ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

גטו

גטו הוא רחוב היהודים, מקום מושב מיוחד ליהודים בעיר כדי להפרידם ולהבדילם משאר התושבים בין באונס בין ברצון. מקור הביטוי אינו ברור. לפי מילון אבן-שושן, המילה גטו היא מהמילה האיטלקית borghetto, שפירושה פרוור. לפי סברה אחרת, המילה גטו באה מהמילה האיטלקית ghetto, שפירושה בית יציקה. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב-1516 בסביבת בית יציקה. הוא שכן באי מבודד, שהיה אפשר להגיע אליו בשני גשרים, שהיו נסגרים בלילה. ויש עוד סברה, שהמילה באה בכלל מהמילה העברית גט.

להמשיך לקרוא

הסולל – כלי ללימוד עברית

מטרת המאמר היא להראות כיצד תרם כתב העת הסולל, שראה אור במהלך שנת תרפ"א, להחדרת העברית בקרב פועלי העבודות הציבוריות, עולי העלייה השלישית, ולהפיכתה מלשון יחידים ללשון רבים. אך תחילה יוצג כתב העת.

להמשיך לקרוא

קיוסק

מקור המילה קיוסק הוא מפרסית (کوشک – כּוּשׁכּ). פירושה בפרסית הוא ארמון או אכסדרה. המילה חדרה לתורכית, ובה נהגתה כּוֹשְׁכּ (köşk). בתורכית פירוש השם ביתן. השם נגע לסוג המבנה שממוקמת בו עמדת המכירה. ואכן, הקיוסק הקלסי הוא ביתן קטן ממדים, מעוגל או רב-צלעות. המוכר משרת מתוכו לקוחות העומדים מחוצה לו דרך חלון שירות. מהתורכית חדר השם לשפות אירופה. לעברית הגיע השם, ככל הנראה, מהרוסית, ובה נהגה קִיוֹסְק (Киоск). הקיוסקים נזכרים לראשונה בעיתונות העברית רק בשנות העשרים. למשל, בעיתון הצפירה מ-7 באוגוסט 1921 כתוב: "האינבליד היהודי פנה עוד פעם בבקשה אל המגיסטרט, שירשה לו לערוך קיוסק לממכר עיתונים ברחוב גולוחובסקי". ולפני כן דובר על אוהל לממכר גזוז.

להמשיך לקרוא

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

יצחק בן-צבי ופועלו לעברות שמות משפחה לועזיים

יצחק בן-צבי נולד בפולטבה שבאוקראינה בשנת 1884 ונפטר בירושלים בשנת 1963. הוא היה הנשיא השני של מדינת ישראל, מראשי פועלי ציון, אחדות העבודה ומפא"י. בראשית 1907 עלה לארץ בתור שליח של פועלי ציון ברוסיה. בארץ ישראל החליף בן-צבי את שם משפחתו הלועזי שמשלביץ לשם משפחתו הנוכחי, והוא נקרא על שם אביו צבי. יצחק בן-צבי נודע בזיקתו העמוקה ללשון העברית בקנאתו למעמדה ולשימוש בה. בן-צבי שאף להתחדשות עברית בארץ-ישראל. בוועידה השנייה של מפלגת פועלי ציון, שנערכה ביפו בחג השבועות תרס"ז (1907), הציע בן-צבי להוציא לאור עיתון עיתון מפלגתי ביידיש דער אַנפאַנג. בן-גוריון התנגד ונשאר במיעוט. לאחר הדפסת שני הגיליונות הראשונים הופסקה הופעת העיתון, והוחלט להוציא עיתון בעברית, האחדות שמו. חברי המערכת היו בן-גוריון, בן-צבי, יעקב זרובבל ורחל ינאית.

להמשיך לקרוא

סרעפת

סרעפת היא מחיצה שרירית דמוית כיפה, המפרידה בין חלל החזה לחלל הבטן, ודרכה עובר הוושט. שאול טשרניחובסקי (1875–1943), הרופא והמשורר, הוא שחידש את המילה סרעפת בעקבות המילה המקראית שֹרעפים, שפירושה מחשבות. היא מופיעה פעמיים בספר תהילים. טשרניחובסקי תרגם לעברית את יצירותיו של הומרוס 'איליאדה' ו'אודיסאה'. בתרגומו הביא את המילה סרעפת בתור חלופה עברית למילה היוונית phrenes, המציינת הן את מחיצת השריר בגוף הן את מקור המחשבות. היוונים סברו שהסרעפת היא מקור הרגשות והמחשבות. המילה שרעפים התאימה לשתי ההגדרות של המילה היוונית phrenes. היא מציינת, כאמור, הרהורים, ובמקרא באה לצד אברי גוף. בתהילים צד, יט כתוב: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי…" כלומר מובאת המילה בקרבי. ובתהילים קלט, כג כתוב: "חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי". בפסוק זה המילה לב מקבילה למילה שרעפים. בשנת 1941 הופיעה לראשונה סרעפת במילון למונחי רפואה.

