זאב שטורם – ילד מוכשר בכתיבה

זאב שטורם נולד בלודמיר ב-1930 ונספה בשואה ב-1942. זאב אהב לכתוב בעברית שירים וסיפורים. יצירותיו שהתפרסמו בכתב העת עולמי הקטן מוצגים במאמר זה. יהי זכרו ברוך!

לקריאת המאמר לחץ כאן.

גוואלד

גוואלד

המילה גוואלד (ביידיש: גֶעוואַלד) היא שם עצם, שמקורו ביידיש. ביידיש למילה היו כמה משמעויות: שוד ושבר (קריאת צער בשעת סכנה) ואלימות. מן היידיש חדרה המילה לסלנג העברי. בעברית פירוש המילה הוא קריאה לעזרה: הצילו! הושיעו! למשל, ביצירה בבית המרפא של אהרן ראובני כתוב: "נו, מה, איפוא, יהיה?… עלי ללכת לבנק… צריך אני… התירוני תיכף ומיד!… אלי! הצילו… גוואלד!… נהמת־פרא יצא מגרונו".

לפני הבחירות המפלגות פוצחות בקמפיין גוואלד. קמפיין גוואלד הוא סוג של קמפיין המרצה של מפלגה מסוימת, המבוסס על הפחדת המצביעים הפוטנציאליים שאם לא יצביעו לאותה מפלגה, יקרה אסון. יעקב מאור, מומחה לדיפלומטיה ציבורית ולהסברה, הוא שהמציא את המונח קמפיין גוואלד. במדעי המדינה המונח באנגלית הוא GOTV, ראשי תיבות של Get Out The Voters [= הוצא את הבוחרים לקלפיות], והוא תורגם בעברית ל"קמפיין המרצה". מאור סבר שהשם בעברית אינו משקף את יסוד ההפחדה שבקמפיין מסוג זה. ולכן המציא את המונח קמפיין גוואלד, ופרסם אותו בספר הדרכה לניהול קמפיינים, ששמו מה למדנו מארתור פינקלשטיין, שיצא לאור ב-2007. 

גם המפלגות הערביות חיפשו מקבילה ל"גוואלד", ותרגמו את המילה "פזעה". המילה פזעה (פַזְעָה فزعة) פירושה בערבית אזעקה. בהקשר של העימות הערבי-יהודי  המושג שימש לתיאור אזעקת לוחמים בלתי סדירים מכפרי הסביבה לצורך פעולה צבאית. הלוחמים היו מביאים איתם את נשקם האישי מביתם, ולאחר סיום הקרב היו חוזרים לביתם.

צעצוע

המילה צעצועים (רבים של צעצוע) היא מילה יחידאית במקרא. היא מוזכרת בדברי הימים ב ג, י: "וַיַּעַשׂ בְּבֵית-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כְּרוּבִים שְׁנַיִם–מַעֲשֵׂה, צַעֲצֻעִים; וַיְצַפּוּ אֹתָם, זָהָב". היו שפירשו צעצועים צורה חלופית לשעשועים. ומאחר שמונח זה חל על תינוקות, התקבלה הדעה שלכרובים היו פני תינוקות. הכוונה בכרובים ליצורים מיתולוגיים מכונפים, המורכבים מווריאציות שונות של חיות ואנשים: ראש של אדם, גוף של אריה וכנפי נשרים. היו גם שפירשוה צאצאים, וגם על פי פירוש זה עניינה תינוקות. רש"י, למשל, פירש באופן זה. הוא כתב על אתר: "דוגמתו (ישעיהו כ"ב) הצאצאים והצפיעות ותרגומו ובניא תבנית ילדים וילדות עשה לכרובים כרביא ושל עץ היו ושוב ויצפהו זהב (ובמלכים א' ו') ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן וכל מה שבפנים מעץ אינו רוצה להזכיר בזה הספר משום כבודו".

