Category Archives: יידיש

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

מיַין ירושלים

דברים שכתבתי לשיעור יידיש בנושא ירושלים:

מיַין טאָכטער הייסט כרמל אויפֿן נאָמען פֿון דער שטאָט ירושלים. כרמל איז איינער פֿון די נעמען פֿון ירושלים לויט אַ פּסוק פֿון ספֿר ישעיהו: "און דער מדבר װעט אַ פֿרוכטגאָרטן װערן, און דער פֿרוכטגאָרטן װעט פֿאַר אַ װאַלד גערעכנט װערן". די סיבות זיַינען אַז מיַין  עלטער-זיידע האָט געהייסן ירושלים. און איך בין אַ ציוניסטקע, און איך גלייב אַז ירושלים רעפּרעזענטירט דאָס גאַנצע לאַנד.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.

 

דאָס שטעטעלע לענין אין דער חורבן ציַיט

הרצאה כלשונה כמו שהועברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז בשיעור יידיש למתקדמים בבית שלום עליכם: להמשיך לקרוא

צורות הקטנה בעברית וביידיש

צורת הקטנה היא מילה במשקל מסוים או מוספית המציגה דרגה מוקטנת של משמעות יסודית כלשהי, גרסה מוקטנת יותר של אובייקט או תכונה, ולעתים גרסה אינטימית או גרסת חיבה למילה המקורית. מאמר זה עוסק בדרכי יצירת צורות הקטנה וחיבה בעברית וביידיש. תחילה נתחיל באופן בניית צורות ההקטנה ביידיש. יש שתי צורות הקטנה של שם עצם ביידיש. האחת מכוּנה דימינוטיוו, ומאופיינת בהוספת סיומת –ל לשם העצם. למשל, המילה טישל [=שולחנון] נוצרה מהמילה טיש [=שולחן] בתוספת למ"ד. הצורה השנייה מכוּנה אימינוטיוו, ומאופיינת בתוספת סיומת –עלע לשם העצם, כגון המילה טישעלע, אשר נוצרה על ידי הוספת עלע למילה טיש. צורת הרבים של המילים הנוצרות על דרך הדימינוטיוו היא -עך, כגון טישלעך, ושל אלו הנוצרות על דרך האימינוטיוו היא -ך, כגון טישעלעך. הוספת סיומת לשם העצם המעידה על הקטנה משנה את המין הדקדוקי לסתמי (נייטראַל). להמשיך לקרוא

תולדות חייו של מרדכי גבירטיג

להלן תוכן הרצאה ביידיש שהכנתי על המשורר מרדכי גבירטיג (ביידיש געבירטיג):

מרדכי געבירטיג איז געווען אַ פֿאָלקס-דיכטער. זיַין אמתער פֿאַמיליע-נאָמען איז בערטיג. מרדכי געבירטיג איז געבוירן געוואָרן אין יאָר אַַכצן זיבן און זיבעציק אין קראָקע ביַי אָרעמע פשוטע קליינהענדלער. ביז צען יאָר האָט ער געלערנט אין חדר, דערנאָך איז ער געוואָרן אַ טישלער-אַרבעטער. ער איז טאַקע געווען באַשעפֿטיקט אין קראָקע אַלס טישלער. אונטער דער השפּעה פֿון אברהם רייזענס ליטעראַרישער טעטיקייט אין קראָקע האָט ער אָנגעהויבן אין ניַינצן און זעקס צו דרוקן ייִדישע לידער און אויך טעאַטער-רעצענזיעס אין סאָציאַל-דעמאָקראַט. אַרום דער ציַיט פֿון דער ערשטער וועלט-מלחמה האָט ער געדינט פֿינף יאָר אין דער עסטריַיך-אונגאַרישער אַרמיי. להמשיך לקרוא

המנון הפלמ"ח

המנון הפלמ"ח החל בתור שיר הפלמ"ח, נהפך לשיר הפלוגות, ולבסוף התקבע בתור המנון הפלמ"ח. זרובבל גלעד (1912–1988), משורר, עורך ומתרגם, הוא שחיבר את השיר. גלעד סיפר שגויס בסוף שנת 1941 לפלוגה א של הפלמ"ח, והצטרף באיחור לקורס הטירונים שנערך בקיבוץ אלונים. לדבריו, ביום האחרון של הקורס הטיל עליו מפקד הקורס מאיר דוידסון לחבר עד הערב שיר למסיבת הסיום. המפקד הציע לשחררו מהאימונים, אולם גלעד סירב להצעה. עם זה, הוא הבטיח לכתוב את השיר המבוקש בשעה שימלא את תורו בשמירה במהלך יום האימונים. ואכן כך היה. את השיר המוגמר, הלוא הוא שיר הפלמ"ח, הביא גלעד למסיבה. להמשיך לקרוא

חלם

העיר חלם שוכנת על שפת הנהר אוהרז'ה (Ochrza), מיובלי הבוג, במזרח פולין, סמוך ללובלין. נראה שכבר מראשיתה במאה ה-13 שכנה בה קהילה יהודית. במאה ה-14 נכללה חלם בממלכת פולין, והתפתחותה החלה במאה ה-16, בעיקר בתחומי המסחר והתחבורה. בתקופה זו הייתה קהילת יהודי חלם אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בממלכת פולין, ויהודים מילאו תפקידים כלכליים מרכזיים בהתפתחותה של העיר. בין השאר היו גובי מסים מטעם השלטון, מוכסים ומלווי כספים לכנסיות שהתקיימו בעיר – הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית כאחת. להמשיך לקרוא

הייִדיש שפה רשמית במדינת ישראל

במסגרת לימודי היידיש בבית שלום עליכם כתבתי חיבור כיצד בא לידי ביטוי היותה של היידיש שפה רשמית ומוּכרת במדינת ישראל. אני מציגה את החיבור לעיונם של הקוראים דוברי היידיש. להמשיך לקרוא

מי המציא את הזין?

פעמים רבות יש ויכוחים מי חידש מילה מסוימת בעברית, אך הוויכוח על המילה זין, איבר המין הזכרי, משעשע ביותר. בעיתון כל העיר ראובן סיוון (1912–1994), מחנך, בלשן, חוקר, עורך ומתרגם, ויעקב גרוס (1908–2003), חבר כנסת, מתנצחים אם ראובן סיוון וחבריו הם הראשונים שחידשו מילה זו להוראת איבר המין הזכרי. ראובן סיוון טוען כשהוא היה ילד קטן בבית הספר תחכמוני שבירושלים, ביקשו הילדים למצוא ביטוי אחר לזרג, שגם הוא כינוי לאיבר המין הזכרי, כדי שיוכלו להשתמש בו בנוכחות הבנות. הם החליטו על המילה זין כשל האות הראשונה של המילה, וזה היה הסוד שלהם. מאז התפשט הביטוי בכל הארץ, ומופיע אף בעיתונים ובספרים, ויש לו אף הטיות: לזיין, להזדיין וזיון. להמשיך לקרוא