ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

לביבות

המילה לביבות מופיעה כבר בתנ"ך. וכך כתוב: "וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת /וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ח–ט). לפי התיאור מדובר במאכל שעשוי מבצק שמבשלים אותו, ויוצקים אותו בקערה. אך לא ברור מהי הצורה של חתיכות הבצק הללו, שהכינה תמר. יש אומרים שהייתה להן צורת לב, ועל כן נקראו לביבה. ויש אומרים לביבות כי הן מושכות את הלב לתאוות המאכל. רס"ג תרגם זלאביה, שהוא מאכל מתוק, הנעשה מבלילת קמח חיטה ומטוגן בשמן עמוק, ולרוב בסירופ סוכר. רש"י כותב על אתר: "ותחלוט סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואחר כך בשמן". ורד"ק פירש: "הוא הבצק הרקיק שקולין אותו במשרת". אליעזר בן-יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית בערך לבִבה: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטגן בשמן ובדבש וכדומה". להמשיך לקרוא

גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש". להמשיך לקרוא

מספר

המילה מספר היא שם עצם. כשמילה זו באה בתחילת המשפט, היא משמשת בתפקיד הנושא, כגון "מספר המשרות המיועדות לשכירים ירד". מה שירד הוא המספר ולא המשרות, ולכן המילה מספר באה ראשונה. היא המרכז במשפט הזה. אבל יש שהמילה מספר משנה את מקומה במשפט, ואז לא זו בלבד שאיננה הנושא, אלא אף משמעותה משתנה, כגון "בעוד ימים מספר תסתיים ועידת הקיבוץ". המילה מספר באה כאן בהוראת יחידים. אין היא עוד שם עצם, אלא תואר הפועל. במקרים כאלה באה המילה מספר רק אחרי שם העצם שהיא באה לתאר. לא בעוד מספר ימים, אלא בעוד ימים מספר. במקרא, המשמש לנו מקור עיקרי לידיעת הלשון וחוקיה, באה המילה מספר בהוראת מעטים תמיד אחרי שם העצם, כגון "והותרתי מהם אנשי מספר". כל המקדים את המילה מספר לשם העצם הסמוך לו, בעוד שבכוונתו להשתמש בה בהוראת מעטים, חוטא לחוקי הלשון ולהגיונה.

תוכי

התוכי נזכר פעמיים במקרא: "כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם; אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים" (מלכים א י, כב; דברי הימים ב ט, כא). בשתי הפעמים התוכיים, עם שאר הסחורות – הזהב, הכסף, השנהבים והקופים, הובאו לארץ ישראל אחת לשלוש שנים במסגרת עסקה חוצת גבולות וימים בין שלמה המלך למלך חירם. מדובר בסחורות יקרות, שאינן נמצאות במרחב הארץ-ישראלי. להמשיך לקרוא

ריבה

ריבה היא ממרח מתוק עשוי מפירות מבושלים בסוכר. את המילה ריבה חידש אליעזר בן-יהודה בהשראת המילה הערבית מֻרַבָּא (קונפיטורה). הוא תלה את חידושו במילה ריבה הנזכרת בתלמוד הירושלמי בהקשר של טיגון מנחות. ואף סבר שיש קשר בינה לבין המילה הערבית. בעיתון הצבי משלושה במרס 1888 מסביר אליעזר בן-יהודה כיצד חידש מילה זו: להמשיך לקרוא

תירס

תירס הוא תבואת קיץ ממשפחת הדגניים. מקורו של התירס במרכז אמריקה. עם גילוי יבשת אמריקה הופץ השימוש בתירס לכל חלקי העולם. ב-1561 התפשט התירס מספרד לאיטליה. משם עבר לתורכייה ולמזרח הקרוב. השם המדעי של התירס הוא Zea mays. עם הבאת התירס לאירופה הובא איתו השם מאיס, שבו מכונה השם בפי תושבי פרו או האיטי. השם מאיס נקלט בשפות אחדות: ספרדית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, אנגלית ועוד. להמשיך לקרוא

