ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

נחליאלי

נחליאלי הוא סוג של ציפורי שיר הבאות לארץ ישראל בחורף. הנחליאלים ניזונים מחרקים. מקורם דק וישר, רגליהם גבוהות, זנבם צר וארוך. הם מיטיבים לרוץ ולעוף. בלכתם הם מניעים את זנבם. המין הנפוץ ביותר אצלנו הוא הנחליאלי הלבן (Motacilla alba), החורף בכל רחבי הארץ: גבו אפור, מצחו ותחתית גופו לבנים, עורפו וחזהו שחורים.

שלום יעקב אברמוביץ (1836–1917), הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, שקד עשר שנים, מ-1862 ועד ל-1872, על כתיבת החיבור תולדות הטבע, המחולק לשלושה כרכים. החיבור שלו הוא לרוב תרגום של ספרי זואולוגיה גרמניים, אך הוא הוסיף גם קטעים משלו. הכרך השני עוסק בבעלי כנף, ויצא לאור ב-1866. בכרך זה חידש מנדלי שמות לכמה בעלי כנף. את ה-Bachstelze תרגם נחליאלי. השם מבוסס על שם המקום נחליאל, המופיע במדבר כא, יט. על הבחירה בשם כתב: "שם העוף הזה, כשם יתר בני מינו, הוא מפני שדרכו לשכון אצל נחלי מים". שאול טשרניחובסקי (1875–1943) יצא נגד חידוש זה. הוא אהב לקרוא בשמות מדויקים כל צמח וחי, וסבר שיש לקרוא לציפור זנבנוע, משום שהסימן העיקרי שלה הוא ניע זנבה הארוך. השם זנבנוע מבוסס על שם הציפור ברוסית.

קישואים

הקישוא מוזכר במדבר יא ה: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים". מסורת התרגומים העתיקים לקישואים מלמדת על זיהוי הקישוא (בלשון המשנה קישות) עם מלון הקתא (בלועזית: cucumis). זהו צמח מקשא רב-צורתי ממשפחת הדלועיים. ואכן, תרגום יונתן הוא קַטְיָא, ורס"ג תרגם קת'א. בטרם הגיע המלפפון לאזורנו, גידלו כאן הערבים את הזן הארוך, המגיע עד 80 ס"מ, והדק. בכל מקרה אין הכוונה למין הקרוי בימינו קישוא (קוסא בערבית), שכן מוצאו מאמריקה, והוא לא נודע בעולם העתיק. 

אך, היו שזיהו את הקישואים הנזכרים בספר במדבר עם המלפפונים. ואכן, רש"י כותב על אתר: "הם קוקומברו"ש בלע"ז". וגם במילון החדש של אברהם אבן-שושן בערך קשוא נכתב שהקישואים הם הירק המכונה בימינו מלפפון. להן הדברים: שמו המקורי של הצמח הקיצי והמטפס, שפריו המאורך או המעוקל בצורת קשת נאכל חי, מלוח או כבוש. הוא הנקרא בלשון הדיבור (בטעות!) 'מלפפון' ('גורקע' Cucumis sativus).

ועד הלשון קבע שהירק קישוא הוא הנקרא גורקע בלעז או cucumber, ובערבית כ'יאר, ואילו מלפפון הוא אבטיח צהוב, מלון בלעז. ולכן ועד הלשון ביקש להמיר מלפפון בקישוא. ואכן, בסיפורו של י"ח ברנר הטיפה מובאים הקישואים במשמעות של מלפפונים: "הריני אוחז מיד בצד החבית של הקישואים החמוצים". אך בקרב הציבור הרחב השתמשו במילה קישוא במשמעות מלפפון ולהפך. וכך השמות התקבעו לבסוף. למשל, בעיתון דבר מ-18 במאי 1941 כתוב כך: "זוכר אני עיירה שזרעה קישואים (מלפפונים בלשוננו עתה)". אף י"ד ברקוביץ נאלץ לשנות את שם סיפורו קישואים חמוצים למלפפונים כבושים לאחר ניצחון השם המוטעה מלפפונים. גם בשירו של ח"נ ביאליק בערוגת הגינה מוזכר המלפפון במשמע שהיה מקובל בפי כול.