פלפל

השם פלפל כבר מופיע במשנה, כגון במסכת שבת, סה א כתוב: "פלפל לריח הפה גלגל מלח לדורשיני". הפלפל הנזכר במשנה הוא התבלין הקרוי כיום פלפל שחור, המיוצר משיח מטפס שמוצאו בהודו, והוא Piper nigrum. ואילו צמח הפלפלת הוא ממשפחת הסולניים. הוא קיים במאות זנים שונים, בהם מתוקים וחריפים. פירותיו יכולים להיות בצבע ירוק, אדום או צהוב.  מקורו של צמח הפלפלת ביבשת אמריקה. בה שימש למאכל אלפי שנים, אבל הוא לא היה מוּכר בעולם הישן עד מסעו של כריסטופר קולומבוס. כאשר הובא הפרי החריף לאירופה, זכה לפופולריות רבה בתור תבלין חלופי לפלפל השחור, שהובא בעיקר מהודו והיה יקר מאוד, ולכן נקרא בשפות רבות באותו השם.

אליעזר בן יהודה במילון הלשון העברית הישנה והחדשה מנקד את הפ"א השנייה במילה פלפל בקמץ.  והוא כותב כך: "מן ההודית פִּפַּלַ, פִּפַּלִ, והשם בא לעברית דרך הפרסית והארמית, וכן ליוונית peperi וברומית piper, ומכאן ללשונות אירופה. לפי מקור השם אפשר לראות עקר בניקוד פִּלְפָּל על משקל גִּלְגָּל…" גם במילון עברי של יהודה גור הניקוד הוא פִּלְפָּל. אבל ניקוד זה לא התקבל.

האקדמיה ללשון העברית הבחינה בין הפלפל לפלפלת. הפלפל הוא תבלין חריף המופק מן הפרי הטחון של עץ הפלפל. ואילו לפלפלת יש שתי משמעויות, והן הפרי של צמח ממשפחת הסולניים ואבקה אדומה לתיבול, המופקת מן הפרי הזה. אבקה זו כונתה גם פלפל אדום. ואכן, כך הופיעה הפלפלת בכתבים העבריים. למשל, בספר האגדה בחלק השישי כתוב: "טובה פלפלת אחת חריפה ממלוא סל קישואים". במדור "בשביל עקרת הבית", שהתפרסם בעיתון הארץ ב-28 ביולי 1942, כתוב כך: "אפשר להוסיף גם רסק עגבניות וקצת פלפלת (=פלפל אדום)".

אך במרוצת הזמן דחקה הפפריקה את הפלפל האדום ואת הפלפלת, והיום בשיטוט בשווקים או בסוּפרים הכיתוב הוא רק פפריקה. והפלפל מציין הן את הפרי הן את התבלין. למשל, ביצירה לב שפוך של חנוך ברטוב כתוב כך: "לצהריים הוא מביא מדי יום ביומו, בשקית פלסטיק, לחם פרוס, מרגרינה, אולי חמאה, גבינת קוטג', יוגורט, ובצנצנת סגורה מלפפון קלוף, פלפל מפולח, עגבנייה חצויה וקומץ זיתים מבוקעים".

סטתוסקופּ

השם סטתוסקופּ נגזר מיוונית: stethos חזה, skopein לראות. הוא מכשיר רפואי המשמש להאזנה לקולות הנשימה או לפעימות הלב ולאוושותיו. את המסכת המציא בשנת 1816 רנה לאנק (René Laennec), רופא צרפתי, שהיה רופאו של נפוליאון. האקדמיה ללשון עברית קבעה שהשם העברי לסטתוסקופ הוא מסכת. למרות זאת יש לסטתוסקופ שמות רבות בעברית, הגזורים משורשים הקשורים לחוש השמיעה. בסיפור "דוליט בלימפפו" של רפאל ספורטה כונה הסטתוסקופ מִקשבות: "מרכיב לאוזניו טלפון – מקשבות". גם בעיתון למרחב מ-5 ביוני 1959 נכתב מקשבות: "רופא קטן פורץ מן החוץ, מקשבות תקועות לו בעורף…"