אחרים גזרו את המילה מלשון צוע בערבית, שפירושה ליצור או לעצב על ידי יציקת מתכת. והיו שתיקנו את המילה וגרסו מֵעֵצִים לפי הנאמר במלכים א ו, כג שהכרובים היו עשויים עצי שמן. בעברית החדשה התקבלה המשמעות של כלי למשחק ולשעשועים בהשפעת המילה ביידיש צאַצקע, שפירושה צעצוע. למשל, בעיתון המליץ מ-18 בפברואר 1873: "ממחרת יום ו' 17 יאנואר באו המקטרג והחוקר, הרופא של הערכאות, ואחד השוטרים למעון באלליאק אל החדר אשר שם הילדה האומללה, וסביבה כלי משחק וצעצועים למכביר".

סטוץ

סטוץ היא מילה בסלנג, והיא נכנסה לעברית בסוף שנות ה-70. לפי רוביק רוזנטל, המילה סטוץ נולדה משיבוש-קיצור של המשפט היידישאי "עס טוט זיך", שפירושו "נעשה", או "מתרחש", במשמעות מהומה קטנה. ואילו לפי האנציקלופדיה האטימולוגית של הוצאת אוקספורד, המילה סטוץ הגיעה לשפה העברית ממשחק קלפים גרמני ששמו סטוס. זוהי גרסה מוקדמת של משחק ההימורים בלאק ג'ק, ובו השחקן שמחזיק את הבנק משחק מול כל האחרים. המילה הגרמנית סטוס באה מיידיש מהמילה שטוס. המילה שטוס ביידיש מקורה במילה העברית שטות.

משמעותה הראשונית של המילה סטוץ היא עניין, עסק, אירוע פיקנטי, "קטע". לדוגמה, בעיתון מעריב מ-23 במרס 1979 כתוב: "האיטלקים תופסים סטוץ בכל פעם שהאפיפיור עומד על מרפסת ארמונו שבקריית הוותיקן". כלומר, האיטלקים מתלהבים ("עושים עניין") כשרואים את האפיפיור על המרפסת. עוד דוגמה מעיתון חדשות מ-13 ביולי 1986: "נבנתה תשתית יפה מאוד לפסטיבל, שיצמח ויתפתח עם הנוף והתפאורה הטבעית, שיהיה מיוחד לעיר הזאת. לא סתם סטוץ, אלא יסחוף אנשים לתרבות".

המשמעות של המילה סטוץ התרחבה למפגש מיני חד-פעמי, וזוהי המשמעות היחידה היום. למשל, בעיתון חדשות מ-22 בדצמבר 1988 כתוב כך: "רונית הייתה בחודש השמיני של ההריון כשהתחיל העניין, והיא לקחה מאוד קשה את העובדה שהייתי עם מישהי אחרת. הסברתי לה שהיה סטוץ, ואני מאוד מצטער על מה שהיה". 

לוקשים

ביידיש פירוש המילה לוקש (כתיב ביידיש: לאָקש, וברבים לאָקשן) הוא רצועות בצק דקות שבושלו במים. מילה זו חדרה ליידיש דרך הפולנית מהפרסית העתיקה (lakhshah), שמשמעותה "חלקלק". גם אטריות הלקסה (laksa)  האינדונזיות קיבלו את שְמן מאותה המילה. אליעזר בן-יהודה חידש את המילה אטרייה בתור חלופה ללאקשן. מקור המילה אטרייה מיוונית itria, שפירושו מאפה בצק. בתלמוד הירושלמי נזכרת אטריתא המתבשלת בנוזלים בקדרה (לעומת אטריתא הנאפית יבשה), ומכאן המשמעות המוּכרת כיום. במילון למונחים לחג השבועות, שפרסם ועד הלשון ב-1912, הופיעה בפעם הראשונה המילה אטרייה. בעיתונות הופיעה המילה אטריות כבר בתחילת המאה העשרים. למשל, בעיתון הזמן מ-28 במאי 1905 כתוב כך: "השלחן התמלא בקוגלים שונים, ועל פי הקוגלים אפשר היה להכיר את בעלותיהן 'קוגל של אטריות' – מבעל בית זקן המתנהג על פי הדרך הישן". יש להעיר שהמילה קיימת גם בערבית (إطرية), ופירושה, לפי המילונים הערביים, ضَرْبٌ من الطعام كالخيوطِ يُتَّخَذُ من الدَّقيقِ أَشْبَه بالكنافة [= סוג של מאכל כמו חוטים מקמח בדומה לכנאפה].