חנות וברבים חנויות

המילה חנויות היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בירמיהו לז, טז. השורש של המילה הוא חנ"ה. במקרא פירוש המילה הוא מקום חניה או משמר. מצודת ציון כותב על אתר: "הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז"ל". רד"ק כותב על המילה בחיבורו ספר השרשים: "ומהשרש הזה והענין הזה 'אל בית הבור ואל החֲנֻיּות' (יר' לז, טז), והלשון הזה ידוע בדברי רבותינו ז"ל (פס' לא ע"ב): 'חנות של ישראל ומלאי של ישראל' ונקרא כן לפי שחונים שם האכסנאים". בלשון חכמים הכוונה היא לחדר שמונחים בו סחורות רבות למכירה לפי הצורך, כגון "לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו" (בבא בתרא ב ג). ובעברית החדשה בהשפעת היידיש חנות היא כינוי למִפתח המכנסיים הקדמי, הנרכס ברוכסן או בכפתורים.

קיץ

המילה קיץ נזכרת במקרא. יש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. ימות החמה בניגוד לימות הגשמים, תקופת החום בשנה בניגוד לחורף, כגון "עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב); 2. כינוי לפֵרות בגמר הבשלתם, ובייחוד לתאנים, כגון "…וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם…" (ירמיהו מ, י). רש"י מפרש קיץ על אתר: "דבלה".

הנחלת העברית ברשת בתי הספר תרבות

תרבות הייתה רשת בתי ספר עבריים ציוניים, שפעלה בארצות מזרח אירופה, ובייחוד בפולין, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. שפת ההוראה בבתי הספר של רשת תרבות הייתה עברית. אך בבתים שבאו מהם התלמידים לא תמיד דיברו עברית. במאמר הזה אראה כיצד הנחילו את העברית בבתי הספר של רשת זו, ובעיקר בכיתות הנמוכות.

 

לקריאת המאמר לחץ כאן.

שרב וחמסין

מקור המילה שרב במקרא, ולה שני פירושים, ואלו הם: א. מזג אוויר חם ויבש, כגון לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ (ישעיהו מט, י); ב. מראה שווא (פטה מורגנה), הנראה לעוברים בארץ מדבר שקרני השמש באד העולה מן הארץ מראות לעיניהם את סביבות המדבר כאגם מים, והם חשים שמה לשבור צמאם, ותקוותם מפח נפש. ולכן אומר הנביא: "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם" (ישעיהו לה, ז). להמשיך לקרוא

שמות של ילדים שנולדו לבני העלייה הראשונה – מקרה בוחן כפר תבור

במאמר זה אסקור את שמות הילדים שנולדו למשפחות המייסדים בכפר תבור. אתמקד בעיקר בשמות החדשים, שלא היו מקובלים בגולה. רוב השמות היו שמות מסורתיים. אך היו שמות שסימלו את יצירתם של העברי החדש בארץ, שייצגו באמצעות שמם את התחייה הלאומית. ושמות אחרים היו קשורים להתיישבות בארץ ולעבודת השדה.

לקריאת המאמר לחצו כאן.

תרגומים בעברית לביטוי trial and error

הכוונה בביטוי האנגלי trial and error היא שיטה לפתרון בעיות, המבוססת על ניסיונות מעשיים חוזרים ונשנים, לרוב מגוונים ובלתי שיטתיים, הנמשכים עד להשגת ההצלחה, ואינה נסמכת על תאוריה. במונחי הפסיכולוגיה של ועד הלשון משנות הארבעים של המאה העשרים נקבע המינוח ניסיון ותעייה. משנת 1985 במילון הכימיה של האקדמיה ללשון העברית המונח הוא נְסִייה וטעייה. אך בקרב הציבור הרחב התרגום המקובל לביטוי האנגלי הוא ניסוי וטעייה. להמשיך לקרוא

שואה

המילה שואה מופיעה בתנ"ך בכמה משמעויות, ואלו הן: 1. שממה, כגון "יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא: יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל" (צפניה א, טו). רש"י כתב על אתר: "יום שואה: לשון שממון"; 2. חושך, כגון "וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה–אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ" (יחזקאל לח, ט). רש"י כתב על אתר: "כחשך המכסה את הארץ, שואה ברואינ"ה בלע"ז"; 3. אסון וחורבן, כגון "וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא…" רש"י כתב על אתר: "שואה: לשון חורבן". להמשיך לקרוא

