ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

אביב

המילה אביב נגזרה מן השורש אב"ב, שפירושו לצמוח, לפרוח. ומכאן קיים הביטוי "נקטף באִבּוֹ", כלומר נקטף בצמיחתו, עוד בטרם הסתיימה. בלשון המקרא ובלשון חכמים למילה אביב יש שני פירושים, ואלו הם: 1. השיבולים כשהן כבר בקנה ועודן ירוקות, כגון "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" (שמות ט, לא); "על שלשה סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה" (תוספתא, סנהדרין, ב, ב); 2. עת השנה אחרי החורף כשהתבואה ירוקה בשדה, התקופה שבין הפריחה והבשלת התבואה בשדה. בספרות התלמודים והמדרשים העתיקים הפירוש הוא עונת השנה אחרי הסתיו, מן ניסן ועד תמוז, כגון "דרוד אחד לא יבשר האביב" (נוה שלום, א, ו). בעברית החדשה אביב הוא כינוי פיוטי לשנות הנעורים, כגון "ורנים בי עשרים אביביי" (רחל).

שטינקר

שטינקר היא מילה ביידיש, ופירושה המילולי מסריח. לאחר מכן הורחבה משמעותה למלשין. בשם הגנאי שטינקר כינו בעולם התחתון היהודי של ורשה את המלשינים למשטרה. התואר המפוקפק הזה הועתק למציאות היהודית הארץ-ישראלית, והודבק לערבים שסייעו לנו. ממילה מהלעג הצבאי חלחלה המילה שטינקר לעולם התחתון. בעולם התחתון אדם שחשוד בשיתוף פעולה עם המשטרה או בהלשנות על חבריו מכונה "שטינקר". עוד כינויים הם "מניאק" או "שתול". אותו עבריין מקבל למעשה חסות מן המדינה בתמורה למידע שהוא מוסר למשטרה. כלומר מדובר בעֵד מדינה. היום מילה זו נפוצה גם בקרב הקהל הרחב במשמעות של מלשין. למשל, בשנת 2007 הפיקו תלמידי בית ספר סרט ששמו שטינקר על ילד שמסר מידע על התנהגות בלתי הולמת של חבריו לכיתה. מן המילה שטינקר נגזרו שני פעלים: הִשְטַנְקֵר ושְטִנְקֵר, ומשמעות שניהם להלשין.

פינג'אן

מקור המילה פינג'אן מתקופת התלמוד מהמילה היוונית פנקס, שפירושה טבלה, גיליון רישום, כגון "הפנקס פתוח והיד כותבת" (אבות ג, טז). מילה זו נהפכה לפינכא בארמית, ופירושה קערה, צלחת. מהמילה פינכא התפתח הביטוי מלחך פינכא, ופירושו מלקק צלחות. ביטוי זה הוא כינוי גנאי לחנפן, לאדם המתרפס לפני גדול ממנו. ביטוי זה נקבע על פי הביטוי המופיע בפסחים מט, א: "בר מלחיך פינכי". וממילה זו נוצרה בעברית בת-ימינו המילה פינך. המילה פינך השתרשה בלהג הצבאי, ופירושה קופסה של פח או של אלומיניום כעין צלחת סגורה, המשמשת כלי אוכל לחייל בהימצאו במחנה בתנאי שדה. המונח עבר לפרסית, ובה בוטאה המילה פֶּנְגָּן. ומן הפרסית חדרה לערבית, ובה בוטאה פינג'אן. בערבית פינג'אן הוא הספלון נטול הידית שנועד ללגימת הקפה. אך בתקופת הפלמ"ח הפכו את הפינג'אן חברי הפלמ"ח לקומקום לקפה, שעובר מיד ליד. כך הוא בשירו של חיים חפר הפינג'אן, שנכתב בשנת 1945:  "סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן" הטענה היא שמקור המילה הוא  מטעות מהתקופה שלפני קום המדינה. כאשר היו הערבים מזמינים את שכניהם היהודים לקפה, הם היו אומרים להם: "תעאל אשרב פינג'אן קהווה" [=בוא תשתה כוס קפה], והיהודים חשבו שהפינג'אן הוא הכוס שֶבו מכינים את הקפה. להמשיך לקרוא

מקרר

לפי מונחי המטבח של ועד הלשון לשנת תרצ"ח (1938), הארון המשמש לקירור מאכלים יכונה מְקֵרָה. מקור השם בתנ"ך, כגון "וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה" (שופטים ג, כד). לפי מלון התנ"ך של יהושע שטיינברג, הכוונה של המילה בתנ"ך היא שאיפת רוח קר בחום קיץ.

