ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

פרפר

פרפר הוא חרק בעל זוג מחושים ושני זוגות כנפיים, בדרך כלל צבעוניות. את המילה פרפר חידש אליעזר בן-יהודה ב-1892. הוא השתמש לשם כך בפועל פִּרְפֵּר, הקיים במקרא, ובמילה פרפר, המופיעה במלכים ב ה, יב: "הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה". הכוונה בפרפר בספר מלכים לשם של נהר מגדולי נהרות דמשק. יש גם דמיון צלילים למילים שבלעז: בערבית המילה היא פֻרְפוּר (فرفور), בצרפתית  papilio ובאיטלקית parfala. להמשיך לקרוא

השפעת העברית על היידיש

על אף לבושה הגרמני החיצוני ספגה היידיש חלק גדול מדרכי ההתבטאות, אוצר המילים, עולם המושגים, דרכי השיחה והאינטונציות של הטקסטים בארמית ובעברית. היא גם שבה והשפיעה עליהן בעצמה. יתר על כן , סגנון מיוחד – "נוסח הסופרים" – השתמש בפסיפס של קטעי עברית וארמית בטקסט אחד עם קטעי יידיש, אפילו בתוך משפט אחד, והשפיע מכל שפה על סגנונה של השנייה. הערכה היא שמספר המילים מלשון הקודש ביידיש הוא 15–20 אחוזים מכלל הלשון. להמשיך לקרוא

צימרמן

צימרמן הוא כינוי ישראלי לאי-התאמה בולטת בין מילים למנגינה ולחוסר מוזיקליות של שיר. מקור הביטוי הוא בשיר מתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים "אז הלכנו אל צימרמן". בני נוער מכפר תבור ניסו להתאים מילים ללחן שחיבר מרדכי זעירא לשיר "חבר'ה לצים, חבר'ה יאטים, בחורים כארזים". הביטוי אף הוכנס למילון העולמי לעברית מדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה: "צימרמן – כינוי לשיר, הכתוב בחרוזים, כשהמשקל לא נשמר מפאת חוסר כישרון, והדבר מעורר גיחוך". להמשיך לקרוא

ישן מפני חדש תוציאו?

במאמר הזה הובאו כמה מילים וביטויים שכיחים בעברית הישראלית של ימינו, הבאים לדחות את רגליהם של ביטויים פשוטים ורגילים מדורי דורות, אשר בשל כך הולכים ונעשים נדירים.

מישהו, משהו, איזה שהוא דבר

הרבה דרכים בעברית כדי להביע כינוי של סתמיות, המציין איש או דבר בלתי מסוים: מישהו, כלשהו, משהו, כל דבר שהוא, איזה דבר שהוא. אולם, היום נראה שהצירופים דבר זה או אחר, איש זה או אחר, תופסים את מקום הצירופים הראשונים. והמשונה בחידוש זה הוא שבדרך כלל הישראלים מקצרים בדיבורם, אבל כאן דווקא מאריכים. להמשיך לקרוא

זרקור

זרקור הוא פנס גדול, הממקד את אורו באלומה חזקה ומאירה למרחקים. בלעז השם הוא פרוז'קטור. ניתנו הצעות רבות לעברות המילה פרוז'קטור. למשל, בעיתון דבר מ-9 במרס 1932 השתמשו במילה מזרקור: "מזרקור (פרוז'קטור) שבו אפשר לשלוח ידיעות ותמונות למרחק של קילומטרים אחדים הומצא על ידי המהנדס הברלינרי ד"ר מאנהיימר". זורק אור היה אף אחד מהעברותים למילה פרוז'קטור. לדוגמה, בעיתון הבקר מ-21 בנובמבר 1935 נכתב כך: "זורק אור הכה אותו בסנורים. על כן לא ראה את הספינה השניה". עוד חלופה שהוצעה הייתה זרקאור. למשל, בעיתון הבקר מ-29 ביולי 1938 נכתב כך: "מצב הבטחון בנקודה רופף מאד, משום שאין בה לא זרקאור...". חלופה אחרת הייתה זורקור. כגון, בעיתון דאר היום מ-13 בינואר 1935 נכתב כך: "זורקור של מלון ענק נזדקר כלפי השמים האפלים".