ביידיש יש פתגמים רבים בהקשר לאטריות. להלן כמה דוגמאות: אַ סך זמירות און ווינציק לאָקשן [=הרבה זמירות ומעט אטריות]. הכוונה היא לדיבורים בעלמא. עוד פתגם: אויסכאַפּן די לאָקשן [=לחטוף את האטריות לפני האחרים]. הכוונה היא להקדים מישהו. ובהקשר הזה עוד פתגם:  כאַפּ נישט די לאָקשן פֿאַר שבת [=אל תחטוף את האטריות לפני שבת]. והכוונה היא שלא להיות פזיזים ולא לפעול בטרם עת. הדולרים מכונים גרינע לאָקשן [=אטריות ירוקות]. פתגם אחר הוא תּורת לאָקשן [=תורת הלוקשים]. הכוונה היא קשקושים, דברי הבל. והפתגם שטאָפּן אים מיט לאָקשן [=הלעיט אותו באטריות] חדר גם לסלנג בעברית. הכוונה היא מכר לו לוקשים, האכיל אותו לוקשים, ובמילים אחרות עבד עליו. מקור הביטוי הוא בשטייטלים במזרח אירופה. המארחים ביקשו, ככל הנראה, לחסוך במנה העיקרית, ולכן האביסו את אורחיהם באטריות זולות.  

חוץ מזה, ללוקש יש עוד כמה משמעויות בעברית, ואלו הן: 1. כינוי לתלוש המשכורת בצורת סרט מוארך שניתן לעובד, ובו פירוט כל ניכויי המיסים, החובות ושאר החשבונות. למשל, בעיתון מעריב מ-19 בינואר 1988 כתוב: "לוקש מצומק לנשיא, לשרים ולשופטים"; 2. בשנות ה-60 כונו מכוניות מארצות הברית בשם לוקש. היו כאלו שכונו לוקש גדול, ונכללו בהן מכוניות כמו קדילק, ביואיק, קרייזלר, פונטיאק ואולדסמוביל. והיו מכוניות שכונו לוקש קטן, ובהן נכללו מכוניות כגון פורד, שברולט ופליימות. ובשפת הפלמ"ח כונה אדם גבוה ורזה לוקש.

דת

מקור המילה דת בפרסית. מובנה בשפת המקור (data) הוא חוק. והכוונה היא שמה שניתן, נתון. כלומר מה שניתן על יד המלך או האל, הוא החוק. המילה דת מופיעה בתנ"ך בספרים המאוחרים: אסתר, דניאל ועזרא. בלשון חז"ל נעשתה משמעות אמונה, רליגיה, חוקי האמונה ומצוותיה, כגון "… ואין המרת דת פוסלת בתרומה…" (פסחים צו א). לבסוף חדרה המילה דת ליידיש, והיא נהגית בהגייה האשכנזית דוֹס (דל"ת בחולם, והתי"ו נשמעת כסמך). המילה חזרה לעברית בהגייה האשכנזית. והיא כינוי בסלנג לאדם דתי או חרדי. 

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

הנחלת העברית ברשת בתי הספר תרבות

תרבות הייתה רשת בתי ספר עבריים ציוניים, שפעלה בארצות מזרח אירופה, ובייחוד בפולין, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. שפת ההוראה בבתי הספר של רשת תרבות הייתה עברית. אך בבתים שבאו מהם התלמידים לא תמיד דיברו עברית. במאמר הזה אראה כיצד הנחילו את העברית בבתי הספר של רשת זו, ובעיקר בכיתות הנמוכות.

 

לקריאת המאמר לחץ כאן.