להמשיך לקרוא

מניאק

עד שנות השבעים הייתה המשמעות היחידה של המילה מניאק אדם חולה רוח. מילה זו נגזרה מהמילה מַנְיָה. מקור המילה מניה הוא יוונית, ופירושה מחלת רוח של אדם, המלווה התרגשויות והתפרצויות רגשיות קשות. לדוגמה, בעיתון דאר היום מ-13 בינואר 1936 כתוב כך: "נתפרסמה הודעה רשמית למחצה האומרת שהמתנקש הוא מניאק (חולה רוח) דתי שאינו קשור עם שום מפלגה פוליטית". להמשיך לקרוא

סופגנייה

מאמר זה עוסק במקור השם סופגנייה. הסופגנייה היא עוגה עגולה, רכה ותפוחה כעין ספוג, המטוגנת בשמן עמוק, בייחוד לימי החנוכה. דוד ילין הוא שחידש בשנת 1896 את המילה סופגנייה מן המילה סופגן בתוספת הסיומת xיָּה. המילה הופיעה בספר שתרגם בשנת תרנ"ז המוכיח מוקפילד: "כי בהעשות הספגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן". ולאחר מכן הופיעה המילה בספר שתרגם בשנת תרנ"ב ספורי אלף לילה ולילה: "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". ובהערה שם כתוב: "מיני מאפה רכים". חיים נחמן ביאליק התנגד לחידוש הזה של דוד ילין, ובמקומו הציע את הצורה אספוגים על משקל אתרוגים. להמשיך לקרוא

תכשיט

המילה תכשיט שייכת לחטיבה של ספרות התלמודים והמדרשים העתיקים. הפירושים שלה הם עדי, מעשה קישוט, חפץ שאדם מתקשט בו, כגון "תכשיטי נשים" (פסחים ג, א); קישוט, נוי, תוספת חן, כגון "אם לרפואה כדי לכחול עין אחת, אם לתכשיט כדי לכחול שתי עיניים" (שבת ח, לג). 

המילה תכשיט נכנסה ליידיש מהעברית. אך במרוצת הזמן קיבלה משמעות אירונית, והיא כינוי לקונדס ולמזיק, ובייחוד לנער שובב ופוחז. למשל, ביצירה של נחום-מאיר שייקביץ' (1849–1905) "דער קאָרטן-שפּילער" [=הקלפן] כתוב כך: "דו וועסט פֿון דיַין תכשיט לאָזערקע אַ מאָל האָבן אַזעלכע חרפּות און בושות…" [=יהיו לך פעם מהתכשיט שלך לאזרקע כאלו חרפות ובושות].  המילה תכשיט במשמעות האירונית חדרה לעברית, ובעיקר לסלנג. ההגייה היא מלעילית ולא מלרעית. דוגמה לשימוש האירוני במילה תכשיט ביצירתו של י"ל פרץ (1852–1915) "תמונות מעולם-התוהו": "הכּוֹל יודעים את ה"תכשיט" כעוכר ישׂראל גמור, כאיש אשר בהפקירא ניחא ליה".

תעתיק מילים שאולות מיוונית

בישיבה ריג של האקדמיה ללשון העברית בענייני דקדוק, שנערכה ב-5 בינואר 1994, נקבע שמילים ממוצא יווני שהתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן, למשל פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון. על החלטות אלו חזרו בישיבה שט, שנערכה ב-29 ביוני 2009. לעומת זאת, דוד בן-גוריון פסק שכל מילה יוונית שנתקבלה בתלמוד ובה יש סמ"ך, תיכתב בסמ"ך ולא בזי"ן. מאמר זה עוסק בדרכים של דוד בן-גוריון לקדם פסיקה זו ובהתנגדות שהתעוררה בעקבות זאת. להמשיך לקרוא

יוזמה

מאמר זה עוסק במילה יוזמה ובדרכים השונות שהוצעו לקרוא אותה. אליעזר בן-יהודה הוא שחידש את המילה הזאת על משקל חוכמה. כך הוא כותב במילונו מילון הלשון העברית: "שם הפעולה ועצם המעשה שיזם איש לעשות. נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בספרות". דוד בן-גוריון סבור שאליעזר בן-יהודה טעה במילונו בניקוד המילה יוזמה. הוא סבור שיש לנקד יִזמה בחיריק מתוך הסתמכותו על ניקוד המילים בתנ"ך. ויש לציין שבמילונו של יהודה גור מלון עברי קיימות שתי הצורות זו לצד זו: יָזְמָה ויִזְמָה. להמשיך לקרוא

פיילה

 מאמר זה עוסק במילה פיילה (פַּיְלָה בניקוד). מילה זו בשימוש בסלנג. פיילה היא גיגית גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתלייה. בתחילה הייתה עשויה מעץ, מפח מגוולן או מפח פלדה מצופה אמייל, ולאחר מכן גם מפלסטיק. היא נגזרת מהמילה פְּיָלֵי הנזכרת במשנה: "כיצד מטהרין את המצורע: היה מביא פיילי של חרס חדשה, ונותן לתוכה רביעית מים, ומביא שתי ציפורים דרור" (נגעים יד, א). במשנה הכוונה לכלי גדול לנוזלים – ליין, למים וכדומה. בעניין הזה כתוב בעיתון מעריב מ-9 במאי 1980: "לעומת זאת היו היוונים נוהגים לנסך יין מתוך פיילה, אותה קערית שטוחה הנזכרת בספרות היוונית ומתוארת בציורי הכלים היווניים". לפי מילון הסלנג המקיף, מקור המילה מלדינו. להמשיך לקרוא