חצבת

מאמר זה עוסק בשינויים שחלו בשם המחלה. חצבת היא מחלת ילדים מידבקת, הנגרמת על ידי נגיף. בגינה לחולה יש חום גבוה ופריחה אדמדמה. שם המחלה היה בראשיתו חַצְבָּה. השם נוצר  בתקופת ימי הביניים בהשפעת שם המחלה בערבית "חצבה" (حصبة). למשל, "דע כי החצבה היא כאלו היא גדרה אדומה ואין הפרש ביניהם ברוב הענינים…" (קאנון). שם המחלה נקבע לפי מראה התפרחת בעור. העור כאילו חצוב מנקודות אדומות, שלפעמים מתאחדות לשטח רצוף, ומכסים שטחים בפנים, בצוואר, בחזה, בגב, בבטן וברגליים. ואכן, במילונו של אליעזר בן יהודה מלון הלשון העברית ובמילונו של יהודה גור מלון עברי מופיע רק הערך חצבה לציון המחלה.      להמשיך לקרוא

מי נתן לצה"ל את שמו?

צבא הגנה לישראל, ובראשי תיבות צה"ל, הוקם כשבועיים לאחר קום מדינת ישראל תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות. הממשלה הזמנית החליטה על הקמתו, וראש הממשלה דוד בן-גוריון חתם על פקודת צבא הגנה לישראל, תש"ח-1948 ב-26 במאי 1948. צה"ל התבסס על המבנה הארגוני של ההגנה כדי לשמש הכוח הלוחם העיקרי של מדינת ישראל, ומיזג לתוכו גם לוחמים מהבריגדה היהודית ומן המחתרות האחרות – האצ"ל והלח"י. על פי הפקודה המקימה את צבא ההגנה למדינת ישראל, הצבא יהיה מורכב מחילות יבשה, מחיל הים ומחיל האוויר. במצב חירום יונהג גיוס חובה לצבא. כמו כן, כל אדם שישרת בצבא יהיה חייב להישבע שבועת אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים. ואסור להקים או לקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא. להמשיך לקרוא

שירי פעוטות

ליקטתי כמה שירי ערש לפעוטות, שאינם מוּכרים. אתם מוזמנים לשמור ולהקריא לילדיכם.

 

אַחֲרֵי הָרוּחַ (שרה לוי-תנאי)

בָּא הָרוּחַ הַשּׁוֹבָב

בּוֹאוּ וְנִרְדֹּף אַחֲרָיו
שָׁר שָׁר שָׁר שָׁר-שֵׁר
כָּךְ הָרוּחַ מְשׁוֹרֵר
שָׁר שָׁר שָׁר שָׁר-שֵׁר
וְעָלֶה נוֹשֵׁר, נוֹשֵׁר.

הִנֵּה בָּא אֶל הֶהָרִים
נַעֲלֶה נָא חֲבֵרִים!
רַשׁ רַשׁ רַשׁ רַשׁ-רֵשׁ
כָּךְ הָרוּחַ מְרַשְׁרֵשׁ
רַשׁ רַשׁ רַשׁ רַשׁ-רֵשׁ
כָּךְ הָרוּחַ מְרַשְׁרֵשׁ להמשיך לקרוא

תרגום יהואש את זמרת הארץ ליידיש

לצמחים במקרא אין תמיד זיהוי ודאי. במאמר הזה אנסה לראות כיצד יהואש מתרגם ליידיש את זמרת הארץ, המופיעה בבראשית מג פסוק יא. זמרת הארץ היא דבש, צורי, נכאת, לוט, בוטנים ושקדים, ועליהם ארחיב בהמשך. את תרגומו של יהואש אשווה לתרגום התנ"ך של משה מנדלסון (1729–1786) לגרמנית באותיות עבריות, המכוּנה נתיבות שלום. מנדלסון צירף לתרגום ביאור בעברית. כמו כן אשווה את תרגום יהואש לתרגום אונקלוס ולתרגומים של מפרשי תנ"ך בולטים במהלך הדורות. בהשוואה זו אנסה לראות אם שאב מהם את זיהוי הצמחים הנחשבים לזמרת הארץ או ממנדלסון. להמשיך לקרוא