שואה

המילה שואה מופיעה בתנ"ך בכמה משמעויות, ואלו הן: 1. שממה, כגון "יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא: יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל" (צפניה א, טו). רש"י כתב על אתר: "יום שואה: לשון שממון"; 2. חושך, כגון "וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה–אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ" (יחזקאל לח, ט). רש"י כתב על אתר: "כחשך המכסה את הארץ, שואה ברואינ"ה בלע"ז"; 3. אסון וחורבן, כגון "וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא…" רש"י כתב על אתר: "שואה: לשון חורבן".

בית ספר תרבות בעיירה לנין

העיירה לנין ממוקמת במחוז הומל שבבלארוס. בעיירה לנין גרו 1,000 יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי. בית ספר תרבות הוקם בעיירה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיה מסונף למרכז התרבות בוורשה. בית ספר תרבות היה בית ספר עברי וציוני, ושפת ההוראה בו הייתה עברית. בכל שנה למדו בו כ-150 ילדים ב-4–5 כיתות. המורים היו לרוב בני ערם אחרות, ונשלחו לעיירה מטעם מרכז התרבות בוורשה חוץ מהמורה א"ל זייציק, שנמנה עם תושבי העיירה, ולימד קרוב ל-50 שנה. לאחר סיום בית ספר תרבות המשיכו בעלי היכולת והאמצעים ללמוד בגימנסיה העברית בפינסק, בסמינר למורים בווילנה או בבית הספר המקצועי אורט שבבריסק.

אחרי הלימודים נפגשו בני הנוער במועדון תרבות, ובו היה אפשר לקרוא עיתונים וירחונים בכל מיני שפות. בו גם נערכו אסיפות והרצאות מפי שליחים מארץ ישראל. ליד המועדון הייתה ספרייה עשירה. רוב הספרים בה היו בעברית וביידיש. עם העברת השליטה לסובייטים ב-1939 נהפך בית הספר העברי למוסד סובייטי, ושפת הלימוד בו הייתה יידיש.

הגרמנים כבשו את לנין ב-18 ביולי 1941. ב-10 במאי 1942 הוקם בלנין גטו. הגטו עצמו חוסל ס-13 באוגוסט 1942. כוחות צבא ומשטרה רצחו את 1,100 יושביו בבורות מחוץ לעיירה. אחד הנרצחים היה מנחם מנדל גלנסון. אביו צבי יקותיאל היה סוחר, ונשוי לחיה-שרה. סבו ר' ישראל גלנסון היה הגבאי של בית הכנסת של העיירה. למנחם מנדל, יליד 1930, היו שישה אחים: אריה (לייב), יליד 1913; חיים, יליד 1917; רחל, ילידת 1920; שלמה, יליד 1924; אליעזר (לייזר), יליד 1926, ואהרן גלינסון, יליד 1914, שרד במלחמה, ועלה לארץ ישראל. אריה, חיים, שלמה ואליעזר נהרגו בעת שברחו ממחנה העבודה הנצביץ'. ב-1938, כשהיה מנחם מנדל תלמיד כיתה בי"ת בבית הספר בלנין, כתב בחוברת ד' של כתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בי"ח אייר תרצ"ו (10 במאי 1936) איך התחילו ילדי לנין ללמוד עברית. כך הוא מספר:

עיירתנו לנין היא קטנה. בלנין יש בית ספר עברי בן ארבע מחלקות. עד השנה הזאת תלמידי בית הספר דיברו יהודית. השנה התחילו תלמידים לדבר עברית.

איך זה נעשה? מדודגרודק באו שלושה תלמידים מאגודת "בני יהודה". הילדים התאספו, וגם אני הייתי בתוכם. נשבענו לדבר רק עברית. כעבור כמה ימים נסעו התלמידים מבני יהודה בשלום. כמעט כל הילדים התחילו לדבר עברית. עכשיו יש כבר ארבעים ילד השייכים לאגודת "בני יהודה" ומדברים רק עברית.