתי ביידיש דער אַנפאַנג. בן-גוריון התנגד ונשאר במיעוט. לאחר הדפסת שני הגיליונות הראשונים הופסקה הופעת העיתון, והוחלט להוציא עיתון בעברית, האחדות שמו. חברי המערכת היו בן-גוריון, בן-צבי, יעקב זרובבל ורחל ינאית.

להמשיך לקרוא

סרעפת

סרעפת היא מחיצה שרירית דמוית כיפה, המפרידה בין חלל החזה לחלל הבטן, ודרכה עובר הוושט. שאול טשרניחובסקי (1875–1943), הרופא והמשורר, הוא שחידש את המילה סרעפת בעקבות המילה המקראית שֹרעפים, שפירושה מחשבות. היא מופיעה פעמיים בספר תהילים. טשרניחובסקי תרגם לעברית את יצירותיו של הומרוס 'איליאדה' ו'אודיסאה'. בתרגומו הביא את המילה סרעפת בתור חלופה עברית למילה היוונית phrenes, המציינת הן את מחיצת השריר בגוף הן את מקור המחשבות. היוונים סברו שהסרעפת היא מקור הרגשות והמחשבות. המילה שרעפים התאימה לשתי ההגדרות של המילה היוונית phrenes. היא מציינת, כאמור, הרהורים, ובמקרא באה לצד אברי גוף. בתהילים צד, יט כתוב: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי…" כלומר מובאת המילה בקרבי. ובתהילים קלט, כג כתוב: "חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי". בפסוק זה המילה לב מקבילה למילה שרעפים. בשנת 1941 הופיעה לראשונה סרעפת במילון למונחי רפואה.