ארכיון קטגוריה: הלשון העברית

ייתור מילים בתרגום

פעמים רבות מתרגמים מתרגמים מילולית, ובתרגום יש מילים רבות שאפשר להשמיטן בעברית. בשל כך הנוסח הסופי מסורבל מאוד. במאמר הזה אתן דוגמאות למילים שאפשר להשמיט בעברית, וכך הטקסט יהיה נהיר יותר ופחות מסורבל. להמשיך לקרוא

עדלאידע

עדלאידע היא כינוי מקובל להילולת פורים, הכוללת תהלוכות ושעשועים בהמון, קרנבל עממי. תהלוכת העדלאידע הראשונה בארץ נערכה בתל אביב ב-1912 ביוזמתו של אברהם אלדמע, אומן ומורה לאומנות בגמנסיה הרצלייה. בתהלוכה זו הייתה של תלמידים מחופשים, שצעדו לאורך רחובה הראשי של העיר רחוב הרצל. התהלוכות בשנים שלאחר מכן כבר היו מתוכננות, ומסלולן היה ארוך יותר. המיצגים בתהלוכות כללו  נושאים לאומיים, כגון העליות לארץ, חלוצים וחלוצות, שבטי ישראל, לצד נושאים פורימיים.

השם שניתן לאותה תהלוכה היה קרנבל. בשנת 1932 הוחלט להכריז על תחרות לשם עברי למילה הלועזית קרנבל. עיריית תל אביב הקימה ועדה מיוחדת של אנשי עט, וזו קיבלה מן הציבור לא פחות מ-253 הצעות שונות, ובהן 209 שמות עבריים לתהלוכת המסכות. חיים נחמן ביאליק הציע את השם פּוּרָה, שאול טשרניחובסקי הציע את השם אסתורת, ואברהם שלונסקי הציע את השם צהלולה. השם שהתקבל בסופו של דבר היה עדלֹידע, והוא לא היה אחד מהשמות שהציע הציבור, כי אם הצעתו של חבר הוועדה הסופר י"ד ברקוביץ.

השם עדלֹידע מורכב משלוש מילים: עד לא ידע, לפי אמרה של רבא בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה ז' ע"ב: "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר צריך אדם לשתות בפורים עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי. יש בשם עדלידע מין חיקוי לשם אולימפיאדה. אך, הייתה התנגדות לשם זה. היו שאמרו שלפי חוקי ההברה העברית אי אפשר לקבלו, כי מדובר בברבריסמוס לשוני. היו שהתמרמרו שהשם שנבחר היה של חבר בוועדה לקביעת השם שיחליף את השם קרנבל. למערכות העיתונים בארץ הגיבו תגובות רבות נגד השם עדלידע, למשל בעיתון דואר היום מ-25 בפברואר 1932 כתב הקורא ש' לבונסקי: "טובי סופרנו כאבו וילדו את… 'עדלידע'! קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה! השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם לבד ולא להשתמש בה!"

שפעת

שפעת היא מחלה נגיפית מידבקת, המופיעה בצורת מגפה, וניכרת בחום, בכאב ראש, בכאבי שרירים, בכאבי בטן ובדלקת בדרכי הנשימה העליונים. בשנת תרנ"ג (1893) הציע אליעזר בן-יהודה בעיתונו הצבי את השם שפעת למחלה. בעיתון הצבי מח' באב תרנ"ג (21.7.1893) נכתב כך: "… החולים רבים, וכעשרה, חמשה עשר מתים בכל יום, ואנשים רבים אשר הלכו מעירנו שמה לבריאותם לרחץ בים שבו כל עוד נפשם בקרבם: רזים, דלים, רבים בכאב עינים, בקדחת, בשפעת". בהערה למילה שפעת נכתב שם: "שם עברי, על פי משקל שמות המחלה, לה'אינפלואינציה' על פי משמעות המילה הזאת". להמשיך לקרוא

תשבץ

המילה תשבץ היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בשמות פרק כח, פסוק ד: "אֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ-לִי". רש"י כתב בפירושו על אתר: "תשבץ – עשויין משבצות לנוי והמשבצות הם כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעת אבנים טובות ומרגליות כמו שנאמר באבני האפוד מוסבות משבצות זהב ובלע"ז קוראין אותו קשטונ"ש (קאסטן)". אם כן, פירוש המילה תשבץ במקרא היא רקמת ארג משבצות, רקמת מקלעת קנים.

בעת החדשה המילה תשבץ היא כינוי לחידת מילים – מציאת מילים וקביעתן בתוך משבצות לפי רמזי מפתח, הניתן ליד החידה. התשבצים העבריים הראשונים התפרסמו בשנות העשרים של המאה העשרים, והם נקראו תחילה סבך מילים, חידוד מוח או חידת שתי וערב. את השם המפורש תשבץ העניק המורה, הסופר והמשורר יהודה קדיש סילמן (1880–1937), שפרסם בירושלים שבועון ספרותי ששמו אספקלריה, ובמסגרתו השתמש לראשונה בעבור חידה לשונית זו בצירוף המילים חידת תשבץ. במרוצת הזמן התקצר השם חידת תשבץ לתשבץ.