תיקוני לשון

להלן הערות בתחום הלשון, שיש לתת עליהן את הדעת:

  1. אסור לומר האבא, שכן האל"ף האחרונה היא כמו ה"א היידוע.
  2. וכמו כן אין להוסיף את ה"א היידוע לאימא, שכן האל"ף שבסוף המילה מעידה על כך.
  3. אדם – אין בו רבים ואין בו סמיכות. השם מכוון גם לאיש וגם לאישה.
  4. או"ם ולא או"מ: הכלל הוא שביטוי שאנו מבטאים בו את ראשי התיבות כמילה ממש, כגון להד"ם, עכו"ם, ש"ץ, תנ"ך, יש לכתוב את הקיצור באות סופית. אך אם ראשי התיבות הם סימן כתוב בלבד, כגון מו"מ, אח"כ ואחה"צ, יש לכתוב את המילה באות רגילה.
  5. אוֹפַן הוא גלגל, ואילו אׁפֶן הוא דרך, שיטה, צורה. מבחינת הגייה יש לומר אוֹפַנוע ולא אוֹפְנוע.
  6. המילה אזיקים היא רק ברבים.
  7. יש להיזהר מהשימוש בביטוי ראו אחד את השני. במקום זאת מוטב: איש את רעהו (אחיו, חברו) או זה את זה.
  8. את ימי החודש יש לקרוא לא במספרים סודרים, אלא במספרים מונים: אחד, שניים וכו', ומכאן: אחד במאי, אחד בחודש וכו'.
  9. יש לומר אחראי לעבודה ולא על או בעד העבודה.
  10. אטום – סגור, לא שקוף, לעומת אטים – לא חדיר (לנוזלים ולגזים).
  11. רצוי להבחין בין איזה, איזו, אילו: (לזכר) איזה מראה יפה!; (לנקבה) איזו אישה יפה!; (לרבים ולרבות) אילו ספרים נאים! אילו תוכניות נאות!
  12. רצוי להבדיל בשימוש בין אין לאיננוּ. אין יש להקדים לנושא ואיננו לאחר הנושא, למשל אין השפע מצוי לעומת השפע איננו מצוי.
  13. יש להבחין בין אין מעבר למעבר אסור. הראשון מורה על אי-מציאות מעבר, ואילו השני מציין כי אף על פי שיש מעבר, הוא אסור.
  14. אחרי אלא מיותר לומר רק, שכן אין טעם למיעוט אחרי מיעוט.
  15. מוטב להשתמש בצירוף אלא אם כן לאחר שלילה, כגון הוא לא יוסיף לבקש עזרה, אלא אם כן יישאר מחוסר עבודה; צה"ל לא יתקיף, אלא אם כן יותקף תחילה.
  16. יש להימנע מהטעות הרווחת בדיבור ובכתב בנוגע לשימוש בתואר אמיתי: במקום פצע אמיתי, רווח אמיתי יש לומר פצע גדול (של ממש), רווח של ממש (ממשי, גדול).
  17. למילה אנוֹש אין ריבוי.
  18. יש הבדל בין אנושות – המין האנושי – לבין אנושיות – תכונות האדם.
  19. לנתיב קשר יש לקרוא אפיק ולא ערוץ.
  20. יש לומר אצלם ולא אצלהם.
  21. ההבדל בין ארס לרעל: אֶרֶס הוא סם מזיק או ממית המצוי ברירם של בעלי חיים, ואילו רעל מוצאו מצמחים או ממחצבים: ארס נחשים, רעל צמחים.
  22. תנו דעתכם: אותי, אותנו, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן, איתי, איתנו, איתכם.
  23. בודד – החזיק לבד, הפריד, מנע מלבוא במגע עם הסביבה, ובידד – הגן מפני מגע עם חומרים אחרים, מנע מעבר חשמל, חום, קול ורטיבות.
  24. עמד בבחינה – הצליח; עמד לבחינה – ניגש לבחינה.
  25. שמות המורכבים ממילת יחס ושם נכתבים בשתי מילים ומקף ביניהן: בין-לאומי, בין-מפלגתי וכו'.