כמו כן, בספר רצח באישון הלילה של אגאטה כריסטי, שיצא לאור בישראל ב-1967, כונה הסטתוסקופ תשמוע: "… אחר ישב בכיסאו וניפנף לעיניה את התשמוע (סטטוסקופ)". בעיתון הארץ מ-5 בינואר 1943 נכתב שפופרת-רופא: "רופא אחד נקנס אתמול בבית משפט השלום בתל-אביב ב-7 לא"י על שנמצא אצלו שפופרת-רופא (סטטוסקופ) גנובה מהצבא". ואילו בעיתון דבר מ-28 באוגוסט 1981 כונה הסטתוסקופ מאזנת: "…בדיקה חיצונית בעזרת מאזנת (סטטוסקופ). ובאותו עיתון מ-9 בדצמבר 1964 נכתב קנה-שמע: "מעתה נראה במוסד זה בעלי חלוקים לבנים כשבכיסיהם 'סטתוסקופ' (קנה-שמע)…"

חיסון

חיסון הוא חיזוק, סיגול כושר התנגדות, מצב של תנגודת לאינפקציה: חיסון הגוף באמצעות תרכיבים היוצרים נוגדנים נגד מחלה מסוימת (חיסון פעיל) או חיסון על ידי הזרקת נסיוב (חיסון סביל). הראשון שטבע את המילה חיסון היה יצחק בן יוסף טובים, דוקטור לחוכמת הרפואה בפטרבורג, בעיתון המליץ מ-29 במאי 1896. אך השם שנתן היה דווקא חוסן. המילה חוסן מופיעה במקרא, ופירושה כוח ועוצמה, כגון "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן…" (משלי כז, כד).

וכך הסביר טובים את משמעות השם: "… בחרתי בשם 'חוסן', אשר יכון באחת למושג 'אומץ' ולמושג 'מחסה'. לפי זה תהיה הוראת שם התואר 'חסון' – אימון בלעז – כלומר בלתי מוכשר לחלות חלי ידוע וענין הפעלים 'חסן' ו'החסין' – אימוניזירן בלעז – כלומר הנחיל אדם או חיה את הכשרון לעמוד נגד חלי ידוע ולבלתי חלות אותו…" 

הפעם הראשונה שהשתמשו במילה חיסון היה ב-1925 בעיתון היום (ורשה), שיצא לאור ב-18 בינואר 1925, וכך נכתב: "החיסון [ש]הוא לגוף האדם ע"י מחלה מתדבקת הוא חיסון טבעי, ולכוח ההתנגדות הנמצא בגוף ע"י הרכבתו של ארס מוחלש קוראים חִסון מלאכותי".

הפגנה

הפגנה היא שם הפעולה של הפועל הפגין. במקורות נמצא גם הכתיב הבגין. אך בימינו הכתיב הנכון הוא רק הפגין. מוצא המילה הפגין מפרסית. וממנה חדרה ללשון חז"ל, ומשמעותה צעק. למשל, במסכת ראש השנה, יט, א כתוב: "… אמרה להם בואו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה". רש"י כתב על אתר: "הפגינו – צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליהם".

המשמעות המילולית של המילה demonstration היא חשיפה. ורק בהמשך התקבלה המשמעות של הפגנה: רצון העם נחשף על ידי יציאה לרחובות והבעת דעתו. באופן הזה תורגמה המילה גם לערבית: 'מט'אהרה' (مظاهرة). השורש 'ט'הר' מורה על גילוי או על חשיפה. אליעזר בן-יהודה החליט לתרגם את המילה demonstration על סמך הערבית. מכיוון שהעיצור ט' אינו קיים בעברית, החליף בן-יהודה אותו בעיצור זי"ן, וכך יצר את המילה מזהרה.  אך שמעון מנחם לזר יצא נגד חידוש זה של בן-יהודה, וטען שיש להשתמש במילה הפגין, שמופיעה כבר בתלמוד. להלן דבריו שהתפרסמו בעיתון המגיד בגיליון מ-25 בינואר 1890: "למושג 'דעמאָנסטרירען" אן עוד מלה מתאימה בלשוננו, וגם אי אפשר להשתמש במלה הזרה הזאת. ולדעתי נמצא המושג הזה בתלמוד (בבלי תענית י"ח ע"א): 'בואו והפגינו בלילה, עמדו והפגינו בלילה ואמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות'. מי לא יראה, כי השתמשו קדמונינו בפעל 'הפגן' למושג 'דעמאנסטרירען' ממש?"

אביגדור הלוי מרמלשטיין תמך בעיתון המגיד מ-5 באפריל 1890 בהצעתו של שמעון מנחם לזר לקבוע את המילה הפגנה בתור תרגום למילה באנגלית demonstration. וכך הוא כותב: "… יתר טוב ומתאים יהיה הפועל 'הפגן', אשר דלה לנו מר לזר ממעמקי ים התלמוד: 'בוא והפגינו הלילה' (תענית י"ח ע"א). אחרי החפוש מצאתי גם בתרגום 'ישועתי אליך תבוא' מתורגם 'ופגינתי קדמך תיעול', ובב"ק קי"ה 'ועמד זה והפגין בלילה', פירוש: זעק".