Category Archives: יידיש

חכם בלילה

מאמר זה עוסק בביטוי חכם בלילה. מקור הביטוי ביידיש (הגייה: כאָכעם-באַליַילע). חכם בלילה הוא דיבור הלצי, וכוונתו כי רק בלילה, כשהאדם ישן, יוכל להיחשב לחכם, אבל לא בהקיץ. כלומר הכוונה היא בלשון סגי נהור לאדם טיפש. בסיפור "אַ מענה-לשון פֿון אַ שטיפמאַמע" [מענה-לשון של אם חורגת] עורך הילד היתום לקסיקון של כל קללותיה של אמו החורגת. באות חי"ת הילד מכניס את הביטוי חכם-בלילה. להמשיך לקרוא

שירים ביידיש בנושא ט"ו בשבט

להלן קובץ של שלושה שירים ביידיש, העוסקים בעצים. לנוחיות הקוראים הוספתי לכל שיר מקראה למילים קשות והפניה לקובץ קול.

לידער וועגן ביימער

עוילם-גוילם

מאמר זה עוסק בביטוי עולם-גולם. הוא ביטוי סלנג, שמקורו מהיידיש. הוא נהגה עוילם-גוילם לפי ההגייה האשכנזית, היוצרת למעשה חריזה. מקור שתי המילים עולם וגולם הוא במקרא. המילה גולם מופיעה פעם אחת במקרא, בתהלים קלט, פסוק ט"ז: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם". רוב המופעים שלה במשנה, בתלמוד ובמדרשים. פירוש המילה גולם הוא דבר בלי צורה, שעוד לא נשלמה צורתו. ובהשאלה, אדם שאין לו דעת, שאינו בעל דרך ארץ. להמשיך לקרוא

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

מיַין ירושלים

דברים שכתבתי לשיעור יידיש בנושא ירושלים:

מיַין טאָכטער הייסט כרמל אויפֿן נאָמען פֿון דער שטאָט ירושלים. כרמל איז איינער פֿון די נעמען פֿון ירושלים לויט אַ פּסוק פֿון ספֿר ישעיהו: "און דער מדבר װעט אַ פֿרוכטגאָרטן װערן, און דער פֿרוכטגאָרטן װעט פֿאַר אַ װאַלד גערעכנט װערן". די סיבות זיַינען אַז מיַין  עלטער-זיידע האָט געהייסן ירושלים. און איך בין אַ ציוניסטקע, און איך גלייב אַז ירושלים רעפּרעזענטירט דאָס גאַנצע לאַנד.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.

 

דאָס שטעטעלע לענין אין דער חורבן ציַיט

הרצאה כלשונה כמו שהועברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז בשיעור יידיש למתקדמים בבית שלום עליכם: להמשיך לקרוא

צורות הקטנה בעברית וביידיש

צורת הקטנה היא מילה במשקל מסוים או מוספית המציגה דרגה מוקטנת של משמעות יסודית כלשהי, גרסה מוקטנת יותר של אובייקט או תכונה, ולעתים גרסה אינטימית או גרסת חיבה למילה המקורית. מאמר זה עוסק בדרכי יצירת צורות הקטנה וחיבה בעברית וביידיש. תחילה נתחיל באופן בניית צורות ההקטנה ביידיש. יש שתי צורות הקטנה של שם עצם ביידיש. האחת מכוּנה דימינוטיוו, ומאופיינת בהוספת סיומת –ל לשם העצם. למשל, המילה טישל [=שולחנון] נוצרה מהמילה טיש [=שולחן] בתוספת למ"ד. הצורה השנייה מכוּנה אימינוטיוו, ומאופיינת בתוספת סיומת –עלע לשם העצם, כגון המילה טישעלע, אשר נוצרה על ידי הוספת עלע למילה טיש. צורת הרבים של המילים הנוצרות על דרך הדימינוטיוו היא -עך, כגון טישלעך, ושל אלו הנוצרות על דרך האימינוטיוו היא -ך, כגון טישעלעך. הוספת סיומת לשם העצם המעידה על הקטנה משנה את המין הדקדוקי לסתמי (נייטראַל). להמשיך לקרוא

תולדות חייו של מרדכי גבירטיג

להלן תוכן הרצאה ביידיש שהכנתי על המשורר מרדכי גבירטיג (ביידיש געבירטיג):

מרדכי געבירטיג איז געווען אַ פֿאָלקס-דיכטער. זיַין אמתער פֿאַמיליע-נאָמען איז בערטיג. מרדכי געבירטיג איז געבוירן געוואָרן אין יאָר אַַכצן זיבן און זיבעציק אין קראָקע ביַי אָרעמע פשוטע קליינהענדלער. ביז צען יאָר האָט ער געלערנט אין חדר, דערנאָך איז ער געוואָרן אַ טישלער-אַרבעטער. ער איז טאַקע געווען באַשעפֿטיקט אין קראָקע אַלס טישלער. אונטער דער השפּעה פֿון אברהם רייזענס ליטעראַרישער טעטיקייט אין קראָקע האָט ער אָנגעהויבן אין ניַינצן און זעקס צו דרוקן ייִדישע לידער און אויך טעאַטער-רעצענזיעס אין סאָציאַל-דעמאָקראַט. אַרום דער ציַיט פֿון דער ערשטער וועלט-מלחמה האָט ער געדינט פֿינף יאָר אין דער עסטריַיך-אונגאַרישער אַרמיי. להמשיך לקרוא

המנון הפלמ"ח

המנון הפלמ"ח החל בתור שיר הפלמ"ח, נהפך לשיר הפלוגות, ולבסוף התקבע בתור המנון הפלמ"ח. זרובבל גלעד (1912–1988), משורר, עורך ומתרגם, הוא שחיבר את השיר. גלעד סיפר שגויס בסוף שנת 1941 לפלוגה א של הפלמ"ח, והצטרף באיחור לקורס הטירונים שנערך בקיבוץ אלונים. לדבריו, ביום האחרון של הקורס הטיל עליו מפקד הקורס מאיר דוידסון לחבר עד הערב שיר למסיבת הסיום. המפקד הציע לשחררו מהאימונים, אולם גלעד סירב להצעה. עם זה, הוא הבטיח לכתוב את השיר המבוקש בשעה שימלא את תורו בשמירה במהלך יום האימונים. ואכן כך היה. את השיר המוגמר, הלוא הוא שיר הפלמ"ח, הביא גלעד למסיבה. להמשיך לקרוא