  26. המילה בלעדי – צורתה בריבוי, ויש לומר בלעדַי, בלעדָיו ולא בלעדִי, בלעדוֹ.
  27. מותר לשים את ה"א היידוע גם לפני בלתי, ואפשר לומר הבלתי ראוי, הבלתי ציוני וכו'.
  28. תנו דעתכם להבדל שבין בניין למבנה: בניין – כל דבר בנוי או בנייה; מבנה – תבנית: מבנה גאולוגי של הקרקע, מבנה המשפט בלשון.
  29. בן ברית: יהודי, שבא בבריתו של אברהם אבינו; בעל ברית: שותף, ידיד, מי שכרת ברית עם חברו.
  30. בפני – בנוכחות; לפני – מול; מפני – בגלל.
  31. ביקש את – חיפש, השתדל למצוא; ביקש מן – רצה, דרש, הפציר, התחנן.
  32. הרבים של בר הוא בני, ומכאן בני מצווה. צורת הנקבה של בר היא בת.
  33. גָּוֶן בסמיכות הוא גּוֹן, למשל גּוֹן הזית; ברבים: גְּוָנִים, גּוֹנֵי.
  34. גנב – לוקח ממון בסתר; גזלן – לוקח בגלוי ובחוזק יד.
  35. כותבים גרש לסימון מילה אחת מקוצרת, כגון מס', רח', עמ'. כותבים גרשיים לפני האות האחרונה של ראשי תיבות, כגון מנכ"ל, רמטכ"ל, ת"ד. ברבים מיקום הגרשיים נשאר כמו ביחיד, כגון רמטכ"לים. המנהג לכתוב נקודה אחרי קיצורי שמות פרטיים אינו עברי וגם גורם טעויות. ולכן יש לכתוב ח"נ ביאליק. המילה דוקטור נכתב בקיצור ד"ר.
  36. שימו לב להבדל שבין הֵדִיח להִדִּיח. הֵדיח – שטף במים; הִדִּיח – גירש, פיטר.
  37. שימו לב להבדל שבין דומה לשווה: דומה – שיש לו דמיון, בעל תכונות משותפות; שווה – דומה בכל פרטיו: שני האחים שווים במראיהם ובקומתם אך אינם דומים באופיים.
  38. דחוף – ממהר מאוד, אינו סובל דיחוי; תכוף – שבא זה אחר זה: לאחר שנשלח מכתב דחוף, התקבלו שני מכתבים תכופים.
  39. דלת – לוח הסוגר על הפתח; פתח – חלל בתוך קיר: "ויצא אליהם לוט הפתחה, והדלת סגר אחריו" (בראשית יט, ו).
  40. שימו לב להבדל בין רגע לדקה: רגע הוא זמן קצר ביותר; דקה היא חלק השישים משעה.
  41. דרג – שלב משלבי המִדרג; דרגה – מושג בסולם השכר.
  42. מן הראוי להימנע משימוש בה"א היידוע בשמות לועזיים, שיש להם צביון של שם פרטי. ולכן יש לומר קורונה ולא הקורונה.
  43. 43. שימו לב להבדל שבין הבדל להפרש: הבדל – שוני איכותי, תכונות מבדילות; הפרש – שוני כמותי: אין כמעט הבדל בתפקידיהם, אך יש הפרש ניכר במשכורותיהם.
  44. מן הראוי להימנע משימוש בהודות באשר לדבר רע: הודות לגזרות הקשות ברחו היהודים, ומוטב כאן: בגלל, עקב וכדומה.
  45. שימו לב להבדל שבין הודעה למודעה: הודעה – מסירת ידיעה; מודעה – הודעה בעיתון.
  46. הורקה – היהפכות לירוק; הרקה – ריקון, הוצאה מתוך הכלי.
  47. הֵעֵז – נהג בעוז, הייתה לו העזה או עזות, התחצף; הֵעיז – אסף אל מקום מחסה.
  48. רצוי שלא להשתמש בהשלכה במובן תוצאה, השפעה.
  49. שימו לב להבדל שבין התכתבות לתכתובת: התכתבות – חליפת מכתבים; תכתובת – כלל המכתבים שבהתכתבות: ההתכתבות נמשכה, אך כל התכתובת אבדה.
  50. שימו לב להבדל שבין וריד לעורק: הווריד מוביל דם אל הלב, ואילו העורק מוביל דם מן הלב.
  51. זה שנים רבות ולא מזה שנים רבות.
  52. זכה ב – נעשה בעל קניין: זכה באישה חכמה, זכה בירושה גדולה; זכה ל – נמצא ראוי לדבר: זכה למצוות, זכה ללמוד אצל המורה הדגול.
  53. השימוש זמם נגד מוטעה, ויש לומר זמם ל…: "זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו" (תהילים לז, יב).
  54. מן הראוי להבחין בין זמן לפנאי. פנאי – זמן פנוי: אני טרוד מאוד בזמן האחרון ולא היה לי פנאי לטפל בעניין הזה.
  55. חגורה אין מורידים, אלא מתירים.
  56. הריבוי של חוף הוא חוֹפים ולא חֻפּים.
  57. חוץ מ- – להוציא מן הכלל: בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנה' קה, ב); מלבד – נוסף על: "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון" (בראשית כו, א).
  58. נפל חלל, נפלה חללה, נפלו חללים… חללות.
  59. מן הראוי להשתמש בהופעל של חלק לציון מעידה ונפילה: הרכוש התחלק לשבעה חלקים, האיש החליק על הקרח, החליק בעגלת חורף, והנגר החליק את העץ במַקצועתו.
  60. אם הבעל או אם האישה היא חמות ולא חמה.
  61. חֵמָר – פסולת שמן אדמה; חֹמֶר – אדמה לעשיית כלי חרס.
  62. מן הראוי להבחין בין חופש לבין חופשה: חופש – חירות, מושג כללי ובלתי מוגבל, ואילו חופשה מציינת שחרור מעבודה לזמן מסוים, פגרה.
  63. מן הראוי לדייק ולהבחין בין חופשי (אינו מוגבל) לפנוי (לא עסוק): ההנהלה חופשית להחליט כרצונה; המורה פנוי פעם בשבוע לקבלת הורים.
  64. חקלַאי הוא שם עצם, ופירושו איכר עובד אדמה; חקלאִי הוא שם תואר, כלומר דבר שקשור לעבודת אדמה.
  65. חשש לו – דאג לו; חשש מפניו – פחד ממנו.
  66. חתר ל…– שאף אל; חתר תחת – פעל נגד.
  67. טפל – לא עיקרי: נימוק טפל; תפל – בלי מלח, חסר טעם: מאכל תפל.
  68. תנו דעתכם להבדל שבין טרי (רענן) לבין לח (רטוב): פרי טרי, צבע לח.
  69. תנו דעתכם להבדל שבין ידוע למסוים: ידוע – מפורסם; מסוים – קבוע ומוגדר: מדען ידוע דרש מספר מסוים של עובדים שיועמדו לרשותו.
  70. המילה עוד מציינת תוספת או המשך: "עוד נגע אחד אביא על פרעה" (שמות יא, א); "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה" (בראשית ח, כא). על כן יש לומר אין עוד מקום באוטובוס (ולא יותר); הפועלים לא ישבתו עוד (ולא יותר).
  71. נוכח לדעת; נכח באסיפה.
  72. האב מוליד, והאם יולדת.
  73. מן הראוי להבחין בין הוסיף לבין המשיך: הוסיף לעבוד, המשיך בעבודה.
  74. הבחינו בין התייצב לפני – עמד לקבל פני – לבין התייצב בפני – התקומם, עמד כנגד.
  75. יש לומר יוקר המחיה ולא יוקר החיים.
  76. יש לומר ייתכן ש, ייתכן כי ולא ייתכן ו.
  77. הצירוף יש לי, יש לך אינו פועל, ומשום כך לא בא אחריו את עם שם העצם. טעות אפוא היא לומר יש לי את הספר, והנכון: יש לי הספר הספר כאן נושא ולא מושא, ולפני נושא לא תבוא המילה את.