לבסוף, ב-1940 פסק ועד הלשון שהחלופה העברית לפרוז'קטור היא זרקור. המילה אף הוכנסה למילון למונחי תיאטרון. המילה זרקור היא הלחם של שתי המילים זרק ואור. בהכנסת שתי המילים פרוז'קטור וזרקור למנוע החיפוש של גוגל עולה ששתי המילים בשימוש בשפה, אך יותר משתמשים במילה זרקור. למילה זרקור היו 1,150,000 תוצאות, ואילו לפרוז'קטור היו 243,000 תוצאות. כלומר המילה פרוז'קטור לא נדחקה לחלוטין מן השפה.

סתיו

המילה סתיו מופיעה בשיר השירים ב, יא: "הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ". הכוונה היא לעונת החורף, לימות הגשמים בארץ ישראל. רש"י כותב על אתר: "סתו חורף תרגום סתוא". בספרות החדשה המילה סתיו מופיעה במשמעות של העונה שאחרי הקיץ (autumn) ולפני החורף, בערך החודשים תשרי, מרחשוון וכסלו, כגון "קיץ וחרף בידך כל אלה תקצף ובאלול הסתיו יקדמנו" (יל"ג, שלהי קיטא). גם בערבית המילה شتاء פירושה חורף, גשם. האלף בערבית התחלפה בווי"ו בעברית.

מחדל

השורש של המילה מחדל הוא חד"ל, ומילים משורש זה כבר קיימות במקרא, כגון "גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה–מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". בימי הביניים הפירוש היה מחסור, למשל "חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים" (סידור רס"ג). להמשיך לקרוא

מי הגה את השם ישראל למדינה?

המאמר הזה עוסק בתהליך קביעת השם ישראל למדינתו. שמות רבים הוצעו למדינה טרם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח. לבסוף בישיבת מנהלת העם, שהתכנסה ב-12 במאי 1948, ערב ההכרזה הוחלט על השם ישראל למדינה שתקום. רבים זקפו לעצמם את הגיית השם, ומאמר זה יסקור את אותם אנשים שטענו להיות הראשונים שחשבו על השם ישראל.

למאמר לחץ כאן.

טוב שכן קרוב מאח רחוק

הפתגם טוב שכן קרוב מאח רחוק מקורו בספר משלי. פירוש הפתגם הוא ששכן, הקרוב אליך קרבה גאוגרפית, טוב מאחֵר שהוא בן משפחה, הגר במרחק רב, שֶכּן התראוּת רצופה ויומיומית עם השכן יש בה כדי להביא לקרבה רגשית, ואילו אח המתגורר בריחוק מקום מתנתק רגשית מאחיו, ואינו ער למצוקותיו.

להלן כמה פירושים לדברים. רש"י כותב על אתר: "טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו'". מצודת דוד כותב על אתר: "יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרע אהוב מאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך". ואילו מלבי"ם כותב על אתר: "מי שהוא קרוב לך על ידי שהוא שוכן אצלך תמיד ממי שהוא רחוק, הגם שהוא אח".

פתגם זה חדר גם ללדינו:  mejor es un buen vino que un hermano o un primo   [= עדיף שכן טוב מאח או מבן דוד]. פתגם זה קיים גם בערבית. בערבית אומרים: جَارُكَ ٱلْقَرِيب وَلَا أَخُوكَ ٱلْبَعِيد [=שכנך הקרוב ולא אחיך הרחוק]. פתגם דומה קיים גם ביידיש: גלײַכער אַ היימישער גנבֿ איידער אַ פֿרעמדער רבֿ [=עדיף גנב מוּכר מרב זר].

רעשן

רעשן הוא כלי שעשועים של ילדים, המשמיע קול רעש אגב הנעה או סיבוב. הילדים נוהגים להרעיש ברעשנים כשמשמיעים את השם המן בקריאת המגילה בפורים. איתמר בן אב"י מספר בספר חצוף ארצישראלי שהוא המציא את המילה רעשן. כך הוא כותב (עמ' 46): "ומן הפועל רעש יצרתי רעשן של פורים". לרעשן קראו לפנים קשקשן. למשל, בספר הזיכרונות של מאיר יעקב פרייד (1871–1940), סופר ומתרגם יידי, ימים ושנים, שנכתב ביידיש במקור, ויצא לאור בשנים תרצ"ח–תרצ"ט, כתב המתרגם אברהם זמיר: "קשקשן אחד גדול (הותקן) לצרכי הקהלה (לפורים) דומה לפטיש גדול". כמו כן, ש"י עגנון כתב בעיתון מאזניים, שיצא לאור בטבת תשכ"ג: "קשקשן של פורים וסביבון של חנוכה".  להמשיך לקרוא