דוגמה לתשבץ, שפורסם בעיתון דואר היום מ-13 במרס 1931.

http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1931%2F03%2F13&id=Ar00607&sk=14140B6F

יצירות של ילדים מלפני השואה

בכתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בוורשה בשנים תרצ"ו-תרצ"ט, התפרסמו יצירות של הקוראים. כל היצירות נכתבו בעברית צחה, ובהן מכתבים למערכת, סיפורים, שירים וחידות. הכול היו על הוויי החיים בגולה. במאמר זה הבאתי את יצירותיהם של שישה ילדים ונערים, שמהם נרצחו בשואה חמישה. לכל כותב צירפתי את קורות חייו. השישה הם יוכבד צחובוי (בת 8) מקוריץ; זאב (וולף) שטרום (בן 8) מלודמיר; יצחק הס (בן 10) מנובי-סונץ'; תאודורה בוכנר (בת 11) מזבירצ'ה; אשר דבורצקי (בן 11) מאיביה ותמר בוסליק (בת 14) מרובנה. לקריאת המאמר לחץ כאן.

לביבות

המילה לביבות מופיעה כבר בתנ"ך. וכך כתוב: "וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת /וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ח–ט). לפי התיאור מדובר במאכל שעשוי מבצק שמבשלים אותו, ויוצקים אותו בקערה. אך לא ברור מהי הצורה של חתיכות הבצק הללו, שהכינה תמר. יש אומרים שהייתה להן צורת לב, ועל כן נקראו לביבה. ויש אומרים לביבות כי הן מושכות את הלב לתאוות המאכל. רס"ג תרגם זלאביה, שהוא מאכל מתוק, הנעשה מבלילת קמח חיטה ומטוגן בשמן עמוק, ולרוב בסירופ סוכר. רש"י כותב על אתר: "ותחלוט סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואחר כך בשמן". ורד"ק פירש: "הוא הבצק הרקיק שקולין אותו במשרת". אליעזר בן-יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית בערך לבִבה: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטגן בשמן ובדבש וכדומה". להמשיך לקרוא

גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש". להמשיך לקרוא

מספר

המילה מספר היא שם עצם. כשמילה זו באה בתחילת המשפט, היא משמשת בתפקיד הנושא, כגון "מספר המשרות המיועדות לשכירים ירד". מה שירד הוא המספר ולא המשרות, ולכן המילה מספר באה ראשונה. היא המרכז במשפט הזה. אבל יש שהמילה מספר משנה את מקומה במשפט, ואז לא זו בלבד שאיננה הנושא, אלא אף משמעותה משתנה, כגון "בעוד ימים מספר תסתיים ועידת הקיבוץ". המילה מספר באה כאן בהוראת יחידים. אין היא עוד שם עצם, אלא תואר הפועל. במקרים כאלה באה המילה מספר רק אחרי שם העצם שהיא באה לתאר. לא בעוד מספר ימים, אלא בעוד ימים מספר. במקרא, המשמש לנו מקור עיקרי לידיעת הלשון וחוקיה, באה המילה מספר בהוראת מעטים תמיד אחרי שם העצם, כגון "והותרתי מהם אנשי מספר". כל המקדים את המילה מספר לשם העצם הסמוך לו, בעוד שבכוונתו להשתמש בה בהוראת מעטים, חוטא לחוקי הלשון ולהגיונה.

תוכי

התוכי נזכר פעמיים במקרא: "כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם; אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים" (מלכים א י, כב; דברי הימים ב ט, כא). בשתי הפעמים התוכיים, עם שאר הסחורות – הזהב, הכסף, השנהבים והקופים, הובאו לארץ ישראל אחת לשלוש שנים במסגרת עסקה חוצת גבולות וימים בין שלמה המלך למלך חירם. מדובר בסחורות יקרות, שאינן נמצאות במרחב הארץ-ישראלי. להמשיך לקרוא

ריבה

ריבה היא ממרח מתוק עשוי מפירות מבושלים בסוכר. את המילה ריבה חידש אליעזר בן-יהודה בהשראת המילה הערבית מֻרַבָּא (קונפיטורה). הוא תלה את חידושו במילה ריבה הנזכרת בתלמוד הירושלמי בהקשר של טיגון מנחות. ואף סבר שיש קשר בינה לבין המילה הערבית. בעיתון הצבי משלושה במרס 1888 מסביר אליעזר בן-יהודה כיצד חידש מילה זו: להמשיך